נעל הפוכה ומטאטא בחופה: הראשון לציון מסביר האם יש אמת באמונות הטפלות

רבני מוקד תהילים ארצי יתפללו עבורכם ביום תשעה באב בכותל המערבי אחר חצות! לחצו כאן לשליחת שמות לתפילה >>>

הראשון לציון, הרב יצחק יוסף, פרסם לאחרונה מכתב הלכתי מפורט שבו הוא יוצא נגד שורה של מנהגים עממיים ואמונות טפלות שחדרו לקהילות ישראל השונות.

במכתבו, התייחס הרב לשאלות שהופנו אליו בנוגע להקפדות שונות, כגון האיסור להשאיר נעל הפוכה בבית, החשש ממעבר מעל ראשו של ילד קטן, או המנהג שבו אב נדרש לרקוד עם מטאטא בחתונת בנו הצעיר. הרב הבהיר כי למנהגים אלו אין כל יסוד בהלכה, וכי העיסוק בהם בספרי הלכה אינו ראוי שכן מדובר בדברים שאין בהם איסור לא מן התורה ולא מדרבנן.

במכתבו, ציטט הרב יצחק יוסף את אביו, מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, שכתב בשו"ת יביע אומר את הדברים הבאים:

"ודע, שהאיש הנבון והמשכיל בתורת ה', יש לו להתרחק מכל דברי הבל והזיות שנהגו בהם הנשים מחוסרי הדעת, וכגון אלו שאומרים שיולדת תוך מ' יום לא תיכנס לבית חתן וכלה, פן תגרום שהכלה תהיה עקרה. וכן כל כיוצא בזה, שאינן אלא פטפוטי נשים סכלות מחוסרי הדעת. ויתכן מאוד שלמדו כן מן השכנות בחו"ל אשר לא מבני ישראל הנה. כבר כתב הרמב"ם שאין ראוי לישראל שהם עם חכם ונבון להמשך אחר ההבלים וההזיות של הגויים, וכל המאמין בלבו בדברים אלו, וחושב שהן אמת ודברי חכמה אלא שהתורה אסרתם, אינו אלא מן הסכלים והטפשים, והוא בכלל הנשים והקטנים מחוסרי הדעת שאין דעתם שלמה. אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת יודעים שאינם דברי חכמה אלא תהו והבל שנמשכו בהם חסרי הדעת, ומפני כך הזהירה התורה 'תמים תהיה עם ה' אלוקיך'".

הרב יוסף הוסיף וחיזק את דבריו באמצעות התייחסות לשו"ת משפטי עוזיאל, שם הוגדרו השמועות על סכנות כביכול במפגשים בין יולדות לבין חתן וכלה כדברי שווא ותפל שאין בהם ממש. לדברי הרב, האמונות הטפלות הללו לא רק חסרות בסיס, אלא הן אף גורמות לריב ומדנים מיותרים בתוך משפחות ישראל, בעוד שהמציאות מוכיחה כי מפגשים אלו מתקיימים בשגרה ללא כל פגע רע.

בסיכום דבריו קרא הרב לציבור להתרחק מהרגלם של אותם מנהגים המבוססים על אמונות תפלות ומסורות שמקורן מפוקפק. הוא הדגיש כי חובה לפרסם שדברים אלו הם הבל ואין להעלותם על הדעת, שכן "לא ירעו ולא ישחיתו".

הרב חתם את מכתבו בתזכורת לכך שיש להתרחק מכל מה שאינו עולה בקנה אחד עם ההיקש השכלי והתורני, כפי שהזהיר הרמב"ם בספרו מורה נבוכים.

את מכתבו הוא מסיים במילים:

"לכן אסור להעלות על הדעת הזיות טפלות אלה, ויש לפרסם שדברי הבל הם. לא ירעו ולא ישחיתו. ודברי פי חכם חן.

וכן כל הדברים שיוצאים מההיקש הטבעי והשכלי, ונסמכים על אמונות טפלות ועל מסורות שמקורותיהן מפוקפקים ואינם מקובלים מדורי דורות, יש להתרחק מהם הרחק כמטחווי קשת".