נער בטיסת פליי דובאי: "התחלתי לדבר עם אלוהים"

עדות ילד מרגעי האימה בשמיים מזכירה למי פונים ברגע הכי קשה

לפי הדיווח, בטיסת "פליי דובאי" שבה מחבל שדקר את אחד הטייסים ניסה לרסק את המטוס, תיאר פלג, נער בן 16 שטס עם הוריו ואחותו, כיצד שמע נוסעת צועקת "הוא נדקר, הוא נדקר", ומיד אחר כך זינקו שני נוסעים קדימה ועצרו את המחבל. היו על הטיסה משפחות, ולדבריו אם אחת ניסתה להרגיע שתי בנות קטנות, בנות 4 ו-6 לפי התרשמותו.

גם עומר, ילדה בת 8 שטסה עם הוריה ושתי אחיותיה, תיארה את הרגעים הקשים: "פחדתי רצח כי חשבתי שהולכים להתרסק". אביה של עומר סיפר כי ממהירות הנפילה נשברה הכנף האחורית של המטוס. היו אלה רגעים ארוכים שבהם איש לא ידע איך הם ייגמרו.

בתוך הבלבול תיאר פלג שאף אחד לא הבין מה קורה: "אתה לא יודע מה קורה, אף אחד לא מסביר לך שיש לך מחבל או שמישהו באמת נדקר". ברגע הזה, כשהרגיש שהמטוס נופל, הגיע אצלו רגע שחוזר אצל רבים שחוו מצבים דומים: "אני התחלתי לדבר עם אלוהים, אמרתי לו וואלה, סליחה על כל מה שעשיתי, בבקשה, גן עדן". בלי מילים מסודרות, בלי נוסח קבוע וידוע מראש - רק פנייה ישירה, מהלב.

יש בזה תזכורת לכולנו. כל יהודי, גם מי שלא רגיל להתפלל ולא זוכר נוסח בעל פה, נושא בתוכו את הפנייה הזאת לאבא שבשמים - וברגע האמת היא עולה מעצמה, בלי מאמץ ובלי הכנה. זו בדיוק המשמעות של תפילת "שומר ישראל", שמלווה רבים מאיתנו בכל דרך: בקשה פשוטה שמי שעוקב אחרינו בכל צעד ישמור עלינו גם כשאנחנו לא יודעים לנסח את הבקשה כמו שצריך, ואפילו לא תמיד זוכרים שאנחנו מאמינים.

אנחנו בוחרים לקחת מהסיפור הזה דווקא את הרגע הזך של האמונה, ולא את הפחד שקדם לו. יש בנו רצון להתפלל גם כשהכול רגוע, ולא לחכות לרגע שבו הרצפה רועדת ממש מתחת לרגליים כדי לפנות כלפי מעלה. אפשר להתחיל כבר עכשיו, בלי שום אירוע שיאלץ אותנו.

הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל (תהלים קכ"א, ד)

מוזמנים לפתוח עכשיו פרק תהילים ולהקדיש אותו לכל מי שנמצא היום בדרכים, בטיסה או בנסיעה - ולשתף את הכתבה עם מי שיכול להזדהות עם התחושה הזאת.