תשעה באב: היום שבו החורבן הכי גדול נושא את זרע הגאולה

בואו לגלות עוד תוכן חדש ומפתיע! התחברו לכל הפלטפורמות שלנו בתהילים בלחיצה כאן >>>

יום אחד בשנה מרכז בתוכו יותר כאב מכל יום אחר בלוח השנה היהודי - ודווקא בו, לפי המסורת, גנוז הכוח הגדול ביותר לישועה

תשעה באב הוא היום הקשה ביותר בלוח השנה היהודי. יום של צום, של בכי, של ישיבה על הרצפה וקריאת מגילת איכה. אבל מי שמסתכל רק על הכאב, מפספס חצי מהסיפור. כי דווקא ביום הזה, מלמדים אותנו חכמינו, טמון גם הזרע לגאולה השלמה.

חז"ל במשנה, במסכת תענית, מונים חמישה אסונות קשים שקרו לעם ישראל באותו תאריך בדיוק, לאורך דורות שונים. בו נגזר על דור המדבר, בעקבות חטא המרגלים, שלא ייכנס לארץ ישראל. בו חרב בית המקדש הראשון, בשנת 586 לפני הספירה, בידי נבוכדנצר מלך בבל. בו חרב בית המקדש השני, כשש מאות שנה מאוחר יותר, בשנת 70 לספירה, בידי הרומאים בהנהגת טיטוס. בו נלכדה העיר ביתר, מעוזה האחרון של מרד בר כוכבא. ובו נחרשה ירושלים ונהפכה לעיי חורבות. חמישה אסונות, יום אחד. איך ייתכן שדווקא התאריך הזה חוזר ונשנה לאורך כל כך הרבה דורות?

גם דורות רבים אחרי חתימת המשנה, מסופר שהתאריך הזה המשיך ללוות את עם ישראל בתולדותיו. על פי המסורה, ביום זה או בסמוך לו התרחש גם גירוש יהודי אנגליה, וכעבור כמה עשרות שנים גירוש יהודי צרפת, ושנים רבות אחר כך הגיע לסיומו גם גירוש יהודי ספרד. כאילו התאריך הזה נחקק עמוק בזיכרון העם, וממשיך לשאת אותו בכל דור מחדש.

התשובה שמלווה את עם ישראל מדור לדור היא שהיום הזה איננו רק יום של אבל - הוא יום עם תפקיד. חז"ל לימדו אותנו שהחודש שבו חל תשעה באב נקרא בפי חכמים "מנחם אב", ולא סתם. השם עצמו מספר את הסיפור: האב שהוא הקב"ה, מנחם את בניו ומראה להם את הישועה הקרובה. גם ברגעים הכי קשים, ה' לא עוזב. להפך - דווקא מתוך המקום הכי חשוך, מתחילה הנחמה לצמוח.

יש בכך היגיון עמוק, שמלווה גם את מה שאנחנו מכירים מהחיים הפשוטים שלנו: לפעמים דווקא מהמשברים הכי גדולים צומחים הכוחות הכי גדולים. כשעם ישראל נמצא בגלות, באווירה עוינת ומלאת הפרעות, הוא מגלה ומבטא כוחות שאולי לא היה מגלה בזמנים שקטים ונוחים. הגלות, למרות כל הכאב שבה, היא גם שלב בדרך אל הגאולה השלמה.

אבל יש עוד שכבה, עמוקה יותר, שחז"ל מגלים לנו על היום הזה. במסורת מובא שמשיח בן דוד ייוולד ביום תשעה באב עצמו. המקור לכך מובא בתלמוד הירושלמי, במסכת ברכות, ובמדרש איכה רבה. חז"ל למדו זאת מתוך סמיכות פסוקים בספר ישעיהו: מיד לאחר הפסוק המתאר את חורבן הבית, בא הפסוק המבשר על צמיחת מלכות בית דוד.

וְנִקַּף סִבְכֵי הַיַּעַר בַּבַּרְזֶל וְהַלְּבָנוֹן בְּאַדִּיר יִפּוֹל (ישעיהו י, לד)

וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה (ישעיהו יא, א)

מן ההריסות עצמן, לומדים חז"ל, נובט הענף שממנו תצמח הגאולה.

מנקודת השבירה הכי עמוקה, מתחילה הצמיחה

יש מפרשים שמבארים שהכוונה כאן איננה ללידה במובן הפשוט, אלא ל"לידה" במובן עמוק יותר: להתגלות של כוח הישועה בעולם, כוח שכבר קיים ומוכן, וממתין לרגע שבו יתגלה בפועל. כלומר - כוח הגאולה לא מחכה לתאריך אחר, רחוק ונעלם. הוא כבר נטמן, לפי המסורת, בתוך הנקודה הכי כואבת שיש לעם ישראל. וזו בדיוק הסיבה שבגללה המשיכו דורות של יהודים להאמין, גם באמצע החורבן, שהישועה קרובה.

יש עדות למנהג מרגש שנהגו בו לאורך דורות: בחצות היום של תשעה באב עצמו, השעה שבה לפי המסורת נולד כוח הגאולה, נהגו להכין את הבית כאילו לקראת בואו של המשיח. מסופר שהחיד"א, מגדולי הפוסקים, התלבט בתחילה סביב המנהג הזה, מאחר שלכאורה הוא סותר את דיני האבלות של היום. אבל בסופו של דבר הוא הכריע לטובתו, בנימוק שנוגע ללב: אם בזכות המנהג הזה האמונה השלמה בביאת המשיח נשארת אמיתית וחזקה בליבם של אנשים פשוטים - עדיף שינקו את הבית כמנהגם. האמונה, קבע החיד"א, שווה יותר מהדקדוק.

יש כאן מסר שממשיך ללוות אותנו גם היום. תשעה באב לא בא ללמד אותנו רק על מה שאבד, אלא גם על מה שעדיין אפשר לתקן. חז"ל תיארו זאת בפשטות: ככל שהשקיעה גדולה יותר, כך גם מה שצומח ממנה גדול יותר. עם ישראל למד להסתכל ביום הזה לא רק אחורה, אל החורבן, אלא גם קדימה, אל הנחמה. לא במקרה נקרא החלק השני של החודש "חודש הנחמה" - שהרי מיד לאחר תשעה באב מתחילות שבע השבתות של נחמה, הנפתחות במילים "נחמו נחמו עמי".

אז מה עושים עם כל זה, בפועל? חז"ל לימדו אותנו שדווקא ביום הזה, כשהכאב הכי גדול, יש לתפילה עוצמה מיוחדת. זה הזמן להעלות לפני ה' את מה שכואב לנו, את מי שאנחנו מתפללים עבורו, את הבקשות שאנחנו נושאים בלב כל השנה ולא תמיד מוצאים להן רגע. יום שכולו בכייה, לפי המסורת, הוא גם יום שכולו הקשבה - כאילו דלת שנפתחת רק פעם בשנה, בדיוק בנקודת השבר הזאת.

השנה, בשעות שאחרי חצות היום של תשעה באב - אותה שעה שבה, לפי המסורת, נולד כוח הגאולה - רבני מוקד תהילים יעלו להתפלל ליד הכותל המערבי, במקום שבו עמד בית המקדש. שם, מול האבנים ששרדו את החורבן, הם יישאו את השמות שיישלחו אליהם, אחד אחד. אנחנו מזמינים אתכם, באהבה ובחום, לשלוח את השם שלכם או של מי שיקר לכם לתפילה בכותל, כדי שיוזכר במקום הזה, ביום הזה, בתוך התפילה המשותפת. אין צורך במילים מיוחדות, ואין צורך לדעת בדיוק מה לבקש - מספיק לשלוח את השם, ולהיות שותפים, ולו לרגע, בתפילה של עם שלם שממשיך להאמין שגם מתוך החושך הכי גדול, אפשר לצמוח לישועה.