שדדו ממנו את הכל באמצע השליחות – למה הוא לא ויתר?

בואו לגלות עוד תוכן חדש ומפתיע! התחברו לכל הפלטפורמות שלנו בתהילים בלחיצה כאן >>>​

הוא יצא מירושלים כדי לאסוף כסף למען יהודי חברון, ובדרך שודדים גזלו ממנו את כל מה שהיה לו - הכסף, הבגדים והמסמכים. הסיפור של רבי אברהם ביג'אג'ו זצ"ל מראה מה עושה מסירות נפש אמיתית לזיכרון של אדם

בעיר כרכוכ, כפי שסופר, אחרי שאסף את תרומות הקהילה עבור אנשי חברון, התנפלו על רבי אברהם ביג'אג'ו שודדים וגזלו ממנו את כל מה שהיה לו - הכסף שאסף, בגדיו ואפילו המסמכים שהעידו על זהותו. ובכל זאת, הוא לא חזר.

מי היה האיש הזה, שהמשיך ללכת גם אחרי שנשדד מכל מה שהיה לו? בין חכמי ירושלים הספרדים של הדורות האחרונים ניצבת דמותו המיוחדת של רבי אברהם ביג'אג'ו זצ"ל - תלמיד חכם, דיין ומורה צדק, שוחט ומוהל, שד"ר ורב קהילה, שחייו היו רצופים בלימוד תורה, עשייה למען הציבור ומסירות למען יושבי ארץ ישראל. רבי אברהם ביג'אג'ו זצ"ל נולד בשנת תרי"ח, 1858, בקושטא שבאימפריה העות'מאנית, לאביו רבי אהרן ביג'אג'ו. כשהיה כבן עשר בלבד עלה עם אביו לארץ ישראל, והשניים היו בין ראשוני המתיישבים בשכונת נחלת שבעה בירושלים.

בירושלים למד רבי אברהם בבית המדרש "דורש ציון", ולצד לימוד התורה רכש גם ידיעות בשפות ערבית, צרפתית וטורקית. הכישורים האלה, שרכש בירושלים, הם שאפשרו לו בהמשך לצאת אל קהילות יהודיות רחוקות, ולתקשר בשפות שהיו מובנות שם - מיומנות שהתבררה כחיונית בשנים שבאו אחר כך, כשנשלח פעם אחר פעם אל עבר קהילות רחוקות.

החיים לא חסכו ממנו כאב. על פי הדיווח, בשנת תרל"ו נשא אישה, ונולד להם בן יחיד - אך הבן נפטר בגיל תשע עשרה בלבד. זמן קצר אחר כך נפטרה גם אשתו הראשונה. רבי אברהם, שכבר קבר את בנו היחיד ואת אשתו, נישא בשנית וזכה לבן ולבת. הוא לא נעצר ולא הסתגר - המשיך לבנות בית ומשפחה, ובמקביל המשיך לשאת באחריות כלפי הציבור כולו.

בשנת תרמ"ז יצא רבי אברהם לראשונה כשד"ר - שליח שיוצא לאסוף תרומות למען יהודי ארץ ישראל - מטעם קהל חסידים בית אל שבירושלים, ויעדו היה ערי פרס. זו הייתה תחילתה של דרך ארוכה: בשנים שאחר כך יצא בשליחויות נוספות, הפעם מטעם קהילת הספרדים בחברון, ועבר בין קהילות יהודיות בסוריה, עיראק, כורדיסטן, פרס, סין והודו. מסעות ארוכים אל קהילות רחוקות, הרחק מהבית, מהמשפחה ומהקהילה שהכיר - כדי לאסוף כסף עבור אנשי ארץ ישראל.

לצאת שוב, גם אחרי שהכל נלקח

כפי שסופר בפתיחה, באחד ממסעות אלה הגיע רבי אברהם לעיר כרכוכ, אסף שם את תרומות הקהילה עבור אנשי חברון - ואז הותקף. שודדים התנפלו עליו וגזלו ממנו את כספו, את בגדיו ואת מסמכיו. פגיעה כזו יכולה הייתה לשבור אדם, ולשכנע אותו לחזור הביתה ולוותר. אבל למרות הפגיעה הקשה, הוא המשיך בשליחותו.

ראשי הקהילה, כפי שמסופר, כששמעו מה קרה, לא הסתפקו בהזדהות עמו. הם נאלצו לצייד אותו מחדש בעדות שתאשר מי הוא ומה מטרת מסעו - כדי שיוכל להמשיך ולאסוף כספים עבור אנשי ארץ ישראל, בלי המסמכים המקוריים שנגזלו ממנו. אדם איבד את הכל, וקם והמשיך.

תקופה נוספת בחייו עברה עליו בעיר פארו שבפורטוגל, שם שימש כרב וכשוחט של הקהילה היהודית המקומית. גם כשהיה הרחק מירושלים, נשאר קשור לחכמיה ולקהילות היהודיות שסבבו אותה.

לאחר שובו לירושלים המשיך רבי אברהם בעבודת הקודש. הוא שימש שוחט ומוהל, מורה צדק ודיין, ונמנה עם חכמי העדה הספרדית בעיר. כפי שמסופר, הוא היה מעורב גם בצורכי הציבור ובפעילות מוסדות הקהילה, ולא הפסיק לשרת את הסובבים אותו.

הנהגה נוספת שאפיינה אותו, על פי המתועד, הייתה הרצון להנגיש את ההלכה לכל מי שרוצה ללמוד. חיבורו "ושחטתם בזה", העוסק בהלכות שחיטה וטריפות, נכתב בדרך של שאלות ותשובות - כדי לסייע לתלמידים ולשוחטים לרכוש ידיעה מעשית וברורה בהלכה. בחיבור שולבו גם מנהגים שנהגו בירושלים, כך שהוא לא נשאר רק ספר הלכה יבש, אלא תיעוד של קהילה שלמה.

מה נשאר אחרי מי שנתן הכל

רבי אברהם ביג'אג'ו נפטר בירושלים בל' באב תרפ"ג, 1923. הספרים, המכתבים ותעודות השליחות שהשאיר אחריו מספרים על חיים שלמים של תורה, אחריות ציבורית ומסירות לארץ ישראל - חיים שלא נעצרו לא מול אובדן אישי כואב ולא מול שוד שאיים לקחת ממנו הכל.

ואי אפשר שלא לחשוב על כל מי שיוצאים היום מהבית לזמן ארוך - לעבודה, לשליחות, למען אחרים - ומתפללים בלב שישובו בשלום. יש מזמור בתהילים שנוהגים לומר דווקא לפני יציאה לדרך, מזמור קכ"א, שמבקש בדיוק את זה:

ה' יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם

מי שמכירים את המזמור הזה מבינים למה דורות של יהודים אימצו אותו לפני נסיעה - הוא לא מבטיח שהדרך תהיה קלה, אלא מבקש שמירה על מי שיוצא ועל מי שחוזר. רבי אברהם ביג'אג'ו יצא לדרך שוב ושוב, גם כשהדרך הזאת עלתה לו כמעט הכל, וכשחזר - חזר כדי לצאת שוב. אין בסיפור שלו רגע דרמטי אחד שמסביר הכל, אלא שרשרת של החלטות קטנות ושקטות להמשיך, גם כשהיה הכי קל להפסיק.

הסיפור שלו לא נשמר בזיכרון בגלל שהיה קל, אלא בגלל שהוא בחר להמשיך גם כשהיה הכי קשה, גם כשהכאב היה אישי וגם כשהפגיעה הייתה פיזית ומוחשית. מסירות נפש כזאת היא זו שנחקקת בזיכרון הדורות, גם מאה שנים אחרי. בואו נקדיש כמה רגעים ונאמר יחד פרק תהילים לעילוי נשמתו של רבי אברהם ביג'אג'ו זצ"ל, ולזכות כל מי שיוצאים היום מהבית למען אחרים - שיישמרו בדרכם וישובו בשלום. אתם מוזמנים גם לשתף את הסיפור, ולשלוח שם לתפילה למי שזקוק לה.