מה קורה בקבר רחל לפני ההילולה? מנהל המקום מספר

מי שנמצא בציון מחמש בבוקר ועד הלילה יודע מתי המקום כמעט ריק, ומתי אי אפשר לזוז. לקראת הילולת רחל אמנו הוא מספר מה כדאי לדעת לפני שמגיעים

בחמש לפנות בוקר אייל עטיה כבר בקבר רחל. הוא המנהל האחראי על הציון, ותחת אחריותו נמצא כל מה שקשור למקום: פתיחת השער, ציוד, קבוצות שמגיעות, אירועים ותיאומים עם הצבא, וגם סדר וניקיון.

לדבריו, הוא מתייצב בציון בחמש בבוקר ונשאר לרוב עד שמונה בלילה. וגם כשהוא כבר בבית, היום לא תמיד נגמר: ייתכן מאוד שיצלצל טלפון אחרי חצות, כי מישהו חשוב מגיע ויש לפתוח לו את השער. בראיון לקראת יום ההילולה סיפר עטיה איך נראים הימים האלה מבפנים, ומה כדאי לדעת אם אתם מתכננים להגיע.

מה שמעניין במיוחד הוא מה שהוא אומר על עצמו. לדבריו, יש לו עבודה אישית לא קטנה: ללמד את עצמו לא להתרגל, ולא להסתכל על הזכות להיות שם כעל דבר מובן מאליו. את התזכורת הוא מקבל מחדש בכל יום, בשעתיים שבהן השער נעול. אז מגיעים אנשים ומתחננים שיפתחו להם, רק כדי לתת נשיקה או כדי לקרוא פרק תהילים. ואי אפשר שלא לחשוב על כל מי שמכירים את הרגע הזה, שבו פשוט צריכים לומר פרק תהילים, ועכשיו, ולא מוכנים לחכות.

המספרים מספרים את הסיפור. עטיה מתאר שכמות האנשים בשנים האחרונות הכפילה את עצמה: אם עד לפני כמה שנים הגיעו בממוצע 2,000 עד 2,500 איש ביום, כיום מגיעים בין 4,000 ל-5,000 ביום רגיל. בהושענא רבה, לדבריו, הגיעו יותר מ-25,000 מתפללים. הוא מעריך שאולי זה בגלל השיפוץ הגדול שמאפשר לקבל יותר אנשים, ואולי בגלל הצרות שעוברות על עם ישראל. ומכל מקום: "אנשים מחפשים ישועה, ומרגישים שאמא רחל היא הבית לכל שאלה, תפילה או בקשה".

גם בתקופת המלחמה, כך הוא מספר, קבר רחל היה המקום היחיד שנשאר פתוח. ביקשו מהם לסגור, אבל הוא הודיע שזה בלתי אפשרי, כי לא ייתכן לסגור בשעת מלחמה גם את הכותל המערבי וגם את קבר רחל, שהרי עם ישראל זקוק לתפילות. לדבריו, מנכ"ל משרד הדתות דאג להביא מיגוניות, והמקום נשאר פתוח. בפורים האחרון, יומיים אחרי פרוץ המלחמה מול איראן, קראו שם 400 ספרי תהילים במהלך הלילה.

ומי מגיע? לדברי עטיה, כל חתך האוכלוסייה, וממש לא חובשי כיפות בלבד. רק יום קודם לראיון פנו אליו שלושה רופאים בכירים מתל אביב שרוצים להגיע להילולה, ושאלו איך עושים את זה בדרך המהירה ביותר. הוא מזכיר גם את הנשים הצדקניות שמתייצבות בציון כל בוקר בארבע וחצי, קוראות עוד לפני הנץ את כל ספר התהילים ונשארות לתפילת שחרית, ואת אברכי הכולל שבאים בארבע בבוקר לקרוא שיר השירים באשמורת השחר.

רבים מהבאים, לדבריו, מגיעים כדי להודות. בקבר רחל יש בקביעות שולחן פתוח לסעודות הודיה של אנשים שזכו לישועה. עטיה סיפר גם סיפור אישי: לפני שנולד בנו, אשתו הייתה בהיריון ולא הרגישה טוב, ובבית החולים פסקו שיש לוותר על הילד. היא ביקשה כמה שעות כדי לנסוע להתפלל בקבר רחל, ואחר כך, כפי שסיפר, לא ירדה מהמיטה שלושה חודשים, עד שנולד להם בן בריא ושלם.

מתי אפשר להגיע בלי הדוחק?

למי שרוצה להגיע בשעות שקטות יותר, יש לעטיה טיפ. לדבריו, בכל יום מיד אחרי הנץ המקום כמעט מתרוקן, ובין שבע לתשע בבוקר יש שעתיים כמעט ריקות: מי שהתפלל מוקדם כבר חזר הביתה או יצא לעבודה, ומי שמגיע אחרי תפילה עוד לא הספיק לבוא.

גם ביום ההילולה יש הזדמנות כזאת, לפי דבריו. בין 6:00 ל-9:00 בבוקר לא תהיה כניסת אוטובוסים, כי זקוקים להם למערך התחבורה בעיר, וכניסת כלי רכב פרטיים לא תתאפשר במשך כל היום. כך יוצא שמי שיגיע ב-6:00 ויישאר עד 9:00 ימצא את עצמו בלי המסה הגדולה של המתפללים מסביב.

איך מכניסים כל כך הרבה אנשים למקום קטן? עטיה מודה שזה האתגר הגדול, והשאיפה, כך הוא אומר, היא לאפשר לכולם להיכנס ולהתפלל בבטחה ולא מתוך דוחק. לשם כך מגדילים כל הזמן את כוח האדם, ובימי עומס מציבים סדרנים מחוץ למתחם שסוגרים את השער, ומדרבנים את המתפללים לצאת מיד בסיום התפילה כדי שגם אחרים יוכלו להיכנס. גם העניין של כלי הרכב הפרטיים נובע מזה: לדבריו, לא דומה אוטובוס שמכיל 50 איש לעשרה כלי רכב פרטיים שמכילים מספר זהה. וכמו שהוא מנסח: "זה לא שאנחנו לא רוצים, פשוט אין לנו מקום".

כמה פרטים מעשיים נוספים שמסר עטיה. הוא צופה שמספר המתפללים ביום ההילולה יהיה גדול יותר מאי פעם. גם יום שישי, למחרת, צפוי להיות עמוס, ויש בו "שבת רחל": 12 אוטובוסים שיוצאים משכונת הר חומה, עם מתפללים שמתפללים ערבית של שבת וחוזרים ברגל. והשבוע שאחרי ההילולה? לדבריו, בשנה שעברה היו בו יותר אנשים מאשר בהילולה עצמה.

יש גם בשורה למי שנוסע בתחבורה ציבורית: לפי הדיווח, הושג קו חדש שיוצא מצומת הרוזמרין לקבר רחל אחת לרבע שעה, ובתוך שלוש דקות אפשר להיות בציון. ובלילה שלפני ההילולה, ביום רביעי, הרכבת הקלה תעבוד עד 2:00 בלילה.

ומה בעתיד? עטיה מספר על רעיונות שעולים על השולחן, כמו בניית קומה שנייה, או החלום הפרטי שלו, מתחם חנייה תת-קרקעי. אבל כל שינוי מצריך אינספור אישורים, כי המקום מאתגר מבחינה ארכיאולוגית. בינתיים מסתפקים ב"שיפוצים קטנים", ובקרוב יתבצעו שיפוץ חדרי השירותים וקירוי של הכביש והרחוב ביציאה מהציון.

כשנשאל אם הוא לחוץ מההילולה, ענה עטיה שלא לחוץ, אלא סקרן לראות איך ייראו הדברים אחרי היערכות מעמיקה. הוא מזכיר לעצמו שוב ושוב שמי שהביא אותו לתפקיד היא אמא רחל. ואנחנו מצטרפים לתקווה שהכול יעבור בשלום.

גם אם לא תגיעו השנה לציון, אפשר לומר פרק תהילים מכל מקום ולשלוח שם לתפילה. שתפו אותנו בשם, ונאמר יחד.