דברו איתנו
צדיקים

רבי רחמים מאזוז: הפירוש על תהילים שנולד בחנות

סוחר מג'רבה, פירוש על תהילים והפסוק שבו נעצר


18/11/26 | ח' כסלו התשפ"ז
רבי רחמים מאזוז: הפירוש על תהילים שנולד בחנות

איש חנות בשוק של ג'רבה כתב פירוש על ספר תהילים, ונעצר באמצע עריכתו בפסוק שמדבר על חולי. מסופר גם על זהירותו המיוחדת במילים, עד כדי כך שלא אמר "לכבות את האור"

בין לקוח ללקוח, בין עסקה לעסקה, ישב סוחר בחנותו בשוק ומוחו היה בתורה. כך נולד 'כסא רחמים', הפירוש על ספר תהילים של רבי רחמים מאזוז מג'רבה. בכתבה הזאת נספר מי היה, איך נולדו חידושיו, באיזה פסוק נעצר, ומה אפשר ללמוד מהקפדתו על כל מילה שיצאה מפיו.

רבי רחמים נולד בשנת תר"כ (1860) באי ג'רבה שבדרום תוניסיה, למשפחת מאזוז, שמקורה ממגורשי ספרד. אביו, רבי מנחם, היה דיין ומרביץ תורה שנודע בשקידתו, אבל לא האריך ימים. הוא נפטר בראש חודש אדר תרכ"ח (1868) והותיר אלמנה ושלושה ילדים קטנים. רחמים היה אז בן שמונה בלבד.

האם נאלצה לנדוד עם ילדיה לתוניס הבירה כדי למצוא פרנסה. היא השכירה את עצמה כמשרתת בבתי גבירים וגידלה את ילדיה בעמל רב. רבי רחמים עצמו לא שכח את זה. בהקדמת ספרו תיאר את אמו במילים: "אשר יגעה בעשר אצבעותיה, לילה כיום תאיר, שינה לא נתנה לעיניה ולעפעפיה תנומה, עד אשר גידלתנו כאב".

כבר בגיל צעיר מאוד נחלץ לעזור לאמו בפרנסה. הוא למד חייטות ותפירה, ועסק בכך רוב ימיו, ואת מה שהרוויח מסר לאמו לצורך כלכלת המשפחה. אחר כך חזר לג'רבה, מקום הולדתו, ושם נשא לאישה את הצדקת אמימה, נכדתו של הרב הגאון והדיין רבי נסים חדאד. נולדו להם שישה בנים ושתי בנות.

כלפי חוץ נראה רבי רחמים כמו כל אחד אחר: איש מסחר שחנותו פתוחה. אבל מסופר שמצעירותו התנהג בקדושה ובחסידות בסתר. רבני ג'רבה, שכתבו הסכמה לספרו, תיארו זאת יפה: בהשקפה ראשונה רואים רק דמות של סוחר, ובימות החול החנות פתוחה, "הנה זה רק למראית עין, אך באמת מקיר החנות וביתה, מחשבותיו והגיוני פיו ולבבו יקדיש אך לתורה".

והנה הפרט שמעורר מחשבה: את חידושיו על תהילים הוא הגה בתוך החנות. לפי המסופר, ניצל את הזמן שבו ישב בחנותו בשוק בין הסוחרים, ומוחו חשב בדברי תורה. בין לקוח ללקוח היה עוסק בתורה ומחדש בה. אין כאן ישיבה שקטה ומבודדת, אלא שוק שוקק, ובתוכו אדם שמצא לעצמו פינה של תהילים.

מי מאיתנו אינו מכיר את הרגעים הקטנים האלה של היום: ההמתנה בתור, הנסיעה, ההפסקה בין משימה למשימה? לא צריך לחכות לשעה פנויה גדולה. אפשר לפתוח תהילים גם בדקות הקטנות, וכך נבנה, מעט מעט, קשר של ממש.

הפסוק שבו נעצר

'כסא רחמים' נדפס בירושלים בשנת העת"ר (1910), כשנה אחרי פטירתו של המחבר, על ידי בניו. הם מסרו את כתב היד למגיה מומחה, רבי מקיקץ השלי, כדי שהספר יצא לאור כראוי. הספר נדפס שוב בשנת תש"נ (1990), ובסופו מצורפים מעט חידושים על סדר פרשיות השבוע.

על סוף ימיו מסופר סיפור מרגש. בסוף ימיו ערך רבי רחמים מהדורה שנייה של ספרו על התהילים, וכשהגיע לפסוק "ה' יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי", חלה את חוליו האחרון ונסתלק לבית עולמו ביום י"ג כסלו תרס"ט (1908), בגיל ארבעים ותשע. גופו נטמן בבית החיים שבבית הכנסת הגדול בג'רבה.

ה' יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי

חשוב לומר בכנות: זהו סיפור שמובא במקור אחד, ולא מצאנו לו אישוש במקור נוסף, ולכן אנחנו מביאים אותו כמסורת. מה שבטוח הוא שהפסוק עצמו הוא פסוק של נחמה לחולים, והוא מבטא את האמון שה' סועד את האדם גם ברגעים הקשים ביותר. כל מי שאמר אי פעם תהילים עבור חולה מכיר את הפסוק הזה ואת התחושה שהוא נותן.

ועוד פרט שאפשר להוסיף לתמונה: רבי רחמים חיבר גם 'קונטרס הנהגות ישרות', כעין צוואה לעצמו ולצאצאיו. הוא לא רצה לקרוא לו "צוואה", כדי שלא יענשו אם לא יקיימו אותה. יש בזה עדינות מיוחדת, של אב שמבקש להדריך בלי להכביד.

זהירות בדיבור: "לסובב את האור"

מסופר על רבי רחמים שהיה זהיר מאוד בדיבורו. גם בדברים המותרים היה מרבה בשתיקה, ונזהר מאוד שלא להוציא מפיו דבר מגונה, או דבר שיש לו משמעות לא טובה.

הדוגמה שמובאת היא פשוטה ומרגשת: הוא לא אמר "לכבות את האור", אלא "לסובב את האור". לפי המסופר, זה התאים למציאות של זמנם, שבה היו מכבים את האור בסיבוב כפתור. וכך, מסופר, חינך והנהיג את בניו וצאצאיו אחריו.

לא נתיימר להסביר מה היו כל הטעמים שלו, כי הם לא נמסרו לנו. אבל אפשר לראות את הכיוון: אדם שמודע לכך שגם מילה קטנה, ביום רגיל, יכולה להישמע כמו דבר שאינו טוב. בימינו אנחנו מדברים הרבה, בהודעות ובשיחות, ולפעמים לא עוצרים לשאול איך המילה נשמעת.

לצד הזהירות הזאת מסופר על עדינות גם בחינוך. בין כתביו נמצאו רשימות שבהן רשם לעצמו את התכונות והכוחות המיוחדים של כל אחד מילדיו, כדי לגדל ולחנך אותם באופן המתאים להם ביותר.

והיתה גם ענווה. כל ימיו ברח מן הכבוד. כשהתברר לו שבעלי החנויות בשוק מוזילים לו את סחורתם כדי לכבדו, הורה לבני ביתו שמעתה יקנו בשוק רק על ידי שליח, בלי שיידע איש שהוא הקונה. שנה אחת בלבד שימש בנשיאות הקהילה, וזאת כדי להדיח את הנשיא שקדם לו. כשתם הצורך, מיהר להתפטר מהתפקיד. בקונטרס שלו כתב: "אין ראוי ליכנס תחת שום משרה ציבורית בשום פנים". לצד זה, בסוף ימיו צבר עושר, והרבה לעשות מעשי צדקה וחסד.

מה אנחנו לוקחים מכל זה? שלושה דברים קטנים. הראשון, להשתמש בדקות הקטנות של היום לתהילים. השני, לשים לב למילים שלנו, וגם לבחור את הניסוח היפה יותר. השלישי, לזכור שאפשר לגדול ולהתעלות גם בתוך חיי עבודה רגילים, בלי להמתין לתנאים מושלמים.

נשמח אם תקחו השבוע דקה אחת בין משימה למשימה ותאמרו מזמור תהילים אחד, ואם תוסיפו תפילה לרפואתם של חולי עם ישראל. ה' יסעד את כולנו, ובעזרתו נמשיך לומר תהילים בכל מקום ובכל זמן.

עוד מאמרי תוכן בנושא צדיקים
X
  • © כל הזכויות שמורות