9 פנינים ממסע חייו של הבבא אלעזר שאתם חייבים להכיר

בואו לגלות עוד תוכן חדש ומפתיע! התחברו לכל הפלטפורמות שלנו בתהילים בלחיצה כאן >>>

לפני 15 שנה נלקח מאיתנו צדיק שרוב חייו הסתתר מעין הציבור, ודווקא בגלל זה כל פרט שמתגלה עליו נוגע ללב

עוד לפני שנולד, כבר סיפרו עליו סיפור. הוא בא לעולם בחצות הליל, אחרי תפילות רבות שהעתיר אביו, הבבא מאיר, לכיוונו של הקב"ה. וכבר משם, מהרגע הראשון ממש, מתחיל מסע חיים שכולו ענווה, פרישות ואהבת ישראל בסתר - מסע שהשאיר אחריו זכות שממשיכה ללוות אותנו גם היום.

עוד לפני שהילד בא לעולם, סבו הבבא סאלי חלם חלום. בחלום הופיע רבי שמעון בר יוחאי ושאל אותו: "מדוע אין במשפחת אבוחצירא מישהו שנקרא על שם בנו, התנא רבי אלעזר?". הבבא סאלי הבטיח לו שם ושם, בתוך החלום, שהנכד הבא שייוולד למשפחה ייקרא על שם אלעזר. וכך היה. תחשבו רגע כמה עמוק זה - עוד לפני שהתינוק פקח עיניים, כבר היה לו שם שמחבר אותו לתנא הקדוש, ולמעשה כזה אין מקרה. ואפשר להבין מזה משהו כללי יותר: השם שנותנים לנו ההורים שלנו לא נבחר סתם. גם אם אנחנו לא תמיד יודעים מה עומד מאחורי הבחירה, מותר להאמין שיש בה כוונה, בדיוק כמו אצל הבבא אלעזר.

מקטנותו הילד הזה היה שונה. הוא פרש מהעולם וגדל על ברכי התורה, ובגיל 15 בלבד כבר נכנס לישיבת "תומכי תמימים" בקזבלנקה. הוא הרבה בתעניות, כמו שנהגו אבותיו הקדושים לפניו - וכל זה עוד לפני שהספיק לצאת לעולם הגדול. בשנת תשכ"ו, כשהיה בן 18 בלבד, הוא עלה ארצה יחד עם אביו, והתיישבו באשדוד. משם עבר לבאר שבע, ושם קבע את ביתו לשארית ימיו.

וזה המקום לספר על אחת הפרטים המיוחדים ביותר בחייו: מאחר ששמר על קדושת העיניים בקפדנות יוצאת דופן, חפרו עבורו מנהרה שהובילה מביתו ישירות לבית הכנסת. פעמים בודדות בלבד יצא מביתו החוצה. תחשבו על זה - צדיק שכל כך הקפיד לא לראות מה שלא צריך, שבחרו לחפור לו דרך תת-קרקעית רק כדי שיוכל להגיע לתפילה בלי לחצות רחוב. כמה מאיתנו היו מוכנים לוותר על דבר פשוט כמו לצאת לרחוב, רק כדי לשמור על משהו פנימי וטהור? זה נשמע כמעט בלתי אפשרי בעולם של היום, עולם שכולו מסכים ורעש. ובכל זאת היה מי שבחר בזה מרצונו, ודור אחרי דור ממשיכים לספר את זה בהשראה.

ומצד שני, למרות ההסתגרות הזאת, הוא לא ניתק את עצמו מהעם. מבלי שאיש ידע, הוא חילק במשך עשרות שנים סלי מזון לאלפי משפחות ונזקקים. איש לא ידע על כך בזמן אמת - זה התגלה רק אחר כך. זה בדיוק הדבר שגורם לאדם לעצור ולחשוב: כמה עוד צדיקים בדורנו עושים חסד בסתר, בלי שאף אחד ידע ובלי שום תמורה. לתת בלי שידעו שנתנו, בלי תמונה ובלי תודה - זה בדיוק סוג הנתינה שהכי קשה לנו, בני האדם הרגילים, לחקות. ואולי בדיוק בגלל זה מספרים על זה רק שנים אחר כך.

כשהגיע לארץ הוא למד בישיבת פורת יוסף החשובה, ולאחר מכן נשא לאישה את הרבנית דבורה שתחי', וזכה להיות אב לשבעה ילדים, ביניהם הרב פנחס שליט"א, שהמשיך את דרכו. מעטים זכו לראות את זיו פניו הקדושות - ראשו היה תמיד מורכן ומכוסה בגלימה. ועדיין, למרות ההסתתרות הזו, רבבות הגיעו להתברך מפיו.

פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב

הפסוק הזה מתהלים ליווה את הבבא אלעזר ממש, והוא עצמו היה נוהג לצטט אותו. הוא היה אומר ומדגיש עד כמה חשוב ללמוד תורה מתוך שמחה: "אדם שנמצא, ה' יצילנו, באבלות, אסור לו ללמוד תורה. שכן, 'פקודי ה' ישרים משמחי לב'. ולאבל אסור לשמוח. העיקר זה השמחה. אדם שלא לומד בשמחה עושה רק צער לבורא עולם". ובהזדמנות אחרת הוסיף: "אדם שלומד סוגיא ולא יודע אם הבין היטב את הסוגיא, יבחן את עצמו: אם הוא שמח - סימן שהוא הבין... סימן שהם ישרים".

הרגעים האחרונים וההספדים שקרעו לבבות

בעת קבלת פנים שערך בחדרו, כפי שסופר, נרצח הבבא אלעזר בידי אדם מעורער בנפשו שהגיע כדי "להתברך" ממנו. ביום כ"ז בתמוז יצאה הלוויתו, ואלפי אנשים ליוו את הצדיק בדרכו האחרונה. גדולי ישראל נכחו במקום, ובקול בכיות ואבל גדול הספידו אותו.

אחיו, רבי דוד אבוחצירא מנהריה, הספיד אותו בבכי ואמר: "אחי היה צדיק, קדוש וטהור ועניו. נולד בחצות ונרצח בחצות. הוא שמר על קדושה, האריך במעלות רבות בפרישות בדרך אבותיו הקדושים. כשאדם היה נכנס אליו עני ועצוב - הוא היה יוצא שמח ועשיר". ומרן שר התורה, רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל, אמר בהספדו: "רוח אפינו משיח ה' נלכד בשחיתותם אשר אמרנו בצילו נחייה בגויים (איכה פרק ד' פסוק כ'), הרבה בגמילות חסדים שאין כדוגמתה".

מקום קבורתו נקבע סמוך לאביו הקדוש, הבבא מאיר אבוחצירא זצוק"ל, בהר הזיתים. ובאותה הלוויה עצמה, בנו האדמו"ר רבי פנחס אבוחצירא שליט"א הוכתר כממשיך דרכו - כך שהשלשלת הקדושה הזאת ממשיכה הלאה, דור אחר דור.

ואי אפשר שלא לחשוב, כשקוראים את כל זה, על מה שהצדיקים האלה משאירים אחריהם. לא רק סיפור, לא רק היסטוריה - אלא זכות. מי שמכיר את הפסוק "פקודי ה' ישרים משמחי לב" יודע שהשמחה עצמה היא כלי, ודרך לעבוד בו את הקב"ה. הבבא אלעזר לימד את זה בחייו, ובעיקר - במסירות שלו לעם ישראל גם כשאיש לא ראה.

אנחנו, כמובן, לא באים להבטיח דבר. איננו יודעים מה כתוב למעלה על כל אחד מאיתנו, ואיננו מבטיחים ישועות. אבל אפשר בהחלט, מי מאיתנו שרוצה, לעצור לרגע קט מהיום הטרוד ולומר יחד פרק תהילים לעילוי נשמתו של הצדיק, ולבקש שזכותו תגן עלינו ועל כל בית ישראל. אפשר גם לשלוח שם של יקיריכם, החולים או הזקוקים לישועה, כדי שיוזכרו יחד בתפילה הזאת. אתם מוזמנים לשתף את הסיפור הזה עם עוד אנשים שיוכלו להתחזק ממנו, ולומר יחד איתנו את המילים שבהן חתם המספר: יהי רצון שזכות הצדיק ותורתו תגן בעדנו, ונחזה בבית הקב"ה מקדשנו במהרה.