נזדכך בייסורים וקיבלם באהבה – מה זה מלמד אותנו על אמונה?

בשכונת רמת אלחנן בבני ברק נפרדו אמש מאחד מחשובי השכונה, הגאון הצדיק רבי חיים שמחה הכהן ירמק זצ"ל, שנפטר פתאום בביתו בגיל 64 אחרי שנים של מחלה קשה. הוא נשא את הייסורים באהבה, וזה בדיוק מה שיש לנו ללמוד ממנו היום

אמש ליוו בשכונת רמת אלחנן בבני ברק את אחד מחשובי ויקירי השכונה, הגאון הצדיק רבי חיים שמחה הכהן ירמק זצ"ל, שחלה עוד מתקופת מגפת הקורונה ונפטר פתאום בביתו, במיטב שנותיו, בגיל 64 בלבד. בני השכונה נפרדו מאחד מחשוביהם, דמות של תלמיד חכם אמיתי, כזה שהתורה הייתה עבורו לא עוד חובה אלא ממש משוש חייו. לא מדובר באדם שחלה יום או יומיים לפני שנסתלק, אלא במי שנשא על גבו מחלה שנמשכה שנים ארוכות.

המנוח זצ"ל היה בנם של הרה"ג ר' שלמה הכהן ירמק זצ"ל, וחתנו של הגאון רבי אלתר יצחק דרשוביץ זצ"ל, מייסד כולל 'זכר יצחק' בבני ברק, שנפטר לפני למעלה מארבעים שנה. חמיו נמנה עם מקורביו של מרן הגרי"י קנייבסקי, בעל ה'קהילות יעקב', הסטייפלער זצ"ל, ועם תלמידיו של מרן הגר"א קוטלר זצ"ל, שהקים ויזם בישראל את רעיון ה"כוללי ערב" – מסגרות לימוד תורה לבעלי משפחות בשעות הערב, שהעניקו לאברכים בעלי משפחות אפשרות להמשיך וללמוד גם אחרי שעות היום. משפחה של עמלי תורה לדורותיה, שהמנוח המשיך בה דרך של מסירות ושל עבודת ה' אמיתית, לא רק בדיבור אלא במעשה יומיומי.

מכריו ומוקיריו מספרים עליו כעל תלמיד חכם מופלג, עניו ושפל ברך, שיגע ועמל בתורה בכל כוחו, יומם ולילה, במסירות נפש של ממש. תפילתו, כך מתארים אותם שהכירו אותו מקרוב, הייתה בבחינת מונה מעות בהשתפכות הנפש, כבן המתחטא לפני אביו שבשמיים. לא תפילה שגרתית של מילים שרצות מהר, אלא עמידה אמיתית מול הקב"ה, מילה אחרי מילה, בלב פתוח.

מעבר לעבודתו הפנימית, הוא היה איש של נתינה. הוא התמסר בכל כולו לטובת זולתו, ביתו היה פתוח לרווחה לכל אדם שנזקק לו, ולעצמו הוא לא דרש מאום. כמו כן פעל להצלת ילדי ישראל. זו לא הייתה עבורו משימה צדדית, אלא חלק בלתי נפרד מהאישיות שלו: אדם שחי בשביל לתת, לא בשביל לקבל, ושידע לשים את הצרכים של אחרים לפני הצרכים של עצמו, גם כשהוא עצמו כבר לא היה בקו הבריאות.

ובתוך כל זה, בשנים האחרונות, הוא נשא על גבו סבל שהיה יכול לשבור כל אדם. על פי הדיווח, הוא נזדכך בייסורים קשים וקיבלם באהבה. לא בתלונה, לא בשאלות קשות כלפי מעלה, אלא בקבלה. וזו בדיוק הנקודה שקשה כל כך להבין, וקשה עוד יותר לחיות אותה בעצמנו כשאנחנו נמצאים באמצע קושי, כשאין לנו שום הסבר לשאלה למה זה קורה דווקא לנו.

מה אומר לנו לקבל ייסורים באהבה

קשה לכתוב על זה בלי להרגיש שאנחנו נוגעים במשהו שהוא הרבה מעל המילים שלנו. איך בכלל אפשר לקבל סבל באהבה? זו לא שאלה תיאורטית, זו שאלה שכל אחד מאיתנו נפגש איתה בשלב כזה או אחר בחיים – בבריאות, בפרנסה, במשפחה, בתפילה שלא נענית כמו שרצינו. ואי אפשר שלא לחשוב, כשקוראים על אדם כזה, על אותם פסוקים בתהלים שמדברים בדיוק על זה, על יסורים שמתקבלים מתוך אמונה שהם באים ממקום של אהבה ולא של עונש.

יַסֹּר יִסְּרַנִּי יָּהּ וְלַמָּוֶת לֹא נְתָנָנִי (תהלים קיח, יח)

מי שמכיר את עולם התהלים יודע שהפסוק הזה לא נכתב מתוך ניתוק מהמציאות. הוא נכתב מתוך מי שידע בדיוק מה זה כאב, ובכל זאת בחר לראות בו יד מכוונת, לא מקריות. זו לא אמירה שאומרים כשהכול קל. זו אמירה שנאמרת דווקא מתוך הקושי, ודווקא בגלל זה יש בה כוח כל כך גדול. ויש עוד פסוק, ידוע לא פחות, שמבטא את אותה תחושה בדיוק:

אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר תְּיַסְּרֶנּוּ יָּהּ (תהלים צד, יב)

"אשרי" – מאושר. לא הגיוני, לא מובן מאליו, אבל זו בדיוק הנקודה. אנחנו לא יודעים, וגם אין לנו רשות לדעת, למה דברים קורים. אבל אנחנו יודעים שיש דרך להחזיק בהם בלי להישבר, וגם היא מתחילה בתפילה. מי שקורא על אדם שהצליח לחיות את זה בפועל, לא רק לדבר עליו, מקבל תזכורת חיה לכך שהאמונה הזו אפשרית גם לנו, גם כשאנחנו רחוקים מלהיות בדרגה כזו.

מסע הלווייתו של הרב ירמק זצ"ל התקיים ביום רביעי, אור לכ"ג מנחם אב תשפ"ו, בהשתתפות בני המשפחה, תושבי השכונה ומוקירי זכרו, והוא נטמן בבית החיים באלעד. הוא הותיר אחריו דור ישרים מבורך, ובהם ארבעה יתומים בביתו שטרם נכנסו לחופה, ובתוכם כלה בוכיה שעמדה לפני שמחתה. בני המשפחה יושבים שבעה בביתו, ברחוב הרב זוננפלד 14, בשכונת רמת אלחנן בבני ברק, ומקבלים את פני המנחמים שבאים לחלוק את כאבם.

הסיפור הזה נשאר איתנו לא רק כידיעה עצובה על אדם שהלך לעולמו, אלא כתזכורת. תזכורת לכך שיש אנשים שמצליחים, מתוך אמונה עמוקה, להפוך את הקושי הכי גדול שלהם לעוד צעד בעבודת ה', ותזכורת לכך שהתפילה שלנו, בשבילם ובשביל עצמנו, היא לא מחווה קטנה. היא הדבר האמיתי שיש לנו להציע כשאנחנו רוצים לחבק מישהו שכואב לו, או לבקש כוח בשביל עצמנו, בימים שבהם גם אנחנו לא מבינים למה הדברים קורים כמו שהם קורים.

אנחנו מזמינים אתכם לומר פרק תהלים לעילוי נשמתו של הרב חיים שמחה הכהן בן שלמה, ולשלוח שמות של אנשים קרובים לכם שזקוקים כרגע לחיזוק ולרפואה, כדי שנתפלל עליהם יחד. לפעמים המילים הפשוטות ביותר, שאומרים מתוך הלב, הן אלה שמלוות אותנו הכי רחוק.