הנער שנחטף לבבל הפך לאחד מגדולי הפייטנים – מי היה רבנו משולם?

בגיל ארבע עשרה נחטף מביתו באיטליה ונמכר כמשרת בבבל והגיע למטבח הישיבה, ומאותו מקום נמוך התגלה כאחד מגדולי התורה בדורו – כך נולד מי שהפך לאבי שושלת הפייטנים באשכנז

בשלהי המאה העשירית ובראשית האחת-עשרה חי באיטליה נער בשם משולם, בנה של משפחת קלונימוס - אחת המשפחות היהודיות החשובות ביותר באיטליה ובאשכנז באותם ימים. איש עדיין לא ידע שהוא עתיד להיות אחד מגדולי הפייטנים שידע עם ישראל: תלמיד חכם, מנהיג רוחני, ומי שדבריו יעברו מדור לדור מאיטליה ועד אשכנז.

רבי משולם נולד בעיר לוקא שבאיטליה, לא באשכנז כפי שרבים חושבים. על פי מסורות מאוחרות, מוצאה של משפחת קלונימוס היה בארץ ישראל, ומשם היא נדדה לבבל, לאיטליה ולבסוף לאשכנז. מבין צאצאי המשפחה יצאו מייסדים של מסורת חסידי אשכנז, וביניהם רבי קלונימוס בן יצחק הזקן ורבי יהודה החסיד. כלומר, עוד לפני שנולד משולם, המשפחה כבר נשאה בתוכה עולם שלם של מסורות תורה שעברו בין קהילות וארצות.

אבל לפני שהפך לאחד מגדולי הדור, עבר משולם פרק חיים דרמטי במיוחד. רבי שמואל בן דנאן, מחכמי פאס בדור השני שלאחר גירוש ספרד, מוסר מסורת לפיה כשהיה משולם בן ארבע עשרה בלבד, חטפו אותו סוחרים מעיר הולדתו ומכרו אותו כמשרת בבבל. הוא התגלגל עד שהגיע לעבוד במטבחה של ישיבת פומבדיתא שבבבל, שבראשה עמד רב האי גאון.

בלילות היה הנער החריף מתגנב לחדרו של ראש הישיבה, רב האי גאון, עובר על כתביו וכותב עליהם הגהות - בהתאם למה שלמד עוד בבית אביו. כאשר התגלה הדבר, הבינו גאוני בבל שהמשרת הצעיר הוא למעשה חריף ובקי וגדול בתורה, ושהוא נושא גם מסורות ארץ-ישראליות עתיקות מחכמי איטליה.

ראש הישיבה אף הציע לו את בתו לאישה, אך משולם השיב שאינו יכול לעשות דבר נגד רצון אביו, שממנו הופרד בכוח. חכמי בבל, שהבינו את ערכו האמיתי, שלחו אותו בסופו של דבר בכבוד רב בחזרה לאיטליה, ושם הפך לאחד מחכמי העיר - הפעם לא כמשרת נסתר, אלא כתלמיד חכם מוכר ומוערך.

מכאן מתחיל הפרק הבא בסיפור. הקיסר אוטו הראשון (912–973), קיסר האימפריה הרומית הקדושה, הקים באותם ימים ערים חדשות בגרמניה לאורך נהר הריין, וביקש להביא אליו חכמים יהודים מאיטליה - הוא הבין שאם יגיעו חכמי תורה, יבואו בעקבותיהם גם סוחרים יהודים שיחזקו את המסחר בערים החדשות. כך עבר רבי משולם מאיטליה אל מרכזי התורה של אשכנז, והפך לאבי שושלת קלונימוס באשכנז, ששמה נישא ברעדה על ידי דורות של לומדי תורה. רש"י עצמו מכנה אותו "רבנו משולם בר"ק גאון".

רבי משולם נחשב כבקי בסודות התורה וכנושא מסורות עתיקות יומין מחכמי ארץ ישראל, וכל אלו השתקעו בפיוטיו. בן דורו של רבי משולם, רבי שמעון בן יצחק ממגנצא, המוכר כ"רבי שמעון הגדול", היה אף הוא מגדולי פייטני אשכנז, והשניים פעלו באותה תקופה כחלק מהדור הראשון של הפייטנים האשכנזים - דור שהמשיך את מסורת הפיוט שהגיעה מאיטליה, מסורת שרבי משולם היה אחד ממקורות ההשראה המרכזיים שלה.

מהמטבח בבבל אל תפילת יום הכיפורים שאנחנו אומרים עד היום

מהסיפור האישי המרתק הזה, עם כל התהפוכות שבו - מנער חטוף במטבח זר ועד חכם מוערך באשכנז - נולדו גם הפיוטים שממשיכים ללוות אותנו עד היום. רבי משולם חיבר פיוטים רבים, בעיקר לתפילות הימים הנוראים, ושנים עשר מהם שרדו עד ימינו. החשוב שבהם הוא סדר העבודה "אמיץ כח כביר ורב אונים", שנאמר עד היום במנהג אשכנז במוסף של יום הכיפורים. בפיוט הוא עובר על כל סדר עבודת הכהן הגדול במקדש - בגדיו, ההגרלות, הכניסה לקודש הקודשים, הקטורת, הדם והווידוי. אבל החלק המיוחד באמת מגיע דווקא אחרי שהעבודה מסתיימת: הכהן הגדול יוצא מהקודש, והעולם כולו - כך כותב משולם - מגיב בשמחה לבשורה שהעבודה התקבלה.

תַּמָּה תְּלַוֶּה צִיר נֶאֱמָן לַבַּיִת / תָּגֵל בְּהִתְבַּשֵּׂר הָשְׁלַג אֹדֶם תּוֹלָע / תַּעְדֶּה יֶשַׁע, תַּעְטֶה מְעִיל צֶדֶק / תָּפִיק צָהֳלָה, תַּבִּיעַ דִּיץ וְחֶדְוָה

מלבד "אמיץ כח", חיבר רבי משולם קרובה גדולה לשחרית יום הכיפורים, הפותחת במילים "אימיך נשאתי חין בערכי", שהתקבלה בכל מנהגי אשכנז וצרפת וכוללת עשרות פיוטים מסוגים שונים. רובה נדפסה במחזורי יום הכיפורים הגדולים, אבל במחזורים המודפסים המקובלים כיום הושמטו חלקים רבים, מפני שמנהג אמירת הקרובות התקצר עם הדורות. הוא חיבר גם סדר עבודה נוסף בשם "אשוחח נפלאותיך", שהיה נהוג בחלק מקהילות אשכנז בימי הביניים, ומערכת יוצר גדולה לפסח בשם "אפיק רנן ושירים", לצד שתי זולתות בענייני שעבוד מלכויות. אחד החידושים המיוחסים לו הוא השימוש הנרחב ב"רהיטים" - פיוטים הבנויים משורות קצרות, בדרך כלל לפי סדר האלף-בית, שבהם מילה או ביטוי חוזרים בכל שורה, ובמנהג הקדום היה החזן אומר אותם לעיתים בנעימה מהירה - ומכאן, כנראה, שמם, "רהיט", לרוץ בארמית.

גם דורות אחרי רבי משולם, גדולי ישראל המשיכו להתעמק במילים שכתב. רבי יהודה החסיד, מגדולי חסידי אשכנז וממשפחת קלונימוס בעצמו, קרא את הקרובה של משולם והבחין בשורה שנשמעה לו קשה: "כגדולתך כן בריותיך" - ניסוח שלכאורה משווה בין הבריות לגדולת הבורא. במקום להאשים את משולם, הוא הציע בזהירות שהנוסח השתבש בהעתקה בין המעתיקים, וכי במקור נכתב "כגדולתך כן בריאתך" - כלומר, בריאת העולם כולה משקפת את גדולת הבורא.

מי שמכיר את "אמיץ כח" יודע שהוא לא רק תיאור של עבודת יום הכיפורים במקדש - הוא תיאור של עולם שלם שמגיב בשמחה לכך שהתפילה התקבלה. אי אפשר שלא לחשוב על כך בימים שלקראת הימים הנוראים: פיוט שנכתב לפני יותר מאלף שנה, בידי מי שהחל את דרכו כנער עברי חטוף במטבח זר, ממשיך להישמע היום בקהילות אשכנז, במוסף של יום הכיפורים, בדיוק כמו שהוא נאמר בכל שנה מדור לדור.

בואו נזכור את זה גם אנחנו, ממש בימים אלה: מי שהתחיל את דרכו במקום הכי נמוך שאפשר, הפך למי שהמילים שכתב עדיין מלוות עם שלם בתפילה, דור אחר דור. אתם מוזמנים לומר יחד פרק תהילים, לזכרם של כל הפייטנים שהותירו לנו את המילים להתפלל בהן, ולשלוח שמות לתפילה - כמו שהפיוט הזה ממשיך ללוות אותנו יותר מאלף שנה אחרי שנכתב, כך גם התפילה שלנו ממשיכה הלאה.