מרוץ נגד השעון: איך עצרו שליחי חב"ד שריפת גופה של יהודי?

פחות מיממה הפרידה בין קשיש יהודי לבין שריפת גופה במקום קבורה יהודית - וזוג שליחים בהרי הקטסקיל סירב לוותר

ג'ואל שני, יהודי בן 80 שהתגורר במתקן סיעודי בהרי הקטסקיל שבמדינת ניו יורק וסבל משיתוק מוחין, נפטר ב-30 ביולי. הפטירה שלו התגלתה רק כעבור כמה ימים - לרב יוסף דוד חנוביץ' ולרעייתו שטרני, שליחי חב"ד המנהלים יחד את בית חב"ד במונטיצ'לו מאז שנת 2022.

בני הזוג חנוביץ' גילו להפתעתם שהמתקן הסיעודי כבר קבע לג'ואל טקס פרידה שאינו יהודי, שהיה אמור להסתיים בשריפת הגופה. הטקס נקבע ליום שלישי, 4 באוגוסט.

לרב חנוביץ' ולרעייתו זה לא היה סיפור חדש. השניים, שהתמקדו בהעלאת המודעות לחשיבות הקבורה היהודית מאז תקרית קודמת ומכאיבה - קשישה יהודייה שנשרפה, לפני שהם הספיקו בכלל לאתר אותה ולפעול למענה - פתחו במאבק עיקש.

אלא שהמאבק לא היה פשוט כלל. סוף השבוע חלף מבלי יכולת לפעול, ולבסוף אחות שעבדה במתקן היא זו שיצרה עבורם קשר עם מקבלי ההחלטות במוסד. בשלב הזה נותרה פחות מיממה עד לטקס השריפה, ומרוץ ממש נגד השעון החל בפועל. בין הפטירה ב-30 ביולי למועד שנקבע לטקס ב-4 באוגוסט עברו ימים יקרים - ימים של גילוי מאוחר וסוף שבוע שבו לא ניתן היה לפעול כלל.

במקרה הזה, המתקן הסיעודי קבע סידורי פרידה בלי שאיש עצר את התהליך בזמן. בדיוק בשביל זה קיימים גורמים כמו שליחי חב"ד ברחבי העולם, שתפקידם, בין היתר, הוא לשים לב למקרים כאלה לפני שהם הופכים בלתי הפיכים, וכשמתגלה מקרה כזה בשלב כה מאוחר, כל שעה חשובה, וכל פנייה שלא נענתה בזמן עלולה להכריע לגמרי את הכף, בלי אפשרות לתקן. הסיפור של ג'ואל שני הוא דוגמה מדויקת לכך - מתקן סיעודי שכבר קבע סידורים, מול שליחים שסירבו להשלים עם המצב.

מהרגע שנפתח הקשר, הרב חנוביץ' רתם את מנהלי המתקן הסיעודי ואת חברת הקדישא למאמץ משותף. אך התנאי שהציבו היה ברור וקשה: ביטול הטקס הקודם והעברת המנוח לקבורה יהודית יתאפשרו רק אם ההוצאה הכספית הנדרשת תכוסה באופן מיידי - ללא דיחוי. במילים אחרות, לא היה מספיק לרצות לעזור - היה צריך גם לפעול מהר, ולגייס בפועל את מה שנדרש באופן מיידי.

כאן נכנס לתמונה ארגון החסד "חסד של אמת". הארגון גייס בדחיפות סיוע, מימן את העלויות הנדרשות, וגייס מתנדבים מהקהילה במונסי כדי לבצע את הטהרה ואת השמירה על גופתו של ג'ואל, כפי שההלכה מחייבת. זה בדיוק סוג הרגע שבו רואים כמה משמעותי זה שיש מי שמוכן לפעול מיד, גם כשאף אחד לא מתכנן מראש שהוא יידרש.

מרוץ מול השעון - וגיוס כספי מיידי

בזכות שיתוף הפעולה הזה - בין שליחי חב"ד, מנהלי המתקן, חברת הקדישא ומתנדבי "חסד של אמת" - הטקס הלא-יהודי בוטל, וג'ואל שני הובא למנוחות בבית העלמין של "חסד של אמת" בוודרידג' שבניו יורק. יהודי שהמערכת כמעט הפכה אותו לעוד תיק סגור, זכה בסופו של דבר לקבורה יהודית של ממש.

הסיפור הזה ממחיש עד כמה שיתוף פעולה בין כמה גורמים שונים - שליחי חב"ד, מנהלי מוסד, חברת קדישא וארגון חסד - יכול להכריע במקרה שבו כל צד לבדו לא היה מספיק. כל אחד מהם עשה את חלקו, וביחד זה הספיק.

כשכל שעה נחשבת

הסיפור של ג'ואל שני הוא תזכורת לכך שקבורה יהודית היא לא עניין טכני וגם לא פרט שולי. ההלכה מייחסת חשיבות עצומה לכבוד המת ולשמירה על גופו של האדם גם אחרי מותו - וכשאין מי שיפעל בזמן, יש צורך במישהו שיעמוד בפרץ. במקרה הזה, אלה היו שליחי חב"ד שסירבו לוותר, גם כשנראה שהזמן כבר כמעט אזל, וגם כשההתמודדות מול המתקן הסיעודי לא הייתה פשוטה.

מה שבולט בסיפור הזה הוא כמה גורמים שונים היו צריכים לפעול יחד כדי שזה יקרה - הרב והרבנית, האחות, מנהלי המתקן, חברת הקדישא ומתנדבי "חסד של אמת". כל אחד מהם תרם משהו אחר - האחות שיצרה את הקשר הראשוני, הרב והרבנית שלא הרפו, מנהלי המתקן וחברת הקדישא שהתנו את שיתוף הפעולה במימון מיידי, וארגון החסד שדאג בפועל לכסף ולמתנדבים.

ואי אפשר שלא לחשוב, כשקוראים סיפור כזה, על הפסוק המוכר מתהילים - על היקר שיש בעיני ה' בפטירתו של יהודי:

יָקָר בְּעֵינֵי ה' הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו (תהלים קטז, טו)

מי שמכיר את המזמור הזה יודע שהוא מדבר בדיוק על זה - על כך שגם ברגע הקשה ביותר, ה' לא נוטש, ושגם למותם של בני ישראל יש משמעות בעיניו. וכשמתבוננים בסיפור של ג'ואל, קשה שלא להרגיש שגם כאן, מישהו מלמעלה סידר שברגע האחרון ממש, יגיעו האנשים הנכונים - אחות אחת שיצרה קשר, רב ורבנית שלא ויתרו, וארגון חסד שהיה מוכן לפעול בדחיפות.

סיפורים כאלה מזכירים לכולנו כמה חשוב לא לשכוח את מי שאין להם עורף משפחתי בסביבתם הקרובה - קשישים המתגוררים במתקנים סיעודיים הרחק מהבית ומהקהילה שהכירו, בלי מישהו שמלווה אותם יום-יום. אנחנו לא תמיד יכולים לפעול כמו שליחי חב"ד או כמו מתנדבי "חסד של אמת", אבל אנחנו כן יכולים להתפלל, לחשוב, ולזכור שכל יהודי - גם מי שלא הכרנו, גם מי שאין לו מי שיספר את סיפורו - שייך לאותה משפחה גדולה אחת.

מי שרוצה, מוזמנים לומר פרק תהילים לעילוי נשמתו של ג'ואל שני ז"ל, ולזכור בתפילה גם את כל אותם יהודים שנמצאים במצב דומה ואין מי שידאג להם ברגע הקשה ביותר. ואם הסיפור נגע בכם - שתפו אותו, כדי שעוד אנשים ידעו שיש לאן לפנות כשמתעורר צורך דומה, ושתמיד יש מי שמוכן להילחם על כבודו האחרון של יהודי.