חוני המעגל והגשם שירד: מה שלח לו שמעון בן שטח

המשנה במסכת תענית מספרת על אדם שעמד בתוך עיגול וביקש מהקב"ה גשם, והבקשה נענתה. מה אמר חוני, ולמה שלח אליו שמעון בן שטח מילים כל כך חריפות ובכל זאת כל כך חמות

במשנה בתענית (פרק ג, משנה ח) מסופר על מעשה בחוני המעגל. אנשים באו אל חוני ואמרו לו: "התפלל שירדו גשמים". התגובה הראשונה שלו הייתה מפתיעה, והסיפור כולו מתחיל בה.

חוני לא התחיל מיד להתפלל. הוא אמר להם: "צאו והכניסו תנורי פסחים, בשביל שלא ימוקו". כלומר, הוא ביקש מהם להכניס את תנורי החרס שבהם צולים את קרבן הפסח, כדי שהגשם לא ימיס אותם.

ואז קרה דבר שאנחנו מכירים היטב מהחיים. המשנה אומרת במפורש: "התפלל, ולא ירדו גשמים". אפילו אדם שהעם פנה אליו בבקשה הזאת לא קיבל תשובה מיד. הרבה מאיתנו מכירים את הרגע הזה, שבו מתפללים ומרגישים ששום דבר לא זז.

מה עשה חוני? המשנה מתארת: "עג עוגה ועמד בתוכה". הוא שרטט עיגול סביבו ועמד בתוכו. ואז פנה אל הקב"ה במילים שנשארו עד היום:

"רבונו של עולם, בניך שמו פניהם עלי, שאני כבן בית לפניך. נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן, עד שתרחם על בניך".

שימו לב לאופן שבו הוא מבקש. הוא לא מזכיר את הזכויות של עצמו ולא מונה מעשים טובים. הוא אומר שבניו של הקב"ה פנו אליו, משום שהוא כבן בית לפניו. אפשר לשמוע בדבריו קרבה, וגם דאגה לאחרים. הוא לא מתפלל בשביל עצמו, אלא בשביל "בניך", כלומר בשביל העם.

הגשם התחיל לרדת, אבל לא כפי שחוני ביקש. המשנה מתארת: "התחילו גשמים מנטפין", טיפות דקות. חוני אמר: "לא כך שאלתי, אלא גשמי בורות שיחין ומערות", גשם שימלא את הבורות והמערות במים לכל השנה. הגשם התחזק, אבל ירד "בזעף", בעוצמה שמזיקה. חוני לא הסתפק גם בזה ואמר: "לא כך שאלתי, אלא גשמי רצון, ברכה ונדבה".

רק אז ירדו הגשמים "כתקנן", כמו שצריך. ומשם נולדה בעיה חדשה: הגשמים ירדו ללא הפסקה, עד שהאנשים יצאו מירושלים ועלו להר הבית מפני הגשמים. הם באו לחוני ואמרו לו: כשם שהתפללת שירדו, כך התפלל שילכו להן. חוני ענה להם בתשובה מפתיעה: "צאו וראו אם נמחת אבן הטועים". כל עוד אבן הטועים לא נמחתה, עדיין לא הגיע הזמן להפסיק.

כדי להבין את התשובה הזאת צריך לדעת מהי אבן הטועים. לפי המקור, זו אבן גדולה שהייתה בעיר, ועליה היו מכריזים על אבדות ומציאות. חוני אומר להם, בעצם, שאם הגשם עוד לא שטף ולא מחק אפילו את האבן הזאת, עדיין לא הגיע הזמן לבקש שהגשם ייפסק. הוא לא מבטל את בקשתם, אלא נותן להם סימן ברור לבדוק בעצמם.

מה שלח שמעון בן שטח, ומה שלחו בני לשכת הגזית

עכשיו מגיע החלק המפתיע של הסיפור. שמעון בן שטח, שהיה באותה תקופה נשיא הסנהדרין, שלח אל חוני מסר. לפי המשנה, זה היה הנוסח: "אלמלא חוני אתה, גוזרני עליך נדוי". אם לא היית חוני, הייתי מטיל עליך נידוי.

אבל המשפט לא נגמר שם. שמעון בן שטח המשיך: "אבל מה אעשה לך, שאתה מתחטא לפני המקום ועושה לך רצונך, כבן שהוא מתחטא על אביו ועושה לו רצונו". המשמעות היא שחוני מתנהג לפני הקב"ה כמו בן שמפציר באביו ומבקש ממנו, והאב עושה את רצונו. על חוני נאמר, כך מסיים שמעון בן שטח, הפסוק במשלי:

ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך

הגמרא בתענית (כג ע"א) מוסיפה פרט נוסף. היא מביאה שבני לשכת הגזית, כלומר הסנהדרין, שלחו אל חוני מסר משלהם, והם דרשו עליו פסוקים מספר איוב:

ותגזר אמר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור

הדרשה מפרטת: "אתה גזרת מלמטה, והקדוש ברוך הוא מקיים מאמרך מלמעלה". ועל המשך הפסוק: דור שהיה אפל, חוני האיר אותו בתפילתו. דור שהיה שפל, חוני הגביה אותו בתפילתו. ודור שלא היה נקי, חוני מלט אותו בתפילתו.

מעניין לראות שבאותו סיפור יש שני יחסים לחוני. מצד אחד יש כאן חשש מהאופן שבו הוא פונה אל הקב"ה. מצד שני יש הכרה בכך שהקרבה הזאת היא שעמדה מאחורי הישועה. שמעון בן שטח לא מבטל את מה שחוני עשה, ובני לשכת הגזית אפילו משבחים אותו.

מה אפשר ללמוד מהסיפור על תפילה

הסיפור הזה לא נותן לנו נוסחה, וצריך להיזהר לא להמציא כזו. מה שהוא כן נותן לנו הוא כמה תמונות ברורות, שכל אחד מאיתנו יכול לשאת איתו.

הראשונה היא שגם תפילה של אדם גדול לא תמיד נענית בפעם הראשונה. המשנה אומרת בפשטות שחוני התפלל ולא ירד גשם. התשובה לא הגיעה מיד, והוא לא ויתר.

השנייה היא שהתפילה של חוני מבוססת על קרבה. הוא קורא לעצמו "כבן בית", ושמעון בן שטח משווה את היחס הזה לבן שמפציר באביו ומבקש ממנו, והאב עושה את רצונו. תפילה היא לא רק בקשה, אלא גם שיחה עם אבא.

השלישית היא שאפשר לדייק בבקשה. חוני לא הסתפק בטיפות, וגם לא בגשם עז שמזיק. הוא ביקש גשמי רצון, ברכה ונדבה. גם כשאנחנו מבקשים, כדאי לחשוב מה בדיוק אנחנו מבקשים ולמה, ולהתפלל על הטוב השלם ולא רק על ההקלה המיידית.

והרביעית היא שהתפילה של חוני הייתה בשביל אחרים. הוא ביקש "שתרחם על בניך". כשמתפללים על הכלל ועל מי שסביבנו, התפילה מקבלת משמעות רחבה יותר.

מסופר עוד בגמרא שחוני התייסר כל ימיו בשאלה על הפסוק "שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחלמים", ושאל איך אפשר לישון שבעים שנה בחלום.

הגשם נחוץ לנו גם היום, והתפילה עליו עדיין חלק מהחיים שלנו. אנחנו מזמינים אתכם לקחת רגע, לפתוח ספר תהילים ולומר פרק או שניים עם בקשה אישית אחת בלב, בלשון של בנים שפונים לאבא שאוהב אותם.