אחרית הימים: מה התורה והנביאים באמת מספרים לנו?

מלחמות, גאולה, משיח ובית מקדש: המושג אחרית הימים מעורר שאלות ותקוות כבר דורות. אבל לצד התיאורים, המקורות מזהירים בבירור לא להפוך את הנבואות ללוח זמנים

קיבוץ גלויות, ביאת המשיח, בניין המקדש, הכרה במלכות ה'. המושג "אחרית הימים" מעורר במשך דורות שאלות, תקוות ולעיתים גם חששות. מתי היא מתחילה? האם אנחנו כבר נמצאים בתוכה? ומה ההבדל בין אחרית הימים, ימות המשיח, תחיית המתים והעולם הבא? כדי להבין, כדאי לחזור אל המקורות עצמם, בלי השערות ובלי חישובים. מאחורי כל אחת מהשאלות האלה עומדים פסוקים, ונעבור עליהם בשפה פשוטה, כולל ההבדל בין המושגים.

התורה והנביאים אכן מדברים שוב ושוב על עתידו של עם ישראל ועל תיקונו של העולם. אבל לצד התיאורים קיימת גם אזהרה ברורה: לא להפוך את הנבואות ללוח זמנים, ולא לנסות לחשב את היום שבו יבוא המשיח. חז"ל אף מתחו ביקורת חריפה על "מחשבי קיצין" (סנהדרין צז ע"ב). ועל זה עוד נדבר.

קודם כול, מאיפה הביטוי בכלל? הוא אינו המצאה מאוחרת. הוא מופיע כבר בספר בראשית, כשיעקב אבינו אוסף את בניו לפני פטירתו ואומר: "הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" (בראשית מט, א). רש"י, בעקבות דברי חז"ל (פסחים נו ע"א), מפרש שיעקב ביקש לגלות לבניו את הקץ, אך השכינה הסתלקה ממנו. כבר כאן מופיע יסוד שחוזר לאורך כל המקורות: הקץ קיים, אך זמנו המדויק נסתר מן האדם.

הביטוי מופיע גם בנבואת בלעם (במדבר כד, יד), שהרמב"ם רואה בה אחת מנבואות התורה על מלך המשיח (הלכות מלכים יא, א), ובפרשת ואתחנן, שם נאמר שאחרי הצרות ישובו ישראל אל ה': "בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹקֶיךָ" (דברים ד, ל). מכאן עולה שאחרית הימים איננה בהכרח רגע יחיד, אלא תקופה שבה מגיע המהלך ההיסטורי של הגלות והתיקון אל תכליתו.

אחד המקורות המרכזיים לתהליך הגאולה נמצא בפרשת ניצבים. הרמב"ם מביא את הפסוקים האלה כשהוא מבאר את האמונה בביאת המשיח, וכותב שהתורה עצמה העידה על הגאולה העתידה (הלכות מלכים יא, א). כך נאמר שם: "וְשָׁב ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים" (דברים ל, ג), ובהמשך: "אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ" (שם, ד). אבל התורה אינה מתארת רק מעבר מארצות הגלות לארץ ישראל. היא מתארת גם שינוי רוחני: "וּמָל ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ" (דברים ל, ו). כלומר, הגאולה במבט התורה כוללת קיבוץ, שיבה לארץ, תשובה והתקרבות מחודשת לקב"ה.

מירושלים אל העולם כולו

אחד התיאורים המפורסמים ביותר של אחרית הימים נמצא בתחילת ספר ישעיהו: "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים" (ישעיהו ב, ב). הנביא מתאר ירושלים כמרכז רוחני לעולם, ואת התוצאה גם במישור המדיני: "וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים... וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה". נבואה כמעט זהה מופיעה גם במיכה ד, א-ג. זה יסוד מרכזי: אין מדובר רק בהצלת ישראל מצרותיהם. התכלית רחבה הרבה יותר, גילוי מלכות ה' בעולם והבאת האנושות להכרה באמת.

וזכריה חותם את תיאור מלחמת העמים בירושלים בפסוק: "וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד" (זכריה יד, ט).

בלב התהליך עומדת דמותו של מלך המשיח, מלך מבית דוד שיחזיר את מלכות ישראל לתיקונה. הרמב"ם פוסק: "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה לממשלה הראשונה, ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל" (הלכות מלכים יא, א). לפי הרמב"ם, האמונה בביאת המשיח אינה פרט שולי אלא חלק מאמונת התורה, והוא מנה אותה בעיקר השנים עשר מי"ג עיקרי האמונה.

ומה לגבי ניסים? ישעיהו כותב: "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ" (ישעיהו יא, ו). אפשר להבין את הדברים כפשוטם, כשינוי ממשי בטבע. אבל הרמב"ם מפרש אותם בדרך משל, שישראל והאומות ישבו בשלום ולא יזיקו זה לזה, ומדגיש: "אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם" (הלכות מלכים יב, א). לעומת זאת, בדברי חז"ל ובדברי ראשונים אחרים מצויים תיאורים שניתן להבינם כפשוטם. ולכן הרמב"ם עצמו מסכם: "וכל אלו הדברים וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו" (הלכות מלכים יב, ב). זה אולי אחד המשפטים החשובים ביותר בכל הלימוד הזה.

למה לא מחשבים קיצין?

חז"ל מדברים גם על תקופה שנקראת "חבלי משיח", כשם שהלידה באה אחרי צירי לידה. במסכת סנהדרין (צח ע"ב) מובאים דברי אמוראים שחששו מהצרות האלה, עד שאמרו "ייתי ולא אחמיניה", כלומר שיבוא, אך שלא אראה את הצרות שיקדמו לבואו. ובכל זאת, חז"ל אינם מציגים את הדברים כדי לגרום ליהודי לחיות בפחד. בסוף מסכת סוטה (מט ע"ב) מתוארות תופעות קשות של ירידת הדורות לקראת "עקבות משיחא", והמשנה מסיימת במילים: "ועל מי יש לנו להישען? על אבינו שבשמים".

גם מלחמת גוג ומגוג, אחד המושגים המזוהים ביותר עם אחרית הימים, מופיעה בנבואת יחזקאל בפרקים לח-לט. בסיום המלחמה מתקדש שמו של הקב"ה לעיני האומות. אבל אין בידינו לקבוע בוודאות כיצד יתממשו כל פרטי הנבואות, מיהם העמים בני זמננו המקבילים לשמות הקדומים או באיזה סדר מדויק יתרחשו הדברים.

ומתי תבוא הגאולה? על השאלה הזאת המקורות דורשים מאיתנו זהירות מיוחדת. לדניאל נאמר: "סְתֹם הַדְּבָרִים וַחֲתֹם הַסֵּפֶר עַד עֵת קֵץ" (דניאל יב, ד). וחז"ל אמרו בסנהדרין (צז ע"ב): "תיפח עצמן של מחשבי קיצין". הסיבה מבוארת שם: כשאדם קובע זמן מסוים והזמן עובר, עלולים אנשים להסיק בטעות שהגאולה כבר לא תבוא. הגישה היהודית אפוא אינה "גלה לי את התאריך", אלא "חכה לו בכל יום".

ומה ההבדל בין המושגים שהזכרנו בהתחלה? לפי המקורות הם אינם בהכרח אותו שלב. ימות המשיח הם התקופה שבה מלך המשיח מולך ועם ישראל חוזר לשלמותו הלאומית והרוחנית. תחיית המתים היא אמונה בפני עצמה, שהקב"ה עתיד להחיות את המתים, והרמב"ם מנה אותה בעיקר השלושה עשר מעיקרי האמונה. העולם הבא הוא מושג נוסף. וגם בנוגע לסדר המדויק וליחס בין השלבים יש דיונים ושיטות שונות בראשונים, ולכן אין נכון לאחד את כולם למאורע אחד פשוט.

ואפשר לזהות סימנים? חז"ל אכן מסרו סימנים, ואחד מהם הוא ארץ ישראל שתיתן את פירותיה בעין יפה, כפי שרש"י מסביר על דברי רבי אבא בסנהדרין צח ע"א. אבל יש הבדל גדול בין התעוררות אמונית לבין הכרזה מוחלטת "זהו האירוע שעליו דיבר הנביא". זה ההבדל בין התבוננות לחישוב.

אז מה עושים עם כל זה? הרמב"ם כותב: "לא יעסוק אדם בדברי ההגדות, ולא יאריך במדרשות האמורים בעניינים אלו וכיוצא בהן, ולא ישימם עיקר" (הלכות מלכים יב, ב). אין פירוש הדבר שאין ללמוד את הנבואות, ודאי שיש. אלא שהעיסוק בהן צריך להביא לאמונה, לציפייה, לתשובה ולעבודת ה', ולא לספקולציות. ובעיקר השנים עשר כתב הרמב"ם על המשיח: "ואם יתמהמה, חכה לו".

אחרית הימים נשמעת כמו ביטוי שמתאר את סופו של העולם, אבל במבטם של התורה והנביאים זו אינה ציפייה לחורבן הבריאה, אלא להשלמת תכליתה. לגלות יש סוף, לעם ישראל יש הבטחה, ולעולם כולו יש תכלית. ואנחנו, בכנות, לא יודעים מתי ואיך. מי שמכירים את ספר תהילים ודאי זוכרים פסוק שמדבר בדיוק אל המקום הזה:

קַוֵּה אֶל ה' חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ה'

ואי אפשר שלא לחשוב שזה בדיוק הלקח של אחרית הימים: לקוות, להתחזק ולא לחשב. אנחנו מזמינים אתכם לומר היום פרק תהילים אחד, כל אחד בקצב שלו, ולשלוח לנו שמות לתפילה. נתפלל יחד, בביטחון ובשקט.