אני שכבתי ואישנה: מה פירשו בתהילים ג' שאומרים לפני השינה

דוד המלך כתב את המזמור הזה כשברח מבנו, ובכל זאת כתב בו שהוא שכב, ישן וקם, כי ה' סומך אותו. מה פירשו חז״ל והמפרשים, ומה אפשר לקחת מזה לערב שלנו

יש מזמור אחד שפותח בבריחה ונגמר בשינה. 'מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ' הוא פותח, ואחרי כמה פסוקים כבר שוכב האיש הזה לישון. בפרק ג' בתהילים נעצור היום, ונבדוק מה אמרו עליו חז״ל והמפרשים.

מִזְמוֹר לְדָוִד בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם בְּנוֹ.

המזמור מוגדר כמזמור הודיה אישית לה', שענה לתפילת נשמה מיוסרת. כלומר, זו לא שירה של מי שיושב בנחת. זו תפילה של אדם שכואב, ודווקא בגלל זה היא נוגעת בכל כך הרבה מאיתנו.

הפסוק השני כבר מכניס אותנו לתוך הצער:

ה' מָה רַבּוּ צָרָי רַבִּים קָמִים עָלָי.

הגמרא במסכת ברכות (דף ז') עוצרת בדיוק כאן. היא מביאה את דברי רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי: 'קשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם יותר ממלחמת גוג מגוג'. ההוכחה לכך היא ההשוואה בין שני פסוקים. כאן כתוב 'מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו' ומיד אחריו 'ה' מה רבו צרי', ואילו על מלחמת גוג ומגוג כתוב 'למה רגשו גויים ולאומים יהגו ריק', ושם המילים 'מה רבו צרי' לא נאמרו. ויש שהסבירו שהמאבק של דוד עם אבשלום הוא גם סמל למאבק של האדם עם יצרו הרע, שקם עליו מתוך ביתו שלו.

גם רש״י מתעכב על השאלה מי הם אותם 'רבים'. לדבריו, אלה בני אדם גדולים בתורה, גדולים בחכמה, גדולים בעושר וגדולים בקומה, כגון שאול, דואג ואחיתופל. הצרות של דוד לא באו מאנשים קטנים, והוא לא נלחם בחלשים.

ויש בפירוש רש״י גם הצצה פנימית. הוא מביא שרבותינו אמרו כי משאמר לו הנביא שיקום עליו רעה מתוך ביתו, 'היה לבו סוער, שמא עבד או ממזר יקום עלי שאינו מרחם עלי'. וכשידע שזה בנו, הוא שמח. אפשר להבין את זה: כשהצרה מגיעה מקרוב, יש בה לפחות סיבה לקוות לרחמים.

הזוהר מציע תשובה אחרת. הוא שואל למה בכלל אמר דוד 'מזמור', שירה, על מצב כל כך קשה: אם בנו קם עליו ולא זר, היה צריך להיות יותר גדולה, כי אדם מתמרמר יותר על רעה מועטת מיד קרוביו. והוא עונה שדוד חשב מקודם שהקב״ה יעניש אותו על חטאיו בעולם הבא. כשראה שהעונש מגיע בעולם הזה, הוא שמח ואמר שירה.

ועוד פרט שכדאי לשים אליו לב: רש״י מסביר שהאמירה 'אין ישועתה לו באלהים' נאמרה, לדבריו, 'לפי שבא על אשת איש'. כלומר, הפרק לא מסתיר את הצד הכואב. דוד שומע את הלעג, שומע את האשמה, ובכל זאת הוא ממשיך ופונה אל ה'. ובפסוק הרביעי הוא כבר אומר 'וְאַתָּה ה' מָגֵן בַּעֲדִי כְּבוֹדִי וּמֵרִים רֹאשִׁי'.

אני שכבתי ואישנה

אחרי כל הצער, הפרק מגיע אל הפסוק שכל כך הרבה אנשים אומרים לפני שהם עוצמים עיניים:

אֲנִי שָׁכַבְתִּי וָאִישָׁנָה הֱקִיצוֹתִי כִּי ה' יִסְמְכֵנִי.

רש״י מפרש כאן שני דברים קטנים וחשובים. על 'אני שכבתי ואישנה' הוא כותב: 'לבי אטום בדאגה ופחד'. ועל 'הקיצותי' הוא כותב שהכוונה היא התעוררות 'מדאגתי', כי דוד בטח 'כי ה' יסמכני'. שימו לב לזה: הפסוק לא מספר על אדם שאין לו מה לדאוג. הוא מספר על אדם שלבו אטום מדאגה ופחד, ובכל זאת שכב, ישן, וקם.

הרב שמשון רפאל הירש הוסיף נקודה יפה. לפי דבריו, דוד נושא את עוונו בבריחה מבנו, וקצף, תוכחה והאשמה מביאים אותו לידי ייאוש. אבל 'בעצם העובדה שהוא שכב, ישן והקיץ שוב' הוא מוצא את הביטחון שה' לא נואש ממנו. ומשם, כותב הירש, הוא מביע ללב כל השקועים בחטא ויגון את הנחמה ואת עוז הרוח שאי אפשר לגזלם לעולם. ולדבריו, מי שה' מניח לו לקום משנתו לקראת יום חדש, ההשגחה העליונה עוזרת לו במאמציו לשוב. כלומר, עצם זה שהתעוררנו הבוקר הוא סימן שיש לנו יום נוסף.

והפסוק הבא ממשיך באותה רוח:

לֹא אִירָא מֵרִבְבוֹת עָם אֲשֶׁר סָבִיב שָׁתוּ עָלָי.

ולמה אומרים אותו בלילה?

על פי מה שאספנו, פסוקים ב'-ט' בפרק הם חלק מתפילות קריאת שמע לפני השינה. כמעט הפרק כולו מופיע שם, מלבד הפסוק הפותח. הטעם לכך לא מפורש במקורות שלפנינו. מה שכן אפשר לומר הוא מה שרואים בפרק עצמו: הוא מדבר על שכיבה, על שינה ועל התעוררות, והוא מסתיים בבקשה ובברכה לעם. אדם שהולך לישון עם דאגות יכול למצוא בו מילים שמדברות אליו בדיוק.

ויש עוד פרט מעניין. פסוק ט', 'לַה' הַיְשׁוּעָה עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה', נאמר גם בפסוקי דזמרה, בתוך 'והוא רחום', וגם בתפילת ההבדלה. ובקצת קהילות אומרים את הפרק כולו אחרי תפילת ערבית של ליל יום כיפור. כלומר, המזמור הזה מלווה אותנו ברגעים שונים, לא רק במיטה.

חשוב לדייק: אנחנו לא מבטיחים שאמירת הפרק תשנה משהו בלילה שלכם, ואין לנו מקור שאומר כך. מה שיש לנו הוא מזמור שנכתב על ידי אדם שהיה במצב קשה מאוד, ואמר בו במפורש שהוא שכב, ישן, וקם, ושה' סומך אותו.

כשאנחנו סוגרים את היום, אנחנו לא תמיד סוגרים אותו בשקט. יש שיחות שלא נגמרו, דאגות לילדים, חששות מהמחר, ולפעמים גם כאב שמגיע מתוך הבית עצמו. דוד המלך מלמד אותנו שאפשר להגיע ללילה עם לב אטום בדאגה ופחד, ועדיין לומר 'אני שכבתי ואישנה'. לא כי הכול פתור, אלא כי ה' סומך.

הערב, לפני שאתם הולכים לישון, אתם מוזמנים לפתוח את הפרק ולקרוא אותו לאט. תקראו את הפסוקים בקול נמוך, ותנו לכל מילה לשקוע. ואם יש משהו מסוים שמטריד אתכם, תוסיפו עליו תפילה אישית משלכם, במילים שלכם. תהילים נועד בדיוק לזה.