ארבעים יום של תפילה: מה מלמד המספר הזה

ארבעים יום וארבעים לילה של משה בהר, וארבעים הימים שבין אלול ליום הכיפורים. מה המסורת אומרת, ומה אי אפשר לומר בביטחון

המספר ארבעים חוזר במקורות שונים סביב תפילה: ארבעים הימים של משה בהר, הדימוי של ימי יצירת הוולד, והימים שבין ראש חודש אלול ליום הכיפורים. מה מחבר ביניהם, ומה אפשר לומר על המנהג להתמיד ארבעים יום בתפילה או באמירת תהילים?

בואו נעבור על הדברים לפי הסדר, ונגיד ביושר גם היכן המקור ברור והיכן לא מצאנו אותו.

נתחיל מהר סיני. מסופר ש"לאחר מתן תורה עלה משה להר סיני והבטיח לבני ישראל לשוב אחרי ארבעים יום". ואז: היום הארבעים הגיע, ובני ישראל הפכו דואגים ועצבניים. הימים האלה הם הבסיס לכל מה שבא אחריהם, ולכן כדאי להכיר אותם מקרוב.

אחרי חטא העגל חזר משה אל ההר, והפעם כדי להתפלל על העם. הוא מתאר זאת בעצמו בספר דברים:

ואתנפל לפני ה' כראשֹנה ארבעים יום וארבעים לילה, לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי

שימו לב למה שהפסוק מספר: ארבעים יום וארבעים לילה של תפילה. בהמשך הוא חוזר ומתאר: "ואתנפל לפני ה' את ארבעים היום ואת ארבעים הלילה אשר התנפלתי כי אמר ה' להשמיד אתכם". מסופר שבזמן הזה בני העם התאבלו על מתיהם, ומשה נשאר בהר ומתפלל. וכן מסופר שהקב"ה הורה למשה כיצד צריכים בני ישראל לכפר על חטאיהם דרך חזרה בתשובה ותפילה.

הרמב"ן, כך מובא, רואה בתפילת הארבעים יום חלק מתיאור חומרת חטא העגל. מכאן אנחנו לומדים על התמדה בתפילה: משה לא הסתפק בבקשה אחת, אלא עמד ארבעים יום וארבעים לילה.

ובמקום נוסף בספר דברים הוא אומר: "ואנֹכי עמדתי בהר כיום הראשֹנים ארבעים יום וארבעים לילה, וישמע ה' אלי גם בפעם ההִוא לא אבה ה' השחיתך". כלומר, הקב"ה שמע אליו.

כך עולה מהפסוקים: ארבעים יום וארבעים לילה, בלי לחם ובלי מים, שבהם משה מתפלל על עם ישראל. אנחנו לא מוסיפים כאן פרטים מעבר למה שהפסוקים עצמם אומרים, אבל כבר מכאן אפשר להבין למה המספר ארבעים נקשר אצלנו לעמידה ארוכה בתפילה.

בעלייה השלישית נאמר: "ביום א' באלול עלה משה להר סיני ושהה במחיצת אלוקים בפעם השלישית למשך ארבעים יום". ואז מגיע הסיום: "ביום העשירי בחודש תשרי – ביום כיפור – משה חזר למחנה ישראל כשלוחות הברית בידיו". מכאן מתחבר המספר ארבעים לימים שמראש חודש אלול ועד יום הכיפורים.

ארבעים הימים שבין אלול ליום הכיפורים

נעצור כאן לדיוק חשוב. המקורות שבדקנו אינם סופרים ארבעים יום לפני ראש השנה. הם סופרים מראש חודש אלול ועד יום הכיפורים. בשם פרקי דרבי אליעזר מובא ש"פעמיים היה משה ארבעים יום בהר סיני: לאחר מתן תורה, ובאלול עד יום הכיפורים". מקורות אחרים מדברים על שלוש עליות, ולכן המקורות מונים את העליות באופן שונה. מה שמשותף להם הוא ארבעים הימים שמסתיימים ביום הכיפורים.

ארבעים הימים הללו כוללים בתוכם גם את ראש השנה ואת עשרת ימי התשובה, ואינם מסתיימים לפניו. מה זה אומר לנו? שההכנה לימים הנוראים אינה אירוע של יום אחד. זו דרך של ארבעים יום, שמתחילה בהתעוררות ומסתיימת בכפרה, ומי שרוצה להתחבר אליה יכול להתחיל בכל תפילה קטנה שמתמידים בה לאורך התקופה.

עוד דיוק: אין לנו מקור שמחשב ארבעים יום שמסתיימים בערב ראש השנה, ולכן לא נאמר זאת כעובדה. מי שרוצה להרחיב מוזמן לשאול רב שמכיר את המנהגים.

ארבעים ימי יצירת הוולד, ומה לגבי המנהג

יש מקורות שמקשרים בין ימי משה בהר לבין ימי יצירת הוולד. כך מובא באחד המקורות: "החשיבות של ארבעים הימים האלה שבהם עלה משה למרום שלוש פעמים היא גדולה מאוד, שהיא כנגד יצירת הוולד". ובהמשך: "מתן תורה היא כעין יצירת הוולד, הרי שבירת הלוחות היא כמו הפלה". לפי הדימוי הזה מובן, כך נכתב שם, למה ניסה משה פעמיים נוספות להיות בהר ארבעים יום.

זהו דימוי, ואנחנו מביאים אותו כרעיון ולא כהלכה. הוא מלמד רעיון יפה: כשם שהיצירה הראשונה צריכה זמן שקט ורצוף כדי להתגבש, כך גם קשר עמוק עם התורה ועם התפילה זקוק לזמן של התמדה. ומי שהחמיץ יום, יכול לחזור ולהמשיך. גם משה חזר.

ומה לגבי המנהג להתמיד ארבעים יום בתהילים או בתפילה? כאן צריך להיות כנים: חיפשנו מקור קדום ומפורש למנהג לומר תהילים ארבעים יום ברציפות, ולא מצאנו. בשאלה שהופנתה לרב על אמירת נשמת ארבעים יום, הרב מציין שיש סגולה להתפלל ליד הכותל ארבעים יום לזיווג, אך לגבי הנוהג של אמירת נשמת ותהילים הוא כותב: "ואיני יודע מנין המקור לזה". אנחנו לא ממציאים מקור שאין לנו, ומי שרוצה לדעת על מנהג מסוים יפנה לרב שלו.

אז מה אפשר ללמוד מהמנהג הזה? ארבעים הימים של משה הם דוגמה להתמדה בתפילה, ומי שמבקש להתחזק יכול לקחת על עצמו תקופה מוגדרת. זה מנהג ולא חובה, ואין בו הבטחה. הוא דרך להכניס סדר לבקשה, ותו לא.

כמה דרכים פשוטות להתחבר, בלי להעמיס: בחרו כמות קטנה שאפשר לעמוד בה, למשל פרק אחד ביום, כי התמדה קטנה עדיפה על התחלה גדולה שנפסקת אחרי שבוע. קבעו שעה קבועה, כי הרגל נבנה מסדר. ואם פספסתם יום, אל תתייאשו, פשוט המשיכו.

ובסוף, המספר ארבעים אינו קסם. מה שמרגש בו הוא מה שאנחנו לומדים ממנו: שאפשר לשנות כיוון כשמתמידים, ושהקב"ה מקבל את מי שחוזר אליו. משה התפלל ארבעים יום וארבעים לילה. ובעלייה השלישית, שהחלה בא' באלול, חזר ביום הכיפורים עם הלוחות.

בואו נקבל על עצמנו, בלי נדר ובלי הבטחות, לומר בימים הקרובים כמה פסוקים של תהילים בכל יום, ולבקש מהקב"ה שיקבל את תפילתנו ברצון. אנחנו מזמינים אתכם לומר איתנו פרק תהילים עוד היום.