דברו איתנו
מגזין תהילים

למה היה מלח בקטורת שעצרה את המגפה?

מלח סדומית בקטורת, ומה הוא מלמד על הדין


26/10/26 | ט"ו חשון התשפ"ז
למה היה מלח בקטורת שעצרה את המגפה?

מלח סדומית נכנס לקטורת שהקטירו בבית המקדש, אותה קטורת שעוצרת מגפות. מה הקשר בין מלח לבין עצירת הדין

שאלו פעם: האם יש מקור לסגולות המרפא של ים המלח, ושל החול שבשפתו? התשובה שנאמרה על כך מובילה למקום מפתיע, ישר אל תוך הקטורת של בית המקדש. לפי הדברים, הגמרא במסכת כריתות (דף ו ע"א) אומרת שבקטורת שהקטירו בבית המקדש היה מלח סדומית.

והקטורת, כידוע, סגולתה לעצור מגפות. כך כתוב בתורה על אהרון הכהן, שעצר את המגפה:

וַיַּעֲמֹד בֵּין הַמֵּתִים וּבֵין הַחַיִּים וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה

מכאן מגיעה המסקנה שנאמרה בדברים: במקום שיש דין, המלח הוא חלק מהמרכיבים שעוצר את המוות. כלומר, החומר שנמצא בקטורת הוא לא סתם תוספת. הוא שותף בעצירת הדין. ומי שמכיר את המושג "אין הדין מתמתק אלא בשרשו" יבין למה הדברים נאמרו דווקא כך.

מה פירוש המושג? על פי ההסבר שהובא, מדובר ברעיון מעולם הקבלה, שלפעמים התרופה של הדין היא הדין עצמו. לא צריך לחפש את הרפואה רחוק מהמקום שבו התחיל הקושי. לפעמים היא נמצאת בדיוק שם, בשורש.

ואי אפשר שלא לעצור כאן רגע ולחשוב על כך. כמה פעמים אנחנו מחפשים את ההקלה בכל מקום, חוץ מהמקום שבו הכאב התחיל. הרעיון שהוצג כאן הפוך לגמרי מהאינסטינקט הרגיל שלנו: לא בורחים מהדין, אלא מבינים מאיפה הוא בא, ושם מתחילים להמתיק.

מה שהופך את הסיפור למעניין עוד יותר הוא שמדובר דווקא במלח סדומית. על פי הדברים, במקום אחר הגמרא אומרת שהוא מסמא את העיניים. זה אחד הטעמים של ההלכה "מים אחרונים חובה", כדי להימנע ממגע של המלח סדומית שיש באוכל עם העיניים.

כלומר, אותו חומר שיכול להזיק לעיניים הוא גם חלק מהקטורת שעצרה מגפה. כפי שנאמר בדברים: מצד אחד הוא מסמא, ומצד שני הוא שותף בעצירת מגפה. אותו דבר, ושני צדדים. זה בדיוק הרעיון שלפעמים מה שנראה כמו הדין הוא גם מה שמביא את ההקלה.

ואם תרצו להעמיק, אפשר לחשוב על כך שאנחנו נוהגים לשפוט דברים לפי הצד הבולט שלהם. משהו מזיק נחשב מזיק, ומשהו מרפא נחשב מרפא. אבל המסורת מלמדת אותנו להסתכל עמוק יותר, ולהבין שלפעמים אותו הדבר עצמו יכול לשמש בשני התפקידים, לפי המקום והזמן.

ויש עוד דוגמה שהובאה באותם דברים: חמי טבריה. הגמרא במסכת סנהדרין (דף קח) אומרת, כפי שסופר, שחמי טבריה נוצרו ממה שהשאיר הקדוש ברוך הוא מתקופת המבול, כשיצאו מעיינות רותחים מהאדמה. הקב"ה השאיר אותם, והיום אנחנו רואים שהמעיינות האלה מרפאים.

שימו לב לעומק של הרעיון. המים שהגיעו בתקופת הדין הגדול, המבול, הם אלה שנשארו והפכו למקור של ריפוי. זו עוד דוגמה לכך שלפעמים התרופה של הדין היא הדין עצמו. כך הוצגו הדברים, ובאמת נאמר עליהם שאלו דברים עמוקים מאוד.

ועוד רמז אחד במלח

ובסוף הדברים נאמר גם רמז בגימטריה: מלח בגימטריה 78, ושלוש פעמים "הוויה" גם כן יוצא 78. מי שאוהב לעסוק ברמזים יוכל לעצור כאן ולחשוב. נאמר שם שאין עוד מקום להאריך בזה, ואנחנו נשאיר את זה כך, כדי שכל אחד יוכל לעצור ולהרהר בזה בעצמו.

כאן נכנסת ההערה שלנו, ולא של הדברים שצוטטו. הרעיון הזה מוכר לכל מי שעבר תקופה לא פשוטה. יש רגעים שבהם השאלה הגדולה היא לא "איך בורחים מזה", אלא "מה זה בא ללמד". הקושי הוא לא תמיד האויב. לפעמים הוא הדלת שדרכה נכנסת ההבנה, ומשם גם ההקלה.

וגם זה חלק מהעומק של הסיפור על הקטורת. לא רק שהיא עצרה את המגפה, אלא שהחומרים שלה כללו גם חומר שקשה לדמיין בו הקלה. יש בניגוד הזה משהו שמעורר מחשבה.

ומה אפשר לעשות עם זה בפועל? קודם כול, לא לשפוט מהר. מה שנראה לנו היום כקושי גדול יכול להיות בדיוק המקום שממנו תתחיל הישועה. ושנית, לא להישאר לבד עם זה. מקובל בעם ישראל לומר תהילים בשעת צרה, ולבקש רחמים על עצמנו ועל אחרים.

מה לוקחים מזה אל יום יום

נסו לחשוב על זה כך: בכל בית יש רגעים שבהם משהו מסתבך, ודווקא מתוך הסבך הזה נולדת שיחה שלא היתה מתקיימת אחרת. זו לא הוכחה ולא הבטחה, אלא דרך להסתכל. הרעיון שהוצג בדברים מזמין אותנו לבדוק, לפני שמחפשים פתרון רחוק, מה נמצא בשורש של העניין שמטריד אותנו, ומה אפשר ללמוד ממנו. לפעמים די בעצירה קצרה, בנשימה אחת עמוקה, כדי להבחין בדבר שהיה לנגד עינינו כל הזמן ולא שמנו לב אליו, ואז גם התפילה נעשית פשוטה וכנה יותר.

קל לקרוא דברים כאלה ולהמשיך הלאה. אבל כדאי לעצור לרגע ולחשוב על המסר שעולה מהם. כשאנחנו עוברים תקופה קשה, מעט מאוד מאיתנו חושבים שההקלה יכולה להיות קשורה לאותו מקום בדיוק. ובכל זאת, זה מה שמלמד הרעיון של "אין הדין מתמתק אלא בשרשו".

מי שמכיר את ספר תהילים יודע כמה פעמים דוד המלך פונה אל ה' דווקא מתוך הצרה עצמה, ומשם מתחילה הדרך אל ההקלה. אנחנו לא מביאים את זה כדיווח על מה שקרה, אלא כמחשבה שלנו, כפרשנות מערכתית שנולדה מתוך הקריאה בדברים. ההקלה לא תמיד מגיעה מבחוץ, לפעמים היא נולדת מתוך הפנייה האמיתית אל הקב"ה בתוך הקושי.

אנחנו לא מבטיחים דבר, ולא מבטיחים תוצאות. אנחנו מתפללים, ומבקשים מהקב"ה שיעצור כל דין קשה מעל עם ישראל. אם יש מישהו שאתם חושבים עליו עכשיו, מישהו שצריך רפואה או הקלה, שתפו אותנו בשמו ונאמר עבורו פרק תהילים. ואתם, אם אתם יכולים, אמרו פרק תהילים יחד איתנו, ושלחו גם לאחרים להצטרף.

עוד לא מחוברים לכל הפלטפורמות שלנו? הצטרפו אלינו בלחיצה כאן >>>

מגזין תהילים

למה היה מלח בקטורת שעצרה את המגפה?

מגזין תהילים

השכינה שורה על החולה, אז למה לא כולם מחלימים?

מגזין תהילים

שלום עליכם מלאכי השרת: מי מלווה אותנו הביתה

מגזין תהילים

מה קרה כשיהודי בן 75 הניח תפילין לראשונה באמצע טיסה?

מגזין תהילים

ויהי נועם: למה אומרים אותו במוצאי שבת ומה הקשר למשכן

מגזין תהילים

וישמרך: מה מבקשים כשמברכים את הילדים בליל שישי

מגזין תהילים

מה מבקשים בברכת החודש? הבקשות ב"יהי רצון מלפניך"

מגזין תהילים

למה דווקא כשקשה לנו אנחנו הופכים לחזקים יותר?

מגזין תהילים

הבית מתפרק? מה אברהם אבינו מלמד הורים בימים קשים

מגזין תהילים

חיים של ברכה ושלום: מאיפה הגיעה בקשת שבת מברכים

מגזין תהילים

למה חתן וכלה בוכים בחופה? מה שהזוהר מגלה על הרגע הזה

מגזין תהילים

איך מונעים מהמצוות להפוך להרגל? מה שהשפת אמת למד מ"לך לך"

מגזין תהילים

מזמור אילת השחר: איך זעקה הופכת להודיה

מגזין תהילים

ה׳ רועי לא אחסר: פירוש מזמור כ״ג וגיא צלמות

מגזין תהילים

״אל באפך תוכיחני״: מה מסתתר בפרק ו׳ של תהילים

עוד מאמרי תוכן בנושא מגזין תהילים
X
  • © כל הזכויות שמורות