ראה את עצמו מחוץ לגוף - איך זה הוביל אותו הביתה?

בואו לגלות עוד תוכן חדש ומפתיע! התחברו לכל הפלטפורמות שלנו בתהילים בלחיצה כאן >>>​

אדריכל מוערך מתל אביב, שהיה מדריך רוחני פופולרי ולימד מדיטציה במאות סדנאות, חווה משבר קיומי שטלטל את חייו מהיסוד. מה שהוא גילה בסוף הדרך היה מונח כל הזמן ממש בתוך הבית - בין דפי הגמרא

בלב תל אביב, בבית שכולו ערכים ומסירות, גדל אליה פדרמן - הילד שיהפוך לימים לאדריכל מוערך, שתכנן במו ידיו מבני בוטיק יוקרתיים. האדריכלות הייתה אהבת חייו הגדולה. אבל מתחת לפני השטח של ההצלחה המקצועית, הנפש שלו לא מצאה מנוחה.

בגיל שלושים, עם פטירתו הכואבת של אביו, החלו להתעורר אצלו התקפות חרדה קשות שתלשו אותו משגרת החיים. הוא חיפש מזור בכל מקום אפשרי, ומצא את עצמו נכנס לעולם המדיטציה הטרנסצנדנטלית וליוגה. שם, לראשונה, הוא התחיל להבין שיש מציאות רוחנית שנמצאת הרחק מעבר לחומר ולבטון שהוא כל כך הכיר.

אחת החוויות העוצמתיות ביותר שעיצבו את תפיסת עולמו קרתה בכפר נופש באמירים. הוא התעורר בשעה חמש לפנות בוקר לתרגול מדיטציה, ופתאום חווה חוויה חוץ-גופית מטלטלת. "מצאתי את עצמי מסתכל על הגוף שלי מלמעלה, מהתקרה של החדר", הוא מספר. באותם רגעים הוא הבין מעבר לכל ספק שהנשמה היא ישות נפרדת מהגוף, ושקיימים עולמות מעבר לכל מה שהחושים הגשמיים יכולים לתפוס. החוויה מילאה אותו בתערובת של התרגשות ופחד מוות אמיתי, והבהירה לו שהחיים שלו לא יכולים להמשיך באותו מסלול.

במשך שנים ארוכות הוא פעל כמדריך רוחני מבוקש. הוא העביר מעל מאות סדנאות ברחבי הארץ, לקח קבוצות לים המלח והוליך אנשים בנפתולי המדבר. מעניין לגלות שכבר אז, באופן בלתי מודע לגמרי, הוא שילב אלמנטים יהודיים בתוך התרגולים שלו - המדיטציה הכי חזקה שהעביר, זו שחיברה את כולם, הייתה עם פסוק שמע ישראל. הוא חש בכוח העצום שטמון במילים הקדושות האלה, גם כשהשתמש בהן עם אנשים רחוקים לגמרי מתורה ומצוות. ואי אפשר שלא לחשוב על זה - כוחו של פסוק אחד, שנאמר מהלב, מרגיש גם מי שרחוק ממנו לגמרי.

אבל למרות כל העשייה הרוחנית, ולמרות ה"כוחות" שהוא חש שקיבל מעולמות אחרים, הוא מודה בכנות שלא היה מאושר. החיים האישיים והכלכליים שלו היו בשפל, והוא הרגיש שבוי בידי כוחות שלא באמת העניקו לו שלווה.

וזה בעצם סיפור שרבים מאיתנו מכירים, גם אם בגרסה הרבה יותר שקטה: אפשר להגיע להישגים גדולים, לקבל הערכה מכל הכיוונים, ולהיות דמות שאנשים מסתכלים עליה בהערצה - ועדיין להרגיש שמשהו בפנים נשאר ריק. החיפוש שלו במדיטציה, ביוגה, בסדנאות ובטיולים במדבר, היה בעצם ניסיון למצוא משהו שבסופו של דבר התברר כקרוב אליו הרבה יותר משחשב.

הנס שקרה בסלון הבית

הנקודה שבאמת שינתה הכל קרתה בסלון ביתו בתל אביב, כשהיה בן חמישים ושלוש. הוא ישב לצפות בחדשות כהרגלו, כשבתו התינוקת בזרועותיו, ופתאום עלה על המסך שידור של תמונות קשות ומדממות. התינוקת החלה לצרוח בבהלה, ולפתע התמונה על המסך קפאה במקומה. הוא ניסה להחליף ערוצים, אבל גילה בתדהמה שכל הערוצים תקועים על אותה תמונה דוממת, מלבד ערוץ אחד יחיד שהמשיך לעבוד כרגיל.

התופעה הזו חזרה על עצמה ערב אחרי ערב, עד שהוא הבין שמדובר באיתות משמים. רב שאיתו התייעץ הסביר לו שבדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכים אותו, וכי הגיעה העת לטהר את העיניים ולהפסיק לצפות בתכנים שמזיקים לנשמה. מי שמכיר את הרעיון הזה - שהקב"ה שולח לנו סימנים גם דרך הדברים הכי יומיומיים, כמו מסך טלוויזיה שנתקע דווקא ברגע הנכון - מבין שקשה לקרוא לזה סתם צירוף מקרים.

השלב האחרון במסע התרחש כשאליה הגיע להרצאה שעסקה בהשוואה בין דתות המזרח ליהדות, מפי הרב פרוספר שליט"א. שם, הוא מספר, נפלו כל המחיצות. הוא הבין שכל מה שחיפש שנים כה רבות בהודו וביוגה, נמצא בעצם ממש בתוך הבית פנימה - בתורת ישראל. הוא החל ללמוד גמרא, והתאהב בה בצורה בלתי רגילה.

הלימוד הפך עבורו למדיטציה הנפלאה ביותר שחווה בחייו - כזו שממלאת את הנפש בהרחבה אמיתית ובתחושת עונג עילאית. לאט לאט נכנסו לחייו שמירת שבת, תפילין וקדושה, ואיתם הגיעה גם השמחה האמיתית שהוא חיפש כל השנים ולא מצא באף מקום אחר.

מהדף היומי לסיום הש"ס

בגיל חמישים ושבע התחיל אליה ללמוד את הדף היומי, ובגיל שישים ושש זכה לסיים את כל הש"ס בפעם הראשונה בחייו - מסע של שנים ארוכות, דף אחרי דף, בלי לוותר. כיום הוא כבר נמצא בעיצומו של הסבב השני, ואף זכה להוציא לאור שני ספרים בנושאי יהדות, פרי הלימוד וההתבוננות שצבר בדרך.

"זהו גן עדן אמיתי", הוא מסכם. "התחושה היא של דיוק ונכונות. כל הכוחות שחיפשתי בעבר היו כוחות של טומאה, והיום אני מרגיש את התרחבות הלב בתוך בית המדרש."

הסיפור של אליה מזכיר לכולנו עד כמה קרוב הבית האמיתי, גם כשהדרך אליו עוברת דרך מקומות רחוקים ומפחידים. אי אפשר שלא לחשוב על הפסוק ממזמור כ"ז בתהילים, מזמור שדווקא בתקופה הזו של השנה רבים נוהגים לומר:

ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא, ה' מָעוֹז חַיַּי מִמִּי אֶפְחָד

מי שמכיר את המזמור הזה יודע שהוא נכתב בדיוק על הרגע שבו הפחד הכי גדול הופך לאמונה שקטה. הדרך של אליה עברה דרך מדיטציה, יוגה, מסכי טלוויזיה שנתקעים באמצע הלילה וחוויות שקשה אפילו לתאר במילים - וכל התחנות האלה, בסופו של דבר, הובילו אותו למקום אחד: בית המדרש שהיה מונח לו כל הזמן ממש מתחת לידיים. בואו נאמר יחד את המזמור הערב, ונשלח שמות לתפילה למי שעדיין מחפשים את דרכם הביתה - לפעמים זה בדיוק הצעד הקטן שמניע את הכל.