איך הפך "לכה דודי" מפיוט בצפת לקול שמקבלים בו שבת?

ששת מזמורי תהילים ופיוט אחד מצפת, וכך נכנסת שבת המלכה בכל קהילות ישראל. הדרך שעשה השיר עד הסידור מפתיעה יותר ממה שחשבתם

בכל קצוות העולם, בכל קהילות ישראל, נכנסת שבת המלכה לקול צלילי "לכה דודי" במנגינותיו השונות. אנחנו שרים אותו כל כך הרבה שנים שקל לשכוח שיש לו היסטוריה. מאיפה הוא הגיע, ומי הביא אותו אל ערב שבת שלנו? בואו נצא למסע קצר, מהגמרא ועד שדות צפת.

ההתחלה היא בגמרא. במסכת שבת מסופר שרבי חנינא היה מתעטף ועומד בערב שבת ואומר: "בואו ונצא לקראת שבת המלכה". רבי ינאי היה לובש את בגדיו לכבוד שבת וקורא: "בואי כלה, בואי כלה". כבר שם רואים תמונה שחוזרת עד היום: מקבלים את השבת כמו שמקבלים מלכה וכלה, ולא סתם נכנסים אליה.

הרמב"ם כלל את ההנהגה הזאת בהלכות כבוד שבת (הלכות שבת ל', ב'). הוא מתאר אדם הרוחץ ומתעטף, ויושב בכובד ראש בציפייה לשבת, כמי שמקבל פני מלך. בהמשך הוא מזכיר את החכמים שהיו מקבצים את תלמידיהם ויוצאים לקבלה. מי שמכירים את הרגע שלפני כניסת השבת, כשהבית נרגע והראש מתפנה, יזהו בדיוק את התחושה הזאת.

ומה עם התהילים? בימי הראשונים הנהיגו לומר בשעת קבלת השבת את "מזמור שיר ליום השבת" ואת המזמור שאחריו, "ה' מלך גאות לבש". לפי המנהג שלנו נאמרים חמישה מזמורים רצופים, מתהילים צ"ה עד צ"ט, ואחריהם מזמור כ"ט, "הבו לה' בני אלים". ששת המזמורים הם כנגד ששת ימי המעשה, ואחריהם באה קבלת השבת עצמה. אפשר לראות בזה מעין מסע קצר: עוברים דרך ששת הימים ואז נכנסים אל השבת.

הָבוּ לַה' בְּנֵי אֵלִים, הָבוּ לַה' כָּבוֹד וָעֹז

זה הפסוק הפותח את מזמור כ"ט. ואי אפשר שלא לחשוב שמי שאומר את המזמורים האלה לאט, מילה אחרי מילה, מקבל מהם הרבה יותר מסדר תפילה.

עכשיו מגיעים לצפת. האר"י הקדוש, לפני כחמש מאות שנים, הנהיג יציאה לשדות ל"חקל תפוחין קדישין", מקום ליד צפת שבו היו קדמונים קדושי עליון מתפללים, ושם היה מקבל את שבת המלכה בשירים ובמזמורים. ב"שער הכוונות", שבו נמסרה תורת האר"י בידי רבי חיים ויטאל, מופיעות הוראות מפורטות: לצאת לשדה, לעמוד במקום נקי ולפנות למערב, לכיוון שקיעת החמה. נאמר שם כי מקום גבוה על הר עדיף. המתפלל נדרש לעמוד באימה וביראה, כעומד לפני המלך.

לפי נוסח האר"י אומרים את מזמור "הבו לה' בני אלים", ולאחר מכן קוראים שלוש פעמים "בואי כלה", ולאחריהן "מזמור שיר ליום השבת" ו"ה' מלך". זה עדיין לא "לכה דודי" כפי שאנחנו מכירים אותו.

מי כתב את "לכה דודי"?

השינוי החל עם הגעתו של רבי שלמה אלקבץ לצפת. הוא למד בסלוניקי אצל רבי יוסף טאיטאצאק, ובדרכו לארץ ישראל שהה באדריאנופול ונקשר לרבי יוסף קארו. לאחר שהתיישב בצפת לימד תורה וקבלה, והרמ"ק, רבי משה קורדוברו, היה מתלמידיו ומבני משפחתו. רבי שלמה חיבר ספרי פרשנות וקבלה, ובהם "מנות הלוי" על מגילת אסתר, אבל מה ששימר את זכרו לדורות היה הפיוט "לכה דודי לקראת כלה", הנאמר בכל קהילות ישראל.

שמו חתום בראשי שמונת הבתים הראשונים: ש מור, ל קראת, מ קדש, ה תנערי, ה תעוררי, ל א, ו היו, י מין. ראשי התיבות הם "שלמה הלוי". הפיוט התפשט בעולם היהודי כאש בשדה קוצים, והוא מופיע כבר בסידור ספרדי שנדפס בוונציה בשנת שמ"ד, 1584.

והנה משהו שרבים לא שמים לב אליו. מי שקורא את השיר ברצף עשוי להבחין בתופעה מפתיעה: רק שני הבתים הראשונים והבית האחרון עוסקים במפורש בקבלת שבת. ששת הבתים שבאמצע פונים אל ירושלים ואל עם ישראל, ומתארים יציאה מהחורבן וביאת הגאולה. לשונו של הפיוט מורכבת מצירופים מקראיים: "התנערי מעפר קומי" נלקח מישעיהו, "עורי עורי שיר דברי" משירת דבורה, "ונבנתה עיר על תלה" מירמיהו. קבלת השבת והציפייה לגאולה כרוכות זו בזו לאורך השיר.

ל"לכה דודי" היו גם נוסחים אחרים. החוקר יהודה ליבס בחן צילום של כתב יד שבו מופיע נוסח קצר, החסר ארבעה מבתי הפיוט המוכר. ראשי הבתים שנותרו יוצרים את השם "שלמה", ללא "הלוי". לפניו נרשמה הוראה לאומרו, בצירוף הידיעה שזה היה מנהגו של רבי חיים ויטאל.

יש גם פרט מפתיע נוסף. לפני "לכה דודי" של רבי שלמה אלקבץ היה פיוט אחר לקבלת שבת שנפתח באותן מילים, ומובא בספר "סדר היום" לרבי משה בן מכיר, שהתגורר במירון וקדם בשנים רבות לרבי שלמה אלקבץ. הפיוט פותח במילים "לכה דודי לקראת כלה", אבל המשכו שונה.

מהשדה אל בית הכנסת

הפיוט נתקן, כאמור, לפי דרך האר"י, בעקבות דברי חז"ל בגמרא, שבה יוצאים אל השדה כדי לקבל את השבת. אבל בערים הגדולות, שבהן ההליכה אל השדה תארך זמן רב, לא נהגו כך. במקום זאת הסתפקו בפנייה לכיוון הפתח, כפי שכותב רבי בצלאל בן שלמה בספרו "קרבן שבת" מהמאה השבע עשרה. לאחר שהזכיר את היוצאים לשדות, כתב שבארצו אין נוהגים כך, אבל "זה מקרוב" החלו מקצת הקהילות לפנות אל פתח בית הכנסת באמירת "בואי כלה". החזן היה פונה, והקהל אחריו.

ועוד דבר על השיר הזה: יש לו עושר גדול של מנגינות ולחנים. קהילות שונות הלבישו את הטקסט בלחניהן, ומלחינים הוסיפו לו מנגינות חדשות. באוספי המוזיקה היהודית מתועדים מאות לחנים וגרסאות לחן לפיוט. באשכנז אף הותאמה המנגינה לעונות השנה. תועדו לחנים מיוחדים לימי הספירה ולבין המצרים, ובכמה מסורות שולבה ב"לכה דודי" מנגינה הדומה למנגינת הקינה "אלי ציון".

אז בפעם הבאה שאתם עומדים בערב שבת ושרים "בואי כלה", תזכרו שמאחורי השיר הזה עומדים חכמי הגמרא, האר"י בשדות צפת, ורבי שלמה אלקבץ שחתם את שמו בראשי הבתים. ואפשר לראות בששת מזמורי תהילים והפיוט יחד דרך אחת להיכנס לשבת.

לקראת השבת נשמח אם תאמרו יחד איתנו פרק תהילים, ותשלחו לנו שמות של מי שצריך תפילה. נתפלל עליהם יחד, ושבת שלום ומבורכת לכולכם.