50 אלף התפללו הלילה בכותל, ובתוכם מי שעוד לא מזמן היו בשבי

בלילה שבו התכנסו רבבות מתפללים ברחבת הכותל, עמדו ביניהם גם שורדי השבי בר קופרשטיין ואגם ברגר, שחזרו מהשבי הביתה. קשה שלא לעצור רגע ולחשוב מה זה אומר לעמוד שם, איתם, באותו לילה

כ-50 אלף מתפללים התכנסו הלילה ברחבת הכותל המערבי, במעמד הסליחות השני מתוך סדרת מעמדים שנפתחה במוצאי שבת שעברה. במעמד המרגש השתתפו גם שורדי השבי בר קופרשטיין ואגם ברגר, לצד פצועי צה"ל בגוף ובנפש ושר החוץ גדעון סער.

מדובר במעמד מסורתי שמתקיים מדי שנה בימי הרחמים והסליחות, ומושך אליו קהל רבבות מכל רחבי הארץ. את התפילות באותו לילה נשא רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים, הרה"ג שמואל רבינוביץ שליט"א, יחד עם קהל הרבבות - תפילות נרגשות לשלומם של חיילי צה"ל וכוחות הביטחון, ולאחדות וביטחון ישראל. אלה לא היו מילים שנאמרו בעלמא. הן עלו, כפי שסופר, מלב אל הכותל - בדיוק בימים שבהם כל בית בישראל מבקש רחמים וסליחה.

הנוכחות של קופרשטיין וברגר בין המתפללים לא הייתה מובנת מאליה. קופרשטיין, שחזר לאחרונה מהשבי, שיתף לפני מספר שבועות שהוא וחמישה חטופים נוספים שהיו עמו במנהרה קיבלו החלטה אמיצה לצום את צום תשעה באב בעיצומו של השבי - מתוך אמונה ותקווה שהדבר יסייע לשחרורם. אנשים שהיו במקום הכי אפל שאפשר לדמיין, ובחרו בכל זאת להחזיק במשהו רוחני.

גם אגם ברגר נפגשה לאחרונה עם הגאון רבי יגאל כהן, חבר מועצת הרבנות הראשית וראש מוסדות "יביע אומר". במפגש המרגש שיבח הרב את כוחות הנפש המיוחדים שגילתה בשבי ואת שמירתה על ערכי היהדות בתקופה הקשה.

קשה שלא לעצור רגע ולחשוב על זה. מי שעומד שם ויודע מה עברו קופרשטיין וברגר, קשה לו שלא לחשוב על המשמעות של הרגע הזה - תפילה באותו מקום בדיוק שבו עומדים כולנו כשאנחנו מבקשים משהו מהקב"ה. ומי שמכיר את הפסוקים שאומרים דורות של יהודים כשהם באים לכותל, יודע שהם לא נכתבו למקרה מסוים אחד - הם נכתבו בדיוק בשביל רגעים כאלה.

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה'. אֲדֹנָי שִׁמְעָה בְקוֹלִי

זה לא ציטוט שנאמר באותו לילה על ידי מישהו מהעומדים שם - זו רק תזכורת לכך שהתפילה מהמקום הכי עמוק, מהמקום הכי קשה, היא בדיוק התפילה שממשיכה להתקיים אצלנו כעם, דור אחרי דור. כל אחד מגיע לאותם פסוקים מהמקום שלו, מהסיפור שלו - ולפעמים דווקא זה מה שמחבר בין אנשים שהדרך שלהם עד אותו רגע הייתה כל כך שונה. אולי בדיוק בגלל זה, גם כשהמילים זהות לגמרי, כל אחד שומע בהן משהו קצת אחר - ובכל זאת כולם עומדים יחד באותו מקום ואומרים אותן.

איך תפילה פרטית הופכת לתפילת עם

מתחילת חודש אלול ועד הרגע השתתפו למעלה מ-150 אלף מתפללים במעמדי הסליחות שהתקיימו במהלך השבוע האחרון ברחבת הכותל המערבי. זה מספר שקשה בכלל לתפוס - אנשים שעולים לירושלים דווקא בלילות, כדי לעמוד יחד ולבקש. מעמד הסליחות הראשון, שהתקיים במוצאי שבת שעברה, כבר משך אליו רבבות מתפללים, וגם במעמד השני התכנסו רבבות.

מעמדי הסליחות ברחבת הכותל הפכו לאורך השנים למסורת עמוקה בקרב בני עדות המזרח, המתחילים באמירת הסליחות כבר מראש חודש אלול. לאורך כל החודש ועשרת ימי תשובה יתקיימו ברחבת הכותל 19 מעמדי סליחות מרכזיים, כולם בליווי חזן, מערכות הגברה ומסכי ענק בפאתי הכותל. מעמד הסליחות המרכזי הבא יתקיים במוצאי שבת הקרובה, ט' באלול (22.08), בשעה 00:15, ולפי הצפי ישתתפו בו שוב רבבות מתפללים.

יש משהו בעצם התופעה הזו שקשה להתעלם ממנו - אלפים על אלפים שמגיעים דווקא בשעות הלילה, דווקא בימים הכי עמוסים של השנה, כדי לעמוד צפופים ברחבה אחת ולומר יחד את אותן מילים בדיוק. לא כולם מכירים זה את זה, לא כולם מגיעים מאותה עדה או מאותו רקע. אבל כשמסתכלים על התמונה הכללית, כל ההבדלים האלה נעלמים כמעט מאליהם, ונשאר בעיקר קהל אחד שמבקש דבר אחד.

ואי אפשר שלא לחשוב על זה גם ככה: כשקהל כזה גדול עומד יחד באותו מקום ומבקש אותם דברים בדיוק - סליחה, רחמים, שלום לחיילים, אחדות לעם ישראל - זו כבר לא בקשה של אדם אחד. זו תפילה שנושאת בתוכה את כל מי שעמד שם, וגם את מי שרק שמע על כך וחיבר את הלב.

שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית ה' נֵלֵךְ

מי שמכיר את פרק קכ"בבתהילים יודע שהוא נכתב בדיוק על זה - על השמחה שיש בעצם ההליכה יחד, ברגליים, אל אותו מקום. לא צריך לדעת מראש מה יקרה בסוף כדי לצאת לדרך. אפשר גם ככה, כמו שעשו הרבבות שעמדו שם הלילה.

הזמנה קטנה, לפני שממשיכים ביום

לא כולנו יכולים לעלות הלילה לכותל, ולא כולנו נמצאים במרחק נסיעה מירושלים. אבל אפשר לקחת רגע, ממש עכשיו, בכל מקום שבו אתם נמצאים, ולומר פרק תהילים - בשביל מישהו שאתם יודעים שצריך את זה, או סתם בשביל כלל ישראל, בדיוק כמו שעשו הרבבות שעמדו שם. אפשר גם לשלוח שם של מישהו קרוב אליכם לחברים או למשפחה, ולבקש מהם להצטרף לתפילה באותו רגע ממש. זה לא לוקח הרבה זמן, ולא צריך לשם כך בגד מיוחד או מקום מיוחד - זו בדיוק התפילה שמתחילה אצל אדם אחד, וממשיכה אצל כולם.

אין כאן הבטחה שהתפילה תשנה הכל באותו רגע, ואין כאן מי שיכול להבטיח לכם דבר כזה. יש כאן רק הזמנה להיות חלק ממשהו גדול מאיתנו - בדיוק כמו שהיו חלק ממנו הרבבות שעמדו הלילה בכותל, ובתוכם שורדי השבי בר קופרשטיין ואגם ברגר. זה בדיוק מה שהופך תפילה פרטית לתפילת ציבור - לא ההבטחה שבסוף, אלא ההחלטה לעמוד ולבקש, ביחד עם עוד אנשים שבוחרים לעשות בדיוק את אותו הדבר.

ואם יש לכם רגע היום, שתפו את הסיפור הזה עם מי שאתם חושבים שיתחזק ממנו. לפעמים בדיוק הידיעה שרבבות אחרים עומדים ומתפללים באותו רגע, על אותם דברים בדיוק - היא זו שנותנת כוח להמשיך, גם בלי שום מילה נוספת.