הסולח והרופא: הקשר בין סליחה לרפואה בפרק ק"ג
למה הסליחה והרפואה מופיעות יחד בפסוק אחד בתהילים

בפסוק אחד בתהילים מופיעות זו ליד זו הסליחה והרפואה, ולא במקרה. מה מלמדים המפרשים על הקשר ביניהן, ולמה נהוג לומר את הפרק לרפואה
יש פסוקים שאומרים אותם הרבה פעמים, ורק יום אחד שמים לב למה שכתוב בהם באמת. כזה הוא הפסוק השלישי בפרק ק"ג בתהילים, שפותח במילים "ברכי נפשי": סליחה ורפואה, זו לצד זו, בלי הפסקה ביניהן. בואו נעצור עליו ונראה מה מסבירים המפרשים.
הַסֹּלֵחַ לְכׇל עֲוֺנֵכִי הָרֹפֵא לְכׇל תַּחֲלוּאָיְכִי
במבט ראשון אלה שני עניינים שונים לגמרי. סליחה שייכת לעולם של חטא ותשובה, ורפואה שייכת לגוף ולחולי. ובכל זאת דוד המלך, שהפרק נקרא על שמו, מצרף אותם במשפט אחד, כשני חלקים של אותה הודיה. כדי להבין למה, נתבונן קודם בהקשר של הפסוק.
הפרק נפתח בקריאה של האדם אל נפשו, ובפסוק השני היא נאמרת שוב: "בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת ה' וְאַל תִּשְׁכְּחִי כָּל גְּמוּלָיו". אחרי הקריאה הזאת באה רשימה של דברים טובים שהקב"ה עושה: הסולח, הרופא, הגואל משחת, והמעטר חסד ורחמים. כלומר הסליחה והרפואה הן שתיים מתוך "גמוליו", הטובות שאסור לשכוח. כבר כאן יש רמז ראשון: מי שמברך על הרפואה מברך גם על הסליחה, ולהפך.
המלבי"ם קושר בדיוק בין הדברים. לפי דבריו, "הסולח" מפרש את "כל גמוליו" שבפסוק הקודם, והוא מוסיף: מה שהקב"ה סולח לכל עוונכם, בזה הוא רופא לכל תחלואיכם. ההסבר שלו פשוט וחזק: העון הוא חולי הנפש. הוא מזכיר שהרמב"ם בשמונה פרקיו מלמד שיש לנפש בריאות וחולי, כמו שיש לגוף בריאות וחולי. לפי זה, סליחה על עוון היא סוג של ריפוי לנפש.
הרעיון הזה מוכר לכולנו מהחיים. מי שנושא על לבו משהו שלא תוקן, כמו מילה קשה שנאמרה או החלטה שמצטערים עליה, מרגיש כבדות. כשמגיע שלום ותיקון, משהו נפתח בפנים. ולפי דברי המלבי"ם, אפשר לומר שזו בדיוק בריאות הנפש וחוליה.
ואם נחזור לרגע לדרך שבה הפרק בנוי, נראה שהוא אינו מסתפק בהודאה כללית. הוא מפרט, ובכך מלמד אותנו לעשות כמוהו: לעצור, לחשוב על כל טובה בנפרד, ולהודות עליה. מי שמרגיל את עצמו להודות על הפרטים, מוצא שהלב נעשה רך יותר ופתוח יותר גם לתפילה על אחרים.
שימו לב גם לדרך שבה המלבי"ם מחבר בין הפסוקים: הוא אינו קורא את הסליחה והרפואה כשני דברים נפרדים שנאספו יחד, אלא כפירוט של אותם "גמולים". מי שסולח לעוון הוא גם מי שמרפא את החולי, ושניהם יחד הם מה שהנפש מתבקשת לא לשכוח. אולי גם משום כך הם באים בפסוק אחד.
אבן עזרא: החולי שמעורר לחזור
פירוש נוסף, שונה בגישתו, הוא של אבן עזרא. לדבריו, הטעם לפסוק הוא שבעבור עוונו של האדם הוא היה "בן מות", והקב"ה הוכיחו בתחלואים כדי ליסרו, שישוב וינחם על עוונו, ויפדהו משחת. אבן עזרא מוסיף שהדבר מפורש בדברי אליהוא.
כאן הקשר בין סליחה לרפואה הוא קשר של סיבה ותוצאה. החולי עצמו משמש קריאה לחזור, ומי שחזר זוכה לסליחה ולרפואה יחד. זה גם מתיישב עם הפסוק הבא: "הַגּוֹאֵל מִשַּׁחַת חַיָּיִכִי הַמְעַטְּרֵכִי חֶסֶד וְרַחֲמִים". הגאולה מהשחת והעטרה של חסד ורחמים באות אחרי הסליחה והרפואה, כחלק מאותו רצף.
חשוב לומר בזהירות: אין בדברים האלה טענה שכל חולי בא בגלל חטא, ואין בהם מקום לחשד או האשמה כלפי אדם חולה או משפחתו. אלה פירושים לפסוק מסוים, והם מלמדים על שתי דרכי הסתכלות על הקשר בין נפש לגוף. כשאנחנו עומדים ליד חולה, תפקידנו להתפלל ולתמוך, לא לדון.
ויש גם פרט לשוני קטן. מצודת ציון מסביר שהיו"ד במילים "עונכי" ו"תחלואיכי" יתירה, והיא "דרך צחות הלשון". כלומר, הצורה המיוחדת של המילים היא סגנון יפה של הכתוב.
כך יש לנו שתי דרכים להבין את הפסוק. לפי המלבי"ם, הסליחה עצמה היא הרפואה, כי העון הוא חולי הנפש. לפי אבן עזרא, החולי מביא לחזרה בתשובה, והחזרה מביאה לפדיון. בשתיהן הנפש והגוף אינם עולמות נפרדים, והפרק כולו מזכיר לנו זאת.
הסליחה בהמשך הפרק, והמנהג לומר אותו לרפואה
הפרק ממשיך ומרחיב את עניין הסליחה. הוא מלמד אותנו על הקב"ה "רַחוּם וְחַנּוּן ה' אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חָסֶד", ואחר כך אומר:
לֹא כַחֲטָאֵינוּ עָשָׂה לָנוּ וְלֹא כַעֲוֹנֹתֵינוּ גָּמַל עָלֵינוּ
כִּרְחֹק מִזְרָח מִמַּעֲרָב הִרְחִיק מִמֶּנּוּ אֶת פְּשָׁעֵינוּ
ובהמשך: "כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ". אלה פסוקים מרגיעים במיוחד. הם אומרים שהקב"ה מכיר את טבע האדם, יודע שאנחנו עפר, ואינו מתייחס אלינו לפי מה שמגיע לנו בדין קשה. מי שחולה, או מי שמתפלל על אדם יקר שחולה, זקוק בדיוק למסר הזה: רחמים, מרחב, והרחקה של מה שמכביד.
אולי משום כך פרק ק"ג נמנה במסורת בין חמשת הפרקים המקובלים כתפילה לרפואה שלמה ולבריאות: פרק כ, פרק ל, פרק מ"א, פרק ק"ג ופרק קכ"א. תפילה לרפואה שלמה היא מנהג מושרש במסורת היהודית בעת מחלה או קושי רפואי. נהוג לקרוא פרקי תהילים ולהוסיף אחריהם נוסח מי שברך לחולה, שבו מזכירים את שם החולה ושם אמו.
החיבור שהצענו כאן בין פרק ק"ג לרפואה נשען על תוכן הפרק עצמו, ואין בו הבטחה או סגולה. אנחנו אומרים תהילים כתפילה, כבקשה מהקב"ה, והתוצאה בידי שמים. הרפואה האמיתית נשארת אצל ה', ובמקביל חשוב לפנות לרופאים ולהתייעץ איתם כרגיל.
ומה אפשר לקחת מכאן מעשית? כשאנחנו אומרים את הפסוק "הסולח לכל עוונכי הרופא לכל תחלואיכי", אפשר לשים לב לשני דברים. הראשון: הוא מזכיר לנו שהקב"ה מחבר בין הנפש לגוף, ושכדאי לדאוג לשתיהן. השני: הוא מזמין אותנו להודות על הטוב שכבר קיבלנו, "ואל תשכחי כל גמוליו", גם בתוך תקופה קשה.
בפעם הבאה שתפתחו את הפרק, נסו לומר אותו לאט, פסוק אחרי פסוק. תוכלו לכוון את הלב לאדם חולה שאתם מכירים, ולבקש עליו רחמים. ולכל מי שמרגיש כבדות בנפש, הפרק הזה הוא הזדמנות להרגיש שהקב"ה קרוב, סולח ורחום. אנחנו מזמינים אתכם ואת בני ביתכם לומר יחד את "ברכי נפשי", ולהוסיף בקשה לרפואה שלמה לכל חולי עמו ישראל.
הסולח והרופא: הקשר בין סליחה לרפואה בפרק ק"ג
למה אומרים "בלי עין הרע"? מה מספרת הגמרא
קריאה לפני תהילים: התפילה שאומרים לפני שפותחים את הספר
מודה אני: המשפט הקצר שפותח את היום
קוראים לה' בצרה: מה מלמד פרק קכ בתהילים
למה מדליקים נרות שבת, ומה הקשר לשלום בית?
כהרף עין: מה מסתתר מאחורי הביטוי על ישועת ה'
יהי רצון לפני תהילים: התפילה הקצרה שפותחת את הפרקים
למה חודש כסלו נקרא כך? השם שהגיע מבבל והפך לחלק מאיתנו
מה מסתתר מאחורי כל מילה בסידור שאנחנו אומרים?
מזל קשת וחודש כסלו: הסוד שבין החושך לחץ שנורה
אחרית הימים: מה התורה והנביאים באמת מספרים לנו?
קשה לכם לפרגן? המשפט מהגמרא שמשנה את המבט
מה מסתתר בשבע שורות של "אנא בכח" ומה הן מבקשות מאיתנו?
למה דווקא כסלו הוא החודש של האור?
- © כל הזכויות שמורות
