מה מסתתר מאחורי כל מילה בסידור שאנחנו אומרים?

יש מי שמרגישים שהנוסח הקבוע הופך עם הזמן לאוטומטי, ושדווקא כשמדברים בשפה שלנו יש יותר חיבור. תשובה אחת מסבירה למה הסידור הוא הרבה יותר ממילים שחוזרות כל יום

זו שאלה שרבים מאיתנו מכירים מבפנים. אנחנו עומדים בבוקר עם הסידור ביד, המילים מוכרות עד כדי כך שהשפתיים זזות לבד, והראש כבר בדברים אחרים. ואז עולה המחשבה: אולי כשאדם מדבר מהלב, בשפה שלו, ומבקש מה' בדיוק את מה שהוא צריך, הוא מרגיש יותר חיבור מאשר בנוסח קבוע שעם הזמן נהיה "אוטומטי", חס ושלום.

על השאלה הזאת הובאה תשובה מעניינת, ושווה לעצור עליה. קודם כול, התשובה לא מבטלת את הטענה לגמרי. על פי הדברים, כשמטרת התפילה היא רק למלא חסרון, אכן אפשר להבין את מי שמרגיש כך. אבל בתפילות שתיקנו לנו אנשי כנסת הגדולה, כך נאמר, יש סודות עצומים שמסתתרים מאחורי כל מילה ומילה.

ומה בעצם מסתתר שם? לפי ההסבר, התפילה היא מסע. מתחילים בקורבנות, בעולם העשייה, ומעלים משם מה שנקרא "בירורים", כלומר בירור של ניצוצות הקדושה והעלאתם. אחר כך עוברים לעולם היצירה, ומעלים את הבירורים של שני העולמות יחד לעולם הבריאה, בברכות קריאת שמע. ובתפילת העמידה, כך מסבירים, אנחנו נכנסים לעולם האצילות ועומדים לפני המלך.

גם מי שלא מכיר את המושגים האלה מקרוב יכול להרגיש את התנועה שבתוך התיאור: לא עומדים במקום אחד מההתחלה ועד הסוף, אלא עולים שלב אחרי שלב. ועכשיו אפשר להסתכל אחרת על הסדר הקבוע של התפילה. מה שנראה לנו כרצף של קטעים שחוזרים על עצמם הוא, לפי הדברים, מדרגות בדרך אל העמידה לפני המלך.

ואי אפשר שלא להיזכר בפסוק שמלווה אותנו בתפילה:

קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת

זו כמובן תוספת שלנו ולא חלק מהדברים שהובאו, אבל מי שמכיר את הפסוק הזה מתהילים מרגיש כמה הוא מתחבר לתחושה שהתפילה היא פגישה ולא רק בקשה.

ויש בזה נקודה שכדאי לעצור עליה. רבים מאיתנו גדלו על הסידור, ומכירים את הרגע שבו אנחנו פותחים אותו מתוך הרגל ולא מתוך התעוררות. ההסבר שהובא כאן לא מבקש מאיתנו להפסיק לדבר בשפה שלנו, אלא להסתכל מחדש על מה שכבר נמצא בידינו כל יום. אם כל מילה אכן בנויה בדיוק, כפי שנאמר שם, אז גם המילים שאנחנו אומרים מהר הן מילים שיש מאחוריהן עולם שלם. וכשחושבים על זה ככה, קל יותר להאט ולשים לב.

ועוד דבר שראוי לשים אליו לב: ההסבר לא נשען על רגש של רגע, אלא על סדר. והסדר הזה, אם נתבונן בו, נותן לתפילה שלנו מבנה ברור, עם התחלה, אמצע וקצה שבו עומדים לפני המלך.

למה הכול בלשון רבים

אחד הדברים המעניינים שמצביעים עליהם בתשובה הוא משהו שאפשר לבדוק בעצמנו, עכשיו, עם הסידור ליד. כל הנוסח כתוב בלשון רבים. "רפאנו", "ברכנו", ואין בו נקודה נפרדת של יחיד. תפתחו עמוד כלשהו ותראו: גם כשאדם עומד לבד בבית ומתפלל, הוא אומר "אנחנו".

לפי ההסבר, זה לא מקרה. בתפילה, נאמר שם, אנחנו עוסקים באורות המקיפים, שמשפיעים עלינו, ואנחנו משפיעים על כל העולמות, ביחד. כלומר התפילה איננה רק עניין שבין כל אחד לבין עצמו. היא נעשית יחד, והשפעתה רחבה יותר ממה שנראה מבחוץ.

כאן אפשר להבין גם מה הקשר לעם כולו. כשאתם אומרים "רפאנו" בעמידה, אתם לא מבקשים רק עבור עצמכם. אתם נכנסים לתוך נוסח שהוא משותף לכולנו. מי שחשבו שהנוסח הקבוע מרחיק, אולי ימצאו בו דווקא את מה שמחבר אותנו זה לזה.

והתשובה ממשיכה: כל מילה וכל צירוף בונים עולמות. ולכן, כך נאמר, אי אפשר להחליף מילה במילה נרדפת, כי הכול מדויק. הדברים מזכירים את אנשי כנסת הגדולה כדור האחרון שעדיין שרתה עליו רוח הקודש, ומוסיפים שבנוסח שסידרו לנו האר״י הקדוש והרש״ש רואים את ה"קודים" שיש בכל תיבה ותיבה, שממש מפעילים עולמות.

ומכאן גם הדגש שמופיע בתשובה על חומרת הטעות: מי שמבין קצת בתורת הסוד יודע כמה חמורה כל טעות קטנה. ואפילו, כך נאמר, כמה חמור לוותר על קורבנות, שהם נקודת הפתיחה של כל המסע.

חשוב לומר גם מה לא נאמר שם. אין זלזול בתפילה שאדם אומר בשפה שלו. להפך, נאמר במפורש שגם לכך יש מעלה כמובן. אבל לפי הדברים, סדר התפילה שתיקנו רבותינו הוא במדרגה נעלה הרבה מאוד.

מה לוקחים מזה לבוקר הבא

אז מה אפשר לעשות עם כל זה ביום רגיל? קודם כול, לא חייבים להבין כל מושג כדי להרגיש שמילה בסידור היא לא מילה סתם. אפשר פשוט לעצור לרגע לפני הברכה, לקחת נשימה ולזכור שהמילים האלה נאמרות בלשון רבים, ושאנחנו חלק מקול גדול הרבה יותר מהקול שלנו.

ואפשר גם לנסות דבר קטן: לאט יותר. לא להקדים את הקצב, לא לדלג, ולשים לב לפחות למילה אחת בכל תפילה, כמו "רפאנו" או "ברכנו". אולי תגלו שהנוסח המוכר נשמע פתאום אחרת.

ומי שרוצה להוסיף, יש דרך עדינה לשלב את שני הצדדים. נשארים עם הנוסח הקבוע, ובנוסף אומרים בשפה שלנו בקשה אישית אחרי התפילה, או פרק תהילים בלשון שבה הלב פתוח. לא במקום הסידור, אלא לצידו.

וגם כשיש ימים שבהם קשה להתרכז, אין צורך להרגיש שהכול אבוד. כל אחד מאיתנו מכיר ימים כאלה. עצם העמידה מול הסידור, עם הרצון להתחבר, כבר מחברת אותנו לשרשרת ארוכה של אנשים שאמרו את אותן מילים לפנינו. ואת זה אפשר לקחת איתנו גם ביום עמוס, גם בשעה קצרה, וגם כשהראש מלא בדברים אחרים.

אתם מוזמנים לומר היום פרק תהילים ולהתפלל יחד על כל מי שזקוק לרחמים. ואם יש שם שאתם רוצים לצרף לתפילה, שלחו אותו אלינו ונזכיר אותו בתפילה יחד.