קשה לכם לפרגן? המשפט מהגמרא שמשנה את המבט

מישהו אחר קיבל את מה שאתם כל כך רציתם, ובפנים משהו מתכווץ. משפט אחד בגמרא מזמין להסתכל על זה אחרת

מישהו אחר קיבל את התפקיד שרציתם. או שחבר הצליח בעסק, או שמישהו רכש דירה בזמן שאתם עדיין ממתינים להזדמנות שלכם. אתם שמחים בשבילו, לפחות כלפי חוץ, ובכל זאת בפנים עולה השאלה הישנה: למה דווקא הוא ולא אני?

התחושה הזאת מוכרת כמעט לכל אחד. גם כשאתם יודעים שהאדם שהתקבל הוא מוכשר באמת, קשה שלא לחשוב על זה. אבל בגמרא במסכת יומא (דף ל"ח עמוד ב') יש משפט שיכול לשנות את כל נקודת המבט, והוא קצר מאוד: "אין אדם נוגע במוכן לחברו, ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא".

על פי הדברים, המשפט נאמר במסגרת דיון על בעלי תפקידים בבית המקדש, והוא מלמד שלכל אדם יש את החלק המיועד לו. הגמרא מביאה אותו בדברי בן עזאי, שאומר: "בשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך, ומשלך יתנו לך". כלומר, לכל אדם יש את המקום ואת החלק שנקבעו עבורו מן השמיים, ואפילו מלכות אחת אינה מקדימה את זמנה של מלכות אחרת.

ומה בדיוק פירוש "ומשלך יתנו לך"? רש"י מסביר: "כלומר לא משלהם הוא מתנה, אלא מזונות קצובים לך מן השמיים". זה הופך את הדברים למאוד מעשיים. מה שאדם מקבל אינו מתנה שנלקחה מחלקו של מישהו אחר, אלא מה שנקצב לו. ומכאן גם ההפך: מה שנקצב לכם לא ייקח מכם רק בגלל שמישהו אחר הגיע לפניכם.

תעצרו רגע על זה. אנחנו רגילים לחשוב על החיים כמו על עוגה אחת: אם מישהו לקח פרוסה גדולה, נשאר פחות בשבילי. הגמרא מציעה תמונה אחרת לגמרי. הצלחתו של האחר אינה מעידה שמשהו נגרע מחלקנו, ואין צורך לראות בכל הישג של מישהו אחר הפסד אישי. לכל אדם נקבע חלקו, גם אם איננו יודעים מתי וכיצד יגיע אליו.

והחלק האחרון הוא כנראה הקשה מכולם: "גם אם איננו יודעים מתי". אפשר להוסיף כאן הבחנה משלנו, שאינה מופיעה בדברי הגמרא עצמם: מה שכואב בקנאה הוא לא תמיד ההצלחה של השני, אלא ההמתנה שלנו, בלי שום סימן לכך שהיא מתקרבת לסיומה. דווקא כאן נכנסת האמונה. לא כתשובה מוכנה לשאלה "מתי", אלא כאמון שהחלק שלנו שמור, גם כשהוא עוד לא הגיע.

אפשר לנסות את זה בפועל, כתרגיל קטן מהמחשבה שלנו ולא מהמקור. בפעם הבאה שהלב מתכווץ, שאלו את עצמכם שאלה פשוטה: האם באמת נלקח ממני משהו, או שפשוט עוד לא הגיע תורי? ההבדל בין שתי השאלות הוא, כך נראה לנו, ההבדל בין מרירות לבין סבלנות, ובין מי שנשאר תקוע במקום לבין מי שממשיך לצעוד.

האם זה אומר לשבת בבית ולחכות?

ממש לא, ואת זה חשוב להגיד במפורש. אין בדברים פטור מהשתדלות. מי שמחפש עבודה צריך להמשיך לשלוח קורות חיים, ומי שרוצה להצליח בעסק צריך להשקיע בו. האמונה אינה מחליפה את המאמץ. מה שהיא כן עושה הוא לעזור לנו לקבל את התוצאות בלי להרגיש שכל הצלחה של אדם אחר באה על חשבוננו.

תחשבו כמה כוח אנחנו שורפים על השוואות. כל שעה שעוברת בהשוואה לשכן, לחבר או לבן דוד היא שעה שלא הלכה לדבר שכן בידינו. זו כבר מחשבה שלנו ולא של המקור, אבל נדמה שהיא נובעת ישירות מהאיזון שהגמרא מציבה בין מה שנקצב משמיים לבין ההשתדלות שמוטלת עלינו: מי ששחרר את ההשוואה פנוי להתקדם.

וגם בתוך הבית זה עובד. כשאנחנו מלמדים את הילדים לשמוח בשמחת חבריהם, אנחנו בעצם מלמדים אותם את אותו יסוד: העולם אינו מחסור אחד גדול שבו כל אחד נלחם על מה שנשאר. זו הדגמה משלנו, ולא טענה של הגמרא, אבל היא מראה כמה היסוד הזה יכול להשפיע על האווירה שסביבנו.

ומה עושים כשחבר מספר על בשורה משמחת? אפשר לפרגן לו בלב שלם. הוא קיבל את מה שנועד לו, ואנחנו נמשיך לעשות את חלקנו מתוך אמונה וביטחון בהשם. פרגון כזה הוא לא ויתור על החלומות שלנו. הוא בחירה לא להפוך את השמחה של אחרים לכאב שלנו.

ואי אפשר שלא לחשוב כאן על ספר תהילים, שמלווה את עם ישראל בדיוק ברגעים כאלה. זו תוספת שלנו ולא חלק מהכתבה המקורית, אבל מי שמכירים את מזמור לז יודעים שהוא עוסק בדיוק בתחושה הזאת: להסתכל על מי שמצליח ולהרגיש שזה על חשבוננו. כך נאמר שם:

דום לה' והתחולל לו אל תתחר במצליח דרכו

גם כאן זו הבנה מערכתית: "דום לה'" מזמין להירגע ולהניח לתחרות הפנימית, ו"אל תתחר במצליח דרכו" נשמע כמעט כמו הדרכה ישירה לרגע שבו שמענו על הצלחה של מישהו אחר. מי שרוצה להבין את הפסוק לעומק מוזמן לשאול רב.

ויש עוד פסוק קצר, ממזמור טז, שאפשר לאמץ כמעט כמשפט לימים שבהם קשה:

ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי

גם זו קריאה שלנו ולא של המקור: אם הגמרא מלמדת שהחלק נקבע, הפסוק הזה הוא הדרך לומר את זה בקול, בתפילה, בלי להשוות ובלי להתחרות.

בפעם הבאה שתשמעו על הצלחה של מישהו אחר ותרגישו את ההתכווצות הזאת, נסו משפט אחד: "הוא קיבל את מה שנועד לו, ואני ממשיך לעשות את שלי". ואם אפשר, תרימו טלפון ותברכו אותו באמת. זה מרגיש הרבה יותר טוב מכפי שזה נשמע, ובדרך כלל גם משחרר את הלב מהר יותר ממה שציפיתם.

ואם יש משהו שאתם מחכים לו כבר זמן רב, אמרו היום פרק תהילים עם כוונה על הדבר הזה. ואם אתם מכירים מישהו שמחכה כמוכם, שלחו לו את הכתבה, או שלחו לנו את שמו לתפילה. אנחנו מתפללים יחד איתכם.