למה ה' בחר דווקא באינסטלטור פשוט להציל כמעט 200 איש?

מחבל היה מוכן למות כדי להפיל מטוס מלא נוסעים בחול המועד סוכות. דווקא יהודי אינסטלטור פשוט היה זה שמנע את האסון, וראש ישיבת כסא רחמים מגלה מה עומד מאחורי הבחירה הזו

בעוד עם ישראל חוגג את חג הסוכות, זמן שמחתנו, התרחש מאחורי הקלעים נס שרק מתחילים להבין את גודלו. מחבל שהיה על סף הגשמת זממו ניסה להפיל מטוס מלא בנוסעים - ורק בנס, ובזכות אדם אחד שאף אחד לא היה מצפה ממנו, הדבר נמנע.

ראש ישיבת כסא רחמים, הגר"צ מאזוז שליט"א, התייחס אמש בפתח שיעורו השבועי לאירוע, וקרא לציבור להודות לה' על ההצלה ועל ההשגחה הפרטית שליוותה אותה. הוא פתח את דבריו במילים ברורות: "דבר ראשון, צריך לתת 'תודה רבה' לה' על הנס הגדול". לדבריו, מדובר היה בסכנה אמיתית וקרובה - מחבל שחשב להפיל את המטוס, ורצה "לקיים בעצמו את 'המצוה' שכתובה בפסוק: 'תמות נפשו עם פלשתים' - היה מוכן למות, העיקר חלילה להרוג יהודים".

הגר"צ מאזוז לא הסתיר את העובדה שמי שתכנן את הפיגוע חיכה לרגע שבו הדברים יתדרדרו. "הם הסתכלו בשעון וחיכו לרגע שחלילה המטוס יפול, עשרות פצועים ועשרות הלוויות חלילה בישראל", אמר. אבל בדיוק באותו רגע שבו הכול היה יכול להיגמר באסון, קרה ההפך הגמור. "הקב"ה אבינו שבשמים אוהב אותנו! הוא מסתכל על הדברים הטובים, על המצוות הרבות שנעשו בחגים - בראש השנה, כיפור, סוכות. הוא ריחם עלינו והציל אותנו. הוציאנו מעבדות לחירות, משעבוד לגאולה, מאבל ליום טוב".

וכאן מגיע החלק שריגש יותר מכול. מי שעמד להפוך את חג השמחה לאבל לאומי, מצא את עצמו מובס בידי מי שלא נראה כלל כגיבור. "הקב"ה שלח את ההצלה על ידי יהודי פשוט. לא איש צבא, לא איש מלחמה, לא איזה גיבור. אלא על ידי יהודי אינסטלטור פשוט", אמר הגר"צ מאזוז. לא איש צבא, לא איש מלחמה, לא גיבור - בלשונו של ראש הישיבה: יהודי פשוט.

ואי אפשר שלא לחשוב על זה - כמה פעמים אנחנו מניחים שהישועה חייבת להגיע ממישהו "מתאים", ממישהו עם הכוח, הניסיון או התפקיד הנכון? הסיפור הזה מזכיר לנו שה' לא פועל כך. הוא בוחר באדם, לא בתפקיד - ולפי דברי הגר"צ מאזוז, לאותו יהודי היו זכויות קודמות שבגללן נבחר להיות המושיע.

זה בדיוק מה שהופך את ההשגחה הפרטית למשהו שקרוב אלינו, ולא רק סיפור על אנשים אחרים ורחוקים. אם ה' יכול לבחור יהודי פשוט כדי להציל כמעט מאתיים נפשות, סימן שגם התפילה הקטנה שלנו, הפרק תהילים שאנחנו אומרים בלי לדעת מי יזדקק לו באותו רגע, יכולים להיות בדיוק מה שמישהו אחר צריך. אנחנו לא יודעים מתי ואיך ה' יבחר לנתב את התפילה שלנו למקום הנכון, אבל ההשגחה הפרטית לא מפסיקה לפעול אף לרגע אחד.

הגר"צ מאזוז עצמו הדגיש זאת בדבריו: "לא קשה לה' איך להציל אותנו, אפילו על ידי יהודים פשוטים. ודאי שהיהודי הזה היה לו לפני זה זכויות, ולכן ה' בחר בו שהוא יהיה המושיע. כמעט מאתיים איש הציל! ה' תמיד מוצא את האפשרות איך להציל את עם ישראל על ידי אדם עלום. רק הקב"ה יודע לבחור את האיש המתאים".

מדוד המלך ועד גדעון: הקב"ה לא צריך צבא גדול

ראש הישיבה לא הסתפק באירוע עצמו, אלא קשר אותו לשורה של סיפורי הצלה מופלאים שמופיעים בתנ"ך. הוא הזכיר את דוד המלך שעמד מול גוליית הפלישתי: "הכוח של דוד היה האמונה בה'", אמר. וכך גם בסיפור גדעון, שה' ציווה עליו להקטין את הצבא שלו ולא להגדילו - "יש לך הרבה חיילים, יותר מדי. זה לא טוב! תוריד מהם", כפי שתיאר הגר"צ מאזוז את דברי הקב"ה לגדעון. הסיבה היתה פשוטה: "עם ישראל ח"ו יכולים לטעות ולומר אחרי הניצחון שהתשועה הייתה בגלל שהיה צבא גדול".

המסר שחוזר על עצמו בכל הסיפורים האלה הוא אחד: לא הכוח קובע, אלא האמונה. "הכול בזכות האמונה בה'. האם יש מעצור להקב"ה? יש הרבה חיילים או יש מעט חיילים - תמיד הקב"ה הוא שנותן לנו את התשועה", סיכם הגר"צ מאזוז.

הגר"צ מאזוז הזכיר גם שחג הסוכות מכונה "זמן שמחתנו", ותיאר איך מי שרצה להפוך אותו לאבל לאומי נבלם: "האויבים שלנו רצו להפוך אותו חלילה לאבל לאומי גדול – אבל הקב"ה זיכה אותנו ושמר עלינו", אמר, ובלשון זו חתם את הקריאה להודות:

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו

מי שמכיר את פרק ק' בתהילים, "מזמור לתודה", מבין גם למה הגר"צ מאזוז בחר לסיים את דבריו דווקא בו. זה הפרק שבו אומרים תודה לא כשהכול מובן מאליו, אלא כשמבינים כמה דק הגבול בין הישועה לאסון.

בסיום דבריו קרא ראש הישיבה לציבור להודות על הנס: "לכן רבותי, נקרא ביחד 'מזמור לתודה' ונודה להקב"ה. לא נשכח להודות על הנסים והנפלאות שהוא עשה איתנו". לפני שסיים את השיעור, חזר הגר"צ מאזוז והזכיר את דברי חז"ל במסכת סנהדרין על חזקיהו המלך - ואי אפשר שלא לראות בכך תזכורת נוספת, מעבר לדברי הרב עצמו, לכך שההודאה לה' היא לא עניין שולי. את דבריו הוא סיים באמירת "מזמור לתודה" ברטט ובנעימה.

הסיפור הזה נשאר איתנו הרבה אחרי שהשיעור נגמר. כמעט מאתיים נפשות ניצלו, בזכות אדם שאף אחד לא היה בוחר בו מראש כגיבור של הסיפור. ואולי זו בדיוק הנקודה שממנה כולנו יכולים לצאת מחוזקים - שאנחנו לא צריכים להיות המיוחדים, החזקים או המוכנים ביותר, כדי שה' יבחר בנו לרגע של ישועה.

בואו ניקח רגע מהימים האלה, רגע אחרי החג, ונגיד תודה, כמו שהגר"צ מאזוז קרא לנו לעשות. אפשר לפתוח תהילים ולומר פרק, אפשר לשתף את הכתבה הזו עם מי שצריך חיזוק, ואפשר פשוט לעצור לרגע ולהודות על הטוב שכבר יש לנו. כל תפילה כזו מצטרפת לאותה שורה ארוכה של הודאה שממשיכה מדור לדור, מדוד המלך וגדעון, ועד אותנו, כאן, היום.