למה החורבן האמיתי מתחיל כשאדם לא מרוצה מחייו?

בואו לגלות עוד תוכן חדש ומפתיע! התחברו לכל הפלטפורמות שלנו בתהילים בלחיצה כאן >>>​

לקראת תשעה באב הרב שלום ארוש חושף זווית שמטלטלת את כל מה שחשבנו שאנחנו יודעים על חורבן. הוא טוען שהתשובה האמיתית מתחילה במקום אחר לגמרי, הרחק מדמעות ומאשמה עצמית

הערב, עם רדת החשיכה, כולנו נכנסים יחד ליום תשעה באב. השנה הזאת, כמו בכל שנה, שומעים מכל עבר על הצורך לבכות על חורבן בית המקדש, על האבנים שנשרפו, על מה שאבד לפני אלפי שנים. אבל הרב שלום ארוש בוחר להסתכל על הסיפור הזה מזווית אחרת לגמרי. הוא אומר שהחורבן האמיתי לא נגמר אז. הוא קורה כל יום, בתוך כל אחד מאיתנו, בכל פעם שאנחנו לא מרוצים מהחיים שלנו.

לדברי הרב, חורבן המקדש והחורבנות האישיים של כל אחד מאיתנו נובעים מאותה סיבה בדיוק: אדם שפשוט לא מרוצה מחייו. כשמישהו שרוי בעצבות ובמרירות, הכל נסגר בפניו. הוא לא מסוגל לעשות תשובה אמיתית, כי תשובה, כפי שהרב מסביר, אף פעם לא נעשית מתוך עצבות. זה נשמע כמעט הפוך ממה שרבים מאיתנו למדו - חשבנו שכדי לתקן צריך קודם להרגיש רע, להתייסר, להעניש את עצמנו. הרב ארוש אומר בדיוק ההפך, ובתוקף.

הוא ממשיך וקובע שהסיבה העיקרית לחורבן היא חוסר אמונה. להאמין בה', הוא מסביר, זה להאמין שהוא תמיד טוב ושהכל לטובה - בלי להיכנס למעגלים קשים של אשמה עצמית. זו אולי הנקודה המשחררת ביותר בכל הדברים שלו: לא צריך להעניש את עצמנו כדי להתקרב לה'. צריך להאמין שהוא כבר איתנו, שהוא כבר טוב אלינו, גם ברגעים שבהם קשה להרגיש את זה.

יש בזה משהו שממש משחרר, במיוחד למי שגדל עם התחושה שקרבה לה' חייבת לעבור דרך ביקורת עצמית בלתי פוסקת. הרב ארוש לא מבטל את חשבון הנפש - הוא נותן לו מקום מכובד ביום, שעה שלמה. אבל הוא מסרב לתת לעצבות להשתלט על כל שאר השעות. זו לא הקלה בחומרת התשובה, אלא הבנה עמוקה יותר של מה שתשובה באמת אמורה להיות.

מכאן מגיעה העצה המעשית שלו, פשוטה ומדויקת: לקבוע שעה אחת ביום לחשבון נפש ותשובה, ובשאר שעות היום - להיות בשמחה ובשביעות רצון. לא שעות של ייסורים, לא ימים שלמים של אשמה. שעה אחת. אחר כך, לחזור לחיים, לשמוח בהם, ולתת לשמחה הזאת עצמה להיות הדרך חזרה אל ה'.

בתוך דבריו, הרב ארוש מביא גם את תורתו של רבנו הקדוש, רבי נחמן מברסלב זי"ע. רבי נחמן מסביר שאין שום טעם לבכות על העבר, על האבנים של בית המקדש שהיו למאכולת אש, שהרי הקדוש ברוך הוא יכול לבנות מקדש מפואר ברגע אחד. הבכי האמיתי, לפי התורה הזאת, לא אמור להיות מופנה אחורה, אל מה שהיה. הוא צריך להיות מופנה קדימה - אל העובדה שאנחנו, היום, עדיין מעכבים בעצמנו את בניין בית המקדש.

יש כאן רעיון עדין אבל עוצמתי: אדם לא יכול לבכות בכייה אמיתית אם הוא לא שרוי בשמחה לפני כן. הבכי האמיתי על החורבן הוא, לפי הרב, תוצאה של שמחה - לא של ייאוש. ה' יתברך, הוא אומר, מצפה שנשוב אליו כמו אב שמתגעגע לבניו, לא כמו שופט שממתין להעניש. ועלינו, מהצד שלנו, להשתדל בבניין הבית - לא דרך סבל, אלא דווקא דרך הסרת העצבות, המרירות וחוסר שביעות הרצון.

מי שיושב הערב לשמוע את הדברים האלה, יכול לצאת איתם עם שאלה פשוטה על החיים שלו: איפה בדיוק העצבות והמרירות תופסות מקום, ומה קורה אם מחליטים, ולו לרגע אחד, לשחרר אותן?

איך לוקחים את זה הביתה, מעבר ליום עצמו

אי אפשר שלא לחשוב על כמה קרוב הרעיון הזה למזמורי תהילים שרבים מאיתנו אומרים בלי לשים לב לעומק שבהם. יש בתהילים פרקים שלמים שנפתחים בצרה ובבכי, ומסתיימים דווקא בשמחה ובביטחון. זו בדיוק התנועה שהרב ארוש מדבר עליה: לא לברוח מהקושי, אבל גם לא להישאר תקועים בו. לתת לתפילה עצמה להיות הדרך שדרכה חוזרים לשמוח.

יש מזמור שממש מדבר על התנועה הזאת, מהבכי אל השמחה:

הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְּרֵנִי שִׂמְחָה

מי שמכיר את המזמור הזה יודע שהוא לא מדבר על התעלמות מהצער, אלא על מה שקורה אחריו - השק שהופך לחגורת שמחה. זה בדיוק מה שהרב ארוש מציע לנו לעשות היום.

מי שמכיר את התחושה של יום שבו הכל מרגיש כבד, שבו קשה להתרכז בתפילה ואפילו קשה לחייך - יודע כמה זה נכון. הדברים של הרב ארוש לא באים להגיד שאסור לנו להרגיש קשה. הם באים להגיד שאחרי הרגע של חשבון הנפש, יש לנו רשות, ואולי אפילו חובה, לשמוח. לא כי הכל מושלם, אלא כי מאחורי כל מה שקורה עומד מי שרוצה בטובתנו.

הרעיון הזה נוגע לא רק בתשעה באב עצמו, אלא בכל יום שבו אנחנו קמים בבוקר ומרגישים שהחיים לא בדיוק מה שציפינו להם. במקום להיכנס למעגל של אכזבה, אפשר לקחת רגע - שעה אחת, כמו שהרב מציע - ואז לבחור מחדש בשמחה. זו לא הכחשה של הקושי. זו החלטה לא לתת לו להיות המילה האחרונה.

אולי בדיוק בגלל זה שווה, בימים כאלה, לפתוח פרק תהילים ולומר אותו לאט, מילה מילה, ולחשוב על מי שקרוב אלינו ועל מה שכולנו מבקשים בשקט - קצת יותר שמחה, קצת פחות עצבות, ולב שיודע לבטוח. לא כדי לברוח מהיום הקשה, אלא כדי לצאת ממנו, כמו שהרב ארוש מלמד, אל שמחה אמיתית ואל תשובה שלמה.

אפשר גם לשתף את הדברים האלה עם מי שיוכל להיעזר בהם היום, ולומר יחד איתו פרק תהילים - לזכות בשמחה, בקרבת ה', ובזכות לבניין בית המקדש במהרה בימינו.