ה’קצר’ שהציל את בני המשפחה מהאסון במיאמי

מעשה שסיפר 'בעל הנס', יהודי שהתגורר באותו בניין שהתמוטט לפני כמה שבועות על יושביו במיאמי שבמדינת פלורידה.

כמה שבועות קודם לאותו הלילה נסע עם כל בני משפחתו לעיר אחרת, וחזרו באותו לילה גורלי לביתם. משנכנסו לבית ורצו להעלות את האור, הוברר להם לצערם כי 'משום מה' נפל זרם החשמל  וכל הבית שרוי בחשיכה גדולה, ועל הכל, אי אפשר להפעיל את המזגן להקל מעליהם את החום הנורא והמעיק.

בדלית ברירה הלכו עם כל בני הבית לבית מלון שבקרבת מקום לשהות שם בלילה. האב לקח את בני המשפחה ברכבו. משרצה להחנות את רכבו בחניית בית המלון, הבין שהחניה תעלה לו ממון ודמים, אמר לעצמו – לא ולא, מספיק שאנו נשלם ממון על הלינה – לא אשלם על החניה. הוריד את בני המשפחה, ובגפו נסע להחנות את הרכב בחנייה שבביתו על מנת לחזור משם לבית המלון ברגל.

והנה באותו רגע שסילק רגליו מהבניין, קרס הבנין רח"ל. אין צורך לתאר שמאותו הרכב לא נשתייר שריד ופליט. ומלבד גילוי ההשגחה המדוקדקת בבחי' 'לרגעים תבחננו', ושנפרעו ממנו רק ברכושו, וכלשון הזוה"ק (תיקו"ז קמ ג:) 'אית מאן דפרע בממוניה ואית מאן דפרע בנפשיה' – הרי נוכח לראות כי אותה 'מכת חושך' נועדה להציל אותו ואת כל משפחתו ממיתה משונה לחיים.

כי הכל מודים שלא בנקל מקבל האדם את העובדה – שבעמדו על פתח ביתו אחר 'גלות' של כמה שבועות אינו יכול להדליק את האור, כמה רוגז וכו' כרוכים בזה… אך לאמיתו של דבר אותו חושך היה גילוי אור יקרות להצילם ולהחיותם…

(באר הפרשה)