מבגדאד לגדולי הפוסקים: קווים לדמותו של מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל

ביום ההילולה של מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, ג' במרחשוון, אנחנו עוצרים לרגע ונזכרים באיש שהקדיש את כל חייו לתורה ולעם ישראל

יש דמויות שהחותם שהן משאירות אחריהן ממשיך ללוות אותנו שנים רבות אחרי שהלכו לעולמן. מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל הוא בוודאי אחת מהן. ביום ההילולה שלו, ג' במרחשוון, רבים מאיתנו נוהגים לפקוד את ציונו, ללמוד מתורתו ולהיזכר בדרך שבה איש אחד, שהתחיל את חייו בעוני ובקושי, הפך לאחת הדמויות המשפיעות ביותר על עולם ההלכה בדורות האחרונים.

מרן נולד בבגדאד להוריו יעקב וג'ורג'יה, ובגיל ארבע בלבד עלתה משפחתו לארץ ישראל והתיישבה בשכונת בית ישראל בירושלים. אלה לא היו שנים קלות. המשפחה סבלה ממצוקה כלכלית, והילד הצעיר נאלץ להתחיל לעבוד כבר בגיל צעיר כדי לסייע בפרנסת הבית. אך דווקא מתוך הקושי הזה צמחה גדולתו - במקום שהעוני יגביל אותו, הוא בחר להשקיע כל רגע פנוי בלימוד תורה. כבר בגיל תשע כתב את יצירתו הספרותית הראשונה, ובגיל שתים עשרה בלבד עלה ללמוד בישיבת פורת יוסף בעיר העתיקה בירושלים. שם, יחד עם חבריו לספסל הלימודים, חיבר את ספרו הראשון, "מחברת העתקת חידות". בישיבת פורת יוסף המשיך להשקיע את כל זמנו בלימוד תורה ובכתיבה תורנית.

אותה שקידה ליוותה אותו לאורך כל חייו, והביאה אותו בהדרגה למעמד של אחד מגדולי הפוסקים בדורות האחרונים. הוא התפרסם מגיל צעיר בזכרונו המופלא, ועל פי הנמסר היה מסוגל לצטט אלפי מקורות תורניים בעל פה - כישרון שאיפשר לו להתמצא בים ההלכה על כל חלקיו ולפסוק מתוך ידיעה מקיפה ולא רק מתוך פלפול. יש בכך משום לקח גדול לכולנו: לא תמיד הנסיבות שבהן אנו נולדים קובעות את הדרך שאליה נגיע, ומי שמשקיע באמת במה שחשוב לו, יכול לצמוח הרבה מעבר למה שנדמה היה אפשרי בתחילת הדרך.

עוד קודם לכן שימש מרן כדיין בבית הדין הרבני הספרדי בירושלים, ובשנת 1947 עבר למצרים ושימש שם ברבנות.

מדרך הלימוד הזו צמחה גם דרכו בהנהגה. מרן כיהן כרב ראשי לתל אביב-יפו במשך כארבע שנים, ולאחר מכן נבחר לתפקיד הראשון לציון - הרב הראשי הספרדי של מדינת ישראל - תפקיד בו כיהן עשר שנים תמימות. גם לאחר סיום כהונתו הרשמית לא פסק ממנהיגותו: הוא ייסד את מועצת חכמי התורה של מפלגת ש"ס ועמד בראשה במשך כשלושים שנה נוספות, עד לפטירתו, והמשיך להיות מקור הכרעה עבור ציבור עצום של יהודים ברחבי הארץ.

לצד תפקידיו הרשמיים, הרחיב מרן את גישתו ההלכתית המקלה לתחומים נוספים. הוא התיר נישואים עם קראים לאחר קבלת עקרונות התורה שבעל פה, קבע שמוות מוחי נחשב כמוות לצורך הלכתי, והתיר תרומת איברים בנסיבות מסוימות - פסקים שהראו כיצד ידיעת ההלכה לעומקה יכולה לסייע לאנשים במצבי חיים מורכבים.

מסירות אינסופית לפסיקת ההלכה

אחד הדברים שאפיינו את מרן יותר מכל היה תחושת השליחות העמוקה שליוותה אותו בכל פסיקה שכתב. הוא ראה בעצמו ממשיך ישיר של פסיקת השולחן ערוך, שחיבר רבי יוסף קארו, ושאף בכל כוחו להנהיג אותה מחדש בקרב יהודי עדות המזרח. בספרו "יביע אומר", מהחיבורים ההלכתיים המרכזיים שחיבר, הוא כתב את המשפט שהפך כמעט לסיסמת חייו: "על משמרתי אעמודה להחזיר עטרה ליושנה להורות כדעת מרן שקבלנו הוראותיו". מאחורי המילים האלה עמדה שאיפה עצומה - לאחד את פסיקת ההלכה של יהודי עדות המזרח סביב מקור אחד ברור, ולחזק בכך את הזהות התורנית של קהילות שלמות שהגיעו ארצה מארצות שונות ומסורות שונות.

לצד "יביע אומר", חיבר מרן ספרים נוספים שמהם לומדים הלכה עד היום: "יחווה דעת" בשישה כרכים, שנועד להביא שיעורי הלכה גם לציבור הרחב ולא רק ללומדי תורה מובהקים; "חזון עובדיה" על הלכות פסח; ו"הליכות עולם", חיבור הכולל השגות מלומדות על ספר "בן איש חי". באמצעות כתביו אלה הנחיל לדורות הבאים גישה הלכתית המבוססת על העיקרון של "כוח דהיתרא עדיף" - נטייה, במקום שההלכה מאפשרת זאת, להקל ולא להחמיר. גישה זו לא נבעה מזלזול בחומרת ההלכה, אלא דווקא מהבנה עמוקה שלה, שאיפשרה לו לדעת בדיוק היכן יש מקום להקל ולסייע לציבור.

גישה זו קיבלה ביטוי מעשי בפסקים שנגעו לחיי אדם ממשיים. כך, למשל, פסק מרן שיהודי ביתא ישראל - יהודי אתיופיה - הם יהודים לכל דבר ואין צורך בגיורם, פסיקה שהשפיעה על חייהם של עולים רבים. וכך גם כאשר פעל להתיר את כל העגונות של חללי מלחמת יום הכיפורים - החלטה שחסכה סבל עצום מנשים רבות בעת הקשה ביותר בחייהן. פסיקות כאלה משקפות את מה שרבים מכנים המורשת המרכזית של מרן: הלכה שאינה מנותקת מהמציאות, אלא מכוונת תמיד לטובת האדם החי מולה. פסיקתו הייתה מלומדת אך פרגמטית, ומתוך כך שאף לגשר בין חלקי הציבור.

הלווייה שריגשה עם שלם

גודל השפעתו של מרן על עם ישראל בא לידי ביטוי אולי באופן המובהק ביותר ביום פטירתו, ג' בחשוון תשע"ד. הלווייתו נחשבת לגדולה ביותר שנערכה אי-פעם במדינת ישראל, כאשר הערכות למספר המשתתפים בה נעות בין כ-275 אלף לכ-850 אלף איש. אנשים רבים יצאו ללוותו במסע האחרון - עדות חיה לכך שדמותו נגעה בלבבות רבים כל כך.

מרן עצמו, מי שהתחיל את דרכו כילד בבגדאד וגדל במצוקה כלכלית בשכונת בית ישראל הירושלמית, הותיר אחריו עולם תורה עצום, קהילה שלמה שהתחזקה בזהותה, ופסיקה הלכתית שממשיכה ללוות משפחות רבות עד היום. זו הדרך שבה איש אחד, מתוך שקידה ומסירות, מצליח לשנות את פניו של עולם שלם.

ביום ההילולה שלו, ראוי שנקדיש רגע לזכרו ולתורתו. רבים מאיתנו נוהגים להרבות בתפילה ובאמירת תהילים ביום מיוחד זה, מתוך בקשה שזכותו תעמוד לנו ולכל עם ישראל. הבה נצטרף יחד ונאמר כמה פרקי תהילים לעילוי נשמתו הטהורה, מתוך תקווה שנזכה כולנו להמשיך וללכת בדרך שהוא סלל - דרך של תורה, שקידה ומסירות לכלל ישראל.