למה תפילה שלא נענתה עדיין לא הלכה לאיבוד?

ארבעים יום, שלוש פעמים, ובכל זאת בלי ישועה. ואז נחשף מה קרה בינתיים מאחורי הקלעים

יש שאלה שמלווה כל מי שמתפלל מעומק הלב: אם הקב"ה שומע תפילה, למה אני עדיין מחכה לישועה? כך מסופר על אבי, בחור ישיבה שהיה שנים רבות בשידוכים, ושמע על סגולה לאמירת שיר השירים. עד שהגיעה הישועה, הוא כבר ניסה שלוש פעמים בלי לראות תוצאה.

על פי הדיווח, הסגולה שאבי שמע עליה היא אמירת "שיר השירים" במשך ארבעים יום בכותל, בשעת חצות לילה. הוא עשה את זה. ארבעים יום עברו, והוא לא נענה. אבי לא התייאש וחזר על הסגולה פעם שנייה ופעם שלישית, ואף אז לא ראה ישועה. תחשבו רגע על ההתמדה הזאת: שלושה סבבים של ארבעים יום, ובסופם עדיין אין שידוך. רבים מאיתנו מכירים את התחושה הזאת מקרוב, גם אם לא מדברים עליה.

אבל הסיפור לא נגמר שם. בפעם הרביעית זכה אבי, בעזרת ה', לסגור שידוך. ובסעודת האירוסין קרה הרגע שבשבילו הכול התבהר. אבי הכלה סיפר: "יש לי ארבע בנות שהמתינו לזיווג שלהן, אך אצלנו מקפידים שלא לחתן את הבת הצעירה לפני הבת הגדולה ממנה ולכן העסק נתקע, אבל לא הפסקנו להתפלל ולהאמין."

ואז בא הפרט שמעורר צמרמורת. לדבריו, הבת הראשונה התארסה לפני 120 יום, השנייה לפני 80 יום, השלישית לפני 40 יום, ובאותו יום הם זכו להשתתף בשמחת הבת הרביעית. אנחנו לא יודעים מעבר למה שסופר, ואנחנו גם לא מבטיחים דבר. אבל קשה שלא לשים לב שהפער בין האירוסים היה ארבעים יום, כמו אורך הסגולה.

על פי הסיפור, אבי הבין באותו רגע ששום תפילה לא הייתה לשווא. מבלי שידע, התפילות שלו פעלו לסדר את ה"תור", כדי שיגיע זמנה של הבת הרביעית, ורק אז הגיעה הישועה שלו. ישועה שלולא התפילות הקודמות, כך הוא הבין, לא הייתה יכולה להגיע.

וכאן המקום לעצור ולהתבונן. אבי לא ידע, בשום שלב, שבזמן שהוא אומר את הפרקים בלילה, משהו אחר מתקדם במקום אחר. מה שנראה לו כשלוש ניסיונות שלא הועילו, התברר בדיעבד כחלק מתהליך גדול יותר. זו פרשנות שלנו, אבל היא מתחברת היטב למה שסופר: הסגולה לא נכשלה, היא פשוט עבדה בקצב שלא היה גלוי לעין, ובסוף הכול התחבר ברגע אחד, בסעודת האירוסין, כשאבי הכלה סיפר את מה שסיפר. מי היה מאמין שדווקא שם יתברר מה עשו כל אותם לילות? וכמה פעמים כבר קרה לנו שהבנו רק אחר כך מה היה מאחורי ההמתנה?

למה נדמה לנו שהתפילה לא נענתה

הסיפור הזה נשען על רעיון שחוזר בדברי המקורות: כשאנחנו לא רואים מענה, זה לא אומר שהתפילה לא התקבלה. התפילה היא מתנה גדולה, שער פתוח בין האדם לבוראו, זמן שבו אפשר לבקש, לשתף, לספר ולהתרפק. ומה שלא רואים מיד, לא תמיד לא קורה.

בספרי הקדמונים מבואר, כך מסופר, שיש תפילות שאינן עולות מיד למקומן. הן ממתינות לתפילה אחת שתיאמר בכוונה, ואז היא מעלה איתה גם את התפילות הקודמות, אלה שנאמרו בפחות כוונה או בלי כוונה בכלל. ויש מצב נוסף: התפילה אכן נאמרה בכוונה, אבל עדיין לא הגיע מנין התפילות הנדרש כדי להביא את הישועה. ואיך נדע כמה תפילות צריך? אין לנו דרך לדעת.

גם משה רבנו, שביקש והתחנן להיכנס לארץ ישראל, התפלל 515 תפילות, עד שאמר לו הקב"ה:

רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה

והמשמעות, כפי שמובאת, היא שהקב"ה עצר את משה רגע לפני התפילה האחרונה שהייתה נדרשת כדי שהתפילות הקודמות ייענו. כלומר, איננו יודעים את סך התפילות שצריך להתפלל, ואיננו יודעים איזו תפילה היא זו שתעלה עמה את כל האחרות.

תפילה שנראית כאילו לא נענתה

עוד נקודה מעניקה לנו פרשת השבוע. אברהם אבינו מתחנן על סדום. הוא מתחיל בחמישים צדיקים שאולי נמצאים בתוך העיר ויוכלו להגן עליה, ויורד עד עשרה. לכאורה, תפילתו לא התקבלה וסדום נענשה.

אבל גם כאן הסיפור לא הסתיים. הקב"ה מציל את לוט ובנותיו. מלוט יוצא מואב, ממואב יוצאת רות המואבייה, ומרות יוצא דוד המלך, שושלת בית דוד ומלך המשיח שיבוא במהרה בימינו. מה שנראה כתפילה שלא נענתה, התברר כתפילה שהשפעתה נמשכת לדורות. התפילה העיקשת של אברהם אבינו אמנם לא סייעה לסדום, אבל כן סייעה להצלת לוט וכל מה שהתגלגל כתוצאה מכך.

ואי אפשר שלא לחשוב על מי שמכירים את ספר תהילים מקרוב. דוד המלך עצמו, שבא מהשושלת הזאת, כתב מילים שמדברות בדיוק אל מי שממתין:

קַוֵּה אֶל ה' חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ה'

זו הוספה שלנו ולא חלק מהסיפור, אבל אולי זה בדיוק העניין. ההמתנה היא לא הפסקה בתפילה, היא חלק ממנה. מי שממשיך להתפלל וממשיך לקוות, ממשיך לבנות משהו שאנחנו עוד לא רואים.

תחשבו על כל מי שמתפלל כבר שנים, על שידוך, על ילדים, על בריאות, על פרנסה. קל להרגיש שהתפילות נשארות באוויר. הסיפור של אבי, וגם הסיפור של אברהם אבינו, מזמינים אותנו להסתכל אחרת: אולי כל תפילה היא עוד אבן בדרך, גם כשאיננו רואים לאן הדרך מובילה. ואולי הישועה שלנו תלויה בתפילה של מישהו אחר, וההפך. זו מחשבה של המערכת, לא חלק מהדיווח, אבל היא נותנת כוח להמשיך.

אנחנו רואים את הרגע, והקב"ה רואה את כל הדרך. אז אל תפסיקו להתפלל, ואל תתייאשו מהמתנה ארוכה. לפעמים, בדיעבד, מבינים שהתפילה לא נדחתה. פשוט עוד לא הגענו לרגע שבו אפשר לראות שהיא התקבלה.

אז אם יש משהו שאתם מחכים לו כבר זמן רב, אל תוותרו. אמרו היום פרק תהילים, ואם יש מישהו שאתם רוצים שנתפלל עליו, שלחו לנו את השם ונאמר יחד עוד פרק. מי יודע איזה חלק בתור התפילה הזאת מסדרת.