איך מכתב בן 91 שנה סגר מעגל שהסתיים במיליון דולר?

בואו לגלות עוד תוכן חדש ומפתיע! התחברו לכל הפלטפורמות שלנו בתהילים בלחיצה כאן >>>

מכתב שנשכח שנים בספר משפחתי שינה בן רגע את ליבו של איש עסקים שהצהיר בפירוש שלא יתרום. איך קרה שדווקא עכשיו הוא נחשף

"אני בכלל לא תכננתי לתרום. אמרתי מראש שאני נותן את הבית, אבל לא תורם אפילו דולר" - כך פתח הרב צבי בוגומילסקי, איש עסקים וחסיד חב"ד ממיאמי, את סיפורו בריאיון מיוחד לתוכנית "צו מעצר" ברדיו קול חי, בהגשת סגן ראש עיריית בני ברק גודי סילמן. כשנציגי קרן עולם התורה פנו אליו בבקשה לארח בביתו ערב התרמה למען הישיבות והכוללים בארץ ישראל, הוא נענה בשמחה - אבל הבהיר מראש: לתרום, הוא לא הולך לתרום.

בתוכנית תיאר בוגומילסקי בעצמו את מה שקרה לו אחר כך כ"שרשרת של השגחה פרטית" שהובילה אותו, בניגוד לכל תוכניותיו, לתרום בסופו של דבר מיליון דולר. וזו בעצם המילה שנשארת מכל הסיפור: שרשרת.

הפנייה מקרן עולם התורה הגיעה בדיוק בי"ח בסיוון - יום היארצייט של מרן המשגיח רבי ירוחם ליבוביץ זצ"ל, במלאת תשעים שנה לפטירתו. על פי הדיווח, זה עדיין לא היה הרגע שבו הסיפור התחיל להתגלגל באמת. ימים אחדים אחר כך, בשבת שחלה ביום היארצייט של סבו, רבי שמואל פסח בוגומילסקי, ישב הרב בוגומילסקי עם בנו וסיפר לו על תולדות המשפחה.

במהלך השיחה פתח את הספר המשפחתי שהוציא דודו, ושם, בין הדפים, גילה לראשונה מכתב נדיר. מכתב שכתב מרן רבי ירוחם ליבוביץ לפני 91 שנה לסבא רבא שלו, הגאון רבי צבי קפלן. לפי הדיווח, המכתב נכתב לאחר שרבי ירוחם שידך את בתו של רבי צבי קפלן לתלמידו, רבי שמואל פסח בוגומילסקי.

מה היה כתוב שם? לאחר החתונה שלח רבי צבי קפלן למשגיח שלושים דולר, כנהוג, כדמי שדכנות. רבי ירוחם השיב לו שאינו מוכן לקחת את הכסף לעצמו. במקום זה ביקש להשתמש בו למטרה קדושה - הצלת בחורי ישיבות מגיוס לצבא הפולני, וביקש מרבי צבי קפלן לסייע גם בגיוס תרומות נוספות לקרן מיוחדת שהקים בדיוק למטרה הזו.

"כאשר קראתי את המכתב, התחלתי לבכות", סיפר בוגומילסקי. "הבנתי שלפני תשעים ואחת שנה ביקש רבי ירוחם מהמשפחה שלנו לסייע בהצלת בני הישיבות מגזירת הגיוס, והנה היום אני עומד לארח ערב שכל מטרתו לסייע לבני הישיבות בארץ ישראל". שלושים הדולרים הישנים, ממכתב ישן שנכתב תשעים ואחת שנה קודם, פגשו בו בדיוק ברגע שבו הוא עצמו עמד להיות זה שמארח ערב למען אותה מטרה בדיוק.

ואי אפשר שלא לחשוב על זה כעל יותר מצירוף מקרים. מכתב שנכתב לפני תשעים ואחת שנה, נשמר בספר משפחתי, ופתאום - בדיוק בשבת שחלה ביום היארצייט של הסב שאליו הוא נכתב - עולה לאור. מי שמכירים את הרעיון של השגחה פרטית מבינים שאין כאן רק סיפור מרגש על מכתב ישן, אלא תזכורת לכך שכל מילה שנכתבת לשם שמים ממשיכה לפעול הרבה אחרי שהיד שכתבה אותה כבר לא כאן.

במהלך הדינר עצמו שיתף בוגומילסקי את המשתתפים בסיפור המכתב. הוא סיפר שהוא לא יודע אם סבו, רבי שמואל פסח בוגומילסקי, הצליח בזמנו למלא את בקשתו של רבי ירוחם ולסייע בגיוס התרומות לקרן ההצלה. אבל הוא הרגיש, כך על פי הדיווח, שהשליחות ההיא הגיעה עכשיו אליו, עשרות שנים אחרי, ובאותו רגע ממש.

ואז, למרות שהצהיר מראש שלא יתרום אפילו דולר, הודיע הרב בוגומילסקי במעמד הדינר על תרומה של מיליון דולר לקרן עולם התורה. איש שנכנס לחדר עם החלטה ברורה - יצא ממנו עם החלטה הפוכה לגמרי.

מי שיושבים היום באולם דינרים לא תמיד יודעים מה עומד מאחורי ההחלטה של התורם שלידם. הסיפור הזה, כפי שסופר, מזכיר שלפעמים ההחלטה הגדולה ביותר לא נולדת באולם עצמו, אלא שנים רבות לפני כן, במקום אחר לגמרי, סביב מכתב ישן שנשכח שנים בספר משפחתי.

מכתב שממשיך לדבר גם היום

הריאיון, ששודר בתוכנית "צו מעצר" בהגשת הרב גודי סילמן, הותיר רושם עמוק בקרב המאזינים. לא רק בגלל הסכום, אלא בגלל מה שהוא מספר על הדרך שבה דברים מתגלגלים. מכתב שנכתב בשביל להציל בחורי ישיבה מגיוס לצבא זר, לפני תשעים ואחת שנה, מצא את דרכו - דרך ספר משפחתי, דרך שבת אחת, דרך שיחה בין אב לבנו - בדיוק לרגע שבו מישהו אחר עמד לפני החלטה דומה: לעזור או לא לעזור לאותם בני ישיבות, רק בדור אחר ובמקום אחר.

ומי שמכירים את מזמור קמ"ה בתהילים, יודעים בדיוק על איזו תחושה מדובר.

מַלְכוּתְךָ מַלְכוּת כָּל עֹלָמִים, וּמֶמְשַׁלְתְּךָ בְּכָל דּוֹר וָדֹר

מילים שנכתבות לשם שמים, כך מסתבר, לא נעצרות בדור שבו הן נכתבו. הן ממשיכות לנוע, שקטות, עד שהן מגיעות בדיוק לאדם ולרגע שבשבילם הן היו מיועדות מלכתחילה. אולי זו הסיבה שהמכתב לא הלך לאיבוד באף אחד מהעברות המשפחתיות, ולמה הוא נפתח דווקא באותה שבת.

קרן עולם התורה, שלמענה נערך הדינר, פועלת למען בני הישיבות והכוללים בארץ ישראל - אותה אוכלוסייה בדיוק שאותה ביקש רבי ירוחם להציל, בדרכו שלו, לפני תשעים ואחת שנה. הרב צבי בוגומילסקי, שהגיע לאותו ערב כמארח בלבד, מצא את עצמו בסופו של דבר ממשיך שרשרת שהוא בעצמו לא ידע שהוא חלק ממנה, עד לאותה שבת שבה נפתח הספר המשפחתי. ואולי זו בדיוק המשמעות של המילה השגחה: לא רק שדברים קורים, אלא שהם קורים בול בזמן.

קשה שלא להישאר עם זה עוד רגע. עם המחשבה כמה מילים שאנחנו אומרים או כותבים היום, מתוך כוונה טובה, עשויות לפעול הרבה אחרי שנשכח מהן. אולי דווקא בגלל זה, בין אם יש לכם היום מישהו שאתם מתפללים בעדו, ובין אם סתם בא לכם לומר עוד פרק - זה הזמן. תפתחו תהילים, תגידו פרק אחד, ואם יש שם שנוגע ללב שלכם - שתפו אותנו, ונשמח להוסיף אותו לתפילה. אתם ודאי מכירים את התחושה: לפעמים המילה הקטנה ביותר היא זו שמזיזה את ההר הכי גדול. לפעמים לוקח תשעים ואחת שנה, ולפעמים זה קורה כבר הערב, כשמישהו פותח את הפרק שלו.