הציון שנמחק בשואה: איך מצאו אותו מחדש אחרי עשרות שנים?

מאה שנה אחרי הסתלקותו נחנך מחדש הציון של הרה"ק מלומאז' זיע"א בבית העלמין בוורשה - ומאחורי החנוכה עומד סיפור ארוך של חיפוש ושל שיקום שלא ויתר

השבוע נערך מעמד מרומם בבית העלמין היהודי בוורשה שבפולין: חנוכת האוהל המחודש והמשופץ לתפארת על ציונו של הרה"ק רבי צבי הירש מלומאז' זיע"א, במלאות מאה שנה להסתלקותו. במעמד השתתפו בני וחתני כ"ק האדמו"ר מגור, צאצאי בעל ההילולא ומתפללי בית המדרש לומאז' בבני ברק. מאחורי הרגע החגיגי הזה, כפי שתכף תראו, עומד סיפור ארוך בהרבה ממה שנראה במבט ראשון.

הרה"ק מלומאז' זיע"א, מצאצאי האדמו"רים הקדושים מקאצק ומראדזימין, נודע בפולין כאחד מצדיקי הדור. הוא היה מחותנם של כמה מגדולי אדמו"רי פולין - מרן בעל ה"שפת אמת" מגור זיע"א, מרן בעל ה"דברי שמואל" מסלונים זיע"א והרה"ק רבי מנחם מאמשינוב זיע"א. אחרי הסתלקותו בשנת תרפ"ו הוקם אוהל על מקום מנוחתו, כמקובל בעם ישראל לגבי צדיקים וגדולי תורה, אבל מה שקרה אחר כך הוא הסיפור שבאמת ראוי לספר.

במהלך שנות השואה נהרס האתר לחלוטין, עד שלא ניתן היה אפילו לזהות היכן הוא נמצא. שנים ארוכות נותר הציון אבוד, ובשנת תשמ"ה, כשכ"ק האדמו"ר מגור יצא למסע לאיתור קברי אבותיו בפולין, הוא עדיין לא הצליח למצוא אותו. תחשבו רגע כמה שנים חלפו בלי שאיש ידע היכן בדיוק נטמן הצדיק - ובכל זאת, איש לא ויתר על החיפוש, ודור אחרי דור המשיך לנסות.

מאמצי החיפוש נמשכו בידי הרב מנדל צישינסקי ז"ל, שהצליח בסופו של דבר לאתר את המקום. בשנת תשמ"ט שוקם האוהל לראשונה, אחרי עשרות שנים שבהן הוא היה נטוש ונשכח. כעבור כעשרים שנה נדרש המבנה לשיפוץ נוסף, ולמשימה נרתם הרה"ח רבי מנחם מנדל מורגנשטרן ז"ל, מנכדי בעל ההילולה, בסיוע הרב מאיר מנדל זצ"ל, חתנו של כ"ק האדמו"ר בעל ה"לב שמחה" מגור זצ"ל. כל אחד מהם, בתורו, המשיך בדיוק את מה שהחל מי שקדם לו, כאילו הבין שהמלאכה הזאת עוברת מיד ליד ואסור שתיפסק.

לפני כשנתיים הידרדר מצבו של המבנה פעם נוספת, וגגו עמד ממש בסכנת התמוטטות. הרב שלמה קופולוביץ קיבל על עצמו לקדם הפעם שיקום יסודי ומקיף, שנועד לשמר את האוהל לאורך שנים ולא רק לתקן תיקון זמני. העבודות בוצעו בשיתוף משפחת הצאצאים, בניו וחתניו של הר"ר מנדל מורגנשטרן מניו יורק - עוד דור שממשיך את אותה מלאכה בדיוק, וכך התהוותה שרשרת של שלושה וארבעה דורות שכל אחד בהם תרם את חלקו לשימור הציון.

לרגל יום ההילולא הגיעו לוורשה צאצאי הרה"ק מלומאז', ובראשם בני וחתני האדמו"ר מגור: הגה"ח רבי נחמיה אלתר, הגה"ח רבי ישראל מנחם אלתר והגה"ח רבי שמעון רוטשטיין. עמם השתתף הרב יהודה מורגנשטרן, מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון ונכדו של האדמו"ר מסוקולוב-קאצק, וכן מתפללי בית המדרש לומאז' בבני ברק - בית המדרש שהוקם על שמו ולזכרו של בעל ההילולה, כדי שהזיכרון שלו יישאר חי גם הרחק מפולין.

מעמד שנגע ללב: תפילה, נר תמיד ודברי הוקרה

המעמד נפתח בתפילת רבים באוהל המחודש. לאחר התפילה הדליק הגה"ח רבי נחמיה אלתר את נר התמיד בציון - רגע שסימל את המשכיות הזיכרון בין הדורות, ממש כשם שהאוהל עצמו הוא סמל להמשכיות שלא נשברה. בהמשך נערך מעמד הוקרה ברחוב הראשי של בית העלמין, ובו נשא הרב שלמה קופולוביץ דברי תודה בעברית ובאנגלית לחברי הקהילה היהודית בוורשה, להנהלת בית העלמין ולקרן למורשת תרבות בפולין, על חלקם בקידום הפרויקט ובהשלמתו.

הגה"ח רבי ישראל מנחם אלתר עמד בדבריו על גדלותו של הרה"ק מלומאז' והביע את הוקרתו לכל העוסקים בשיקום הציון. אחריו נשא דברים הרב יצחק מורגנשטרן מניו יורק בשם משפחת הצאצאים. בשבת שקדמה למעמד שהו הצאצאים, בני וחתני האדמו"ר מגור ומתפללי בית המדרש לומאז' בבני ברק בבית המדרש ההיסטורי בעיירה גור שבפולין - עוד תחנה במסע שחיבר בין העבר להווה.

למשתתפים הוענק הספר "זרע אמת" מאת בעל ההילולה, שראה אור במהדורה מחודשת לרגל שנת המאה להסתלקותו. כך, לצד האבן והבטון של האוהל המשופץ, המשיכו גם דברי התורה שלו לעבור מדור לדור, ומי שלא יכול היה להגיע לוורשה קיבל בכל זאת חלק ממש - עותק מהספר שיישאר איתו הרבה אחרי שהמעמד עצמו נגמר. כך נשמרת המורשת בשני מישורים במקביל: המקום הפיזי שבו נטמן הצדיק, והתורה שהוא הותיר אחריו בכתב.

למה זה נוגע גם אלינו

כשקוראים את כל השרשרת הזאת - מהריסת הציון בשואה, דרך עשרות שנות חיפוש, ועד השיקום שהושלם השבוע - אי אפשר שלא לחשוב על הפסוק שמלווה את זכרם של הצדיקים לאורך הדורות:

כִּי לְעוֹלָם לֹא יִמּוֹט, לְזֵכֶר עוֹלָם יִהְיֶה צַדִּיק (תהלים קיב, ו)

זה בדיוק מה שקרה כאן: דור אחרי דור סירב לתת לזיכרון להישכח, גם כשהמקום עצמו נמחק לגמרי מהמפה ולא נותר ממנו סימן. מי שמכירים את הכוח שיש בהמשכיות כזאת, יודעים שהיא לא מובנת מאליה - היא דורשת אנשים שמוכנים להשקיע שנים, ולפעמים דורות שלמים, כדי לשמר משהו שנראה לרגע כאילו אבד סופית. זו לא רק אבן ולא רק אוהל - זו החלטה מתמשכת של משפחה שלמה ושל קהילה שלמה, שלא לתת לזיכרון של אדם גדול להיעלם, גם כשהדרך לשם עוברת דרך שנים של אי-ודאות ושל חיפוש שלא תמיד מניב תוצאות מיידיות.

אנחנו מזמינים אתכם לקחת רגע ולומר פרק תהילים לעילוי נשמתו של הרה"ק רבי צבי הירש מלומאז' זיע"א, ולזכור גם את כל מי שהשקיעו מזמנם וממרצם כדי שהזיכרון הזה יישאר חי - הרב מנדל צישינסקי, משפחת מורגנשטרן, הרב שלמה קופולוביץ וכל מי שעמד לצידם לאורך השנים. ואם יש בליבכם מישהו הזקוק לישועה, אפשר להזכיר את שמו בתפילה, ולהמשיך - כל אחד במקומו - את אותה שרשרת של זיכרון שלא נשברת.