ההבטחה שרבי נחמן מברסלב נתן לפני פטירתו לכל מי שיבוא על ציונו

בי"ח בתשרי, בעיצומו של חג הסוכות, עלתה נשמתו הטהורה של רבי נחמן מברסלב השמימה - אבל לפני שהלך מהעולם, הוא הבטיח משהו שממשיך ללוות אלפי יהודים עד היום

בכל שנה, כשמגיע י"ח בתשרי, חול המועד סוכות, עולה מחדש הזיכרון של יום אחד מטלטל בתולדות חסידות ברסלב - היום שבו נסתלק מהעולם רבי נחמן מברסלב זי"ע, בגיל צעיר יחסית, כשהוא בסך הכול בשנות השלושים המאוחרות לחייו. זה לא היה יום רגיל, וגם הדרך שהובילה אליו לא הייתה פשוטה כלל.

יש בזה קושי מיוחד: יום ההסתלקות חל בדיוק בתוך חג הסוכות, "זמן שמחתנו", כשעם ישראל כולו שרוי בשמחת החג. וכך, מדי שנה, מתערבבים יחד בקרב ממשיכי דרכו הכאב על ההסתלקות עם השמחה של החג שבתוכו היא מתרחשת.

בשנותיו האחרונות רבי נחמן סבל ממחלת השחפת, מחלה קשה שלא הרפתה ממנו במשך זמן רב. הוא אף נסע לעיר לבוב כדי לחפש מרפא, ושהה שם לבדו כשמונה חודשים - אך הרופאים לא הצליחו לעזור לו. כאילו לא הספיק הנטל הזה, כחצי שנה לפני פטירתו קרה אסון נוסף: בית מדרשו ובית מגוריו בברסלב נשרפו כליל, ורבי נחמן נאלץ למצוא לעצמו מקום מגורים חדש, בעוד הוא עצמו חולה וסובל.

באותם ימים קשים החליט רבי נחמן לעבור להתגורר בעיר אומן. מסופר שהוא בחר במקום הזה לא במקרה, אלא מתוך ידיעה על יהודים שנרצחו שם עוד קודם לכן, בשנים שקדמו לימיו, ואמר שברצונו להיקבר שם. הוא עבר להתגורר באומן בתקופתו האחרונה בעולם הזה.

כחצי שנה בלבד לאחר שהתיישב באומן, בי"ח בתשרי תקע"א (1810), ביום שלישי בשבוע, בחול המועד סוכות, הסתלק רבי נחמן לבית עולמו. הוא נקבר יום למחרת, באומן, במקום שבו הוא עצמו רצה להיקבר. וכך מתוארת שעת ההסתלקות: "נלקח ארון אלוקי ישראל ונסתלק אור ישראל".

עוד בחייו, ובוודאי לקראת סופו, רבי נחמן דאג לכך שהקשר בינו לבין תלמידיו לא יינתק ברגע שהוא יעזוב את העולם. הוא ציווה על אנשי שלומו להמשיך ולבוא אליו, ולשמוע מפיו תורה - ומאותה שעה נשתרש בקרב חסידי ברסלב המנהג המפורסם להתקהל סביבו, ומאוחר יותר סביב ציונו, בראש השנה. הוא עצמו אמר שביקור בקברו יהיה לו ל"שעשוע ועונג גדול" - כלומר, שהוא עצמו, במקום שבו הוא נמצא, שמח כשממשיכי דרכו מגיעים ופוקדים את מקומו, שנה אחר שנה, בלי הפסקה, כאילו הזמן שביניהם לא באמת חלף. המנהג הזה, שנולד מתוך צוואתו האישית, הוא שהפך את אומן ליעד תפילה שלא מרפה מדורי דורות.

ההבטחה שממשיכה ללוות יהודים עד היום

אבל מעבר להוראה הזאת, שהתמקדה בעיקר בבואם של תלמידיו הקרובים, מסופר שרבי נחמן מסר לפני פטירתו הבטחה עוצמתית עוד יותר - הבטחה שנאמרה, כך מסופר, בפני שני מתלמידיו הקרובים, ומיועדת לכל אחד ואחת שיבואו על ציונו, גם מי שלא הכיר אותו כלל בחייו. הוא אמר להם, כך מובא במסורת חסידי ברסלב, שמי שיבוא על קברו, ייתן פרוטה לצדקה עבורו, ויאמר עשרה מזמורי תהילים מסוימים שהוא עצמו תיקן וקבע - אפילו אם עוונותיו וחטאיו התרבו ונעשו כבדים מאוד, חס ושלום, הוא, רבי נחמן, יתאמץ וישתדל לאורך ולרוחב כדי להושיעו ולתקנו.

מסופר שהוא הרחיב את הדברים ותיאר את מה שהוא מתכוון לעשות במילים חזקות מאוד: להשתדל להיטיב עם אותו אדם, ולהוציא אותו ממש משאול תחתיות. הוא אף ציין שמכל הדברים שהוא חזק בהם, בהבטחה הזו הוא חזק ביותר. יש תנאי אחד בלבד לכל זה: שהאדם יקבל על עצמו, מכאן ואילך, לא לשוב לדרכו הרעה. במילים אחרות - ההבטחה הזו לא מבטלת את הצורך בתשובה אמיתית, אלא מצטרפת אליה ומחזקת אותה, ומזכירה לכולנו שהדלת פתוחה גם למי שמרגיש שהתרחק הרבה.

מה זה בעצם "התיקון הכללי"

עשרת המזמורים האלה, שרבי נחמן קבע ואמר שיש בהם כוח מיוחד לתיקון הנפש, מוכרים היום בקרב עם ישראל בשם "התיקון הכללי". רבים, לא רק חסידי ברסלב, נוהגים לאומרם - חלקם כשהם נמצאים ממש על ציונו באומן, וחלקם מכל מקום אחר בעולם, מתוך אמונה שהמילים האלה, שנבחרו על ידי הצדיק עצמו, ממשיכות לפעול ישועה גם כשאין אפשרות להגיע פיזית לאותו מקום.

יש לזכור שהמדובר במסורת עשירה שהתפתחה בקרב תלמידיו וממשיכי דרכו של רבי נחמן במאתיים השנים שחלפו מאז פטירתו, ושפרטים מסוימים בה - כמו הניסוח המדויק של ההבטחה או זהות התלמידים ששמעו אותה - מגיעים בעיקר ממקורות פנימיים של חסידות ברסלב. הליבה של הסיפור, לעומת זאת - הפטירה בי"ח בתשרי, המעבר לאומן, וההבטחה עצמה לגבי מי שיבוא על ציונו - חוזרת ומופיעה במקורות שונים ובלתי תלויים, ומהווה חלק מהותי מהזהות של חסידות ברסלב עד היום.

ההבטחה עצמה, כפי שרבי נחמן ניסח אותה, נאמרה על מי שבא אל ציונו ומקיים בו את מה שנדרש - אמירת עשרת המזמורים ונתינת הפרוטה לצדקה. אבל מי שלא יכול להגיע פיזית לאומן, ורבים כאלה יש בכל דור, יכול בכל זאת לומר את אותם עשרה מזמורי תהילים מכל מקום - מהבית, מבית הכנסת, או אפילו לבד באמצע יום עמוס - ולצרף אליהם כוונה פשוטה של תשובה וגם, כמובן, פרוטה לצדקה, כפי שרבי נחמן עצמו ביקש. יש בזה ערך משמעותי כשלעצמו, מעבר להבטחה הספציפית: זה בדיוק הרעיון שמלווה את מסורת אמירת תהילים בעם ישראל בכלל - שהמילים הכתובות בספר תהילים, אלו שדוד המלך חיבר ברוח קודשו, ממשיכות לפעול בכל מקום ובכל דור.

מה שנשאר, בסופו של דבר, הוא מסר פשוט וחם: גם מי שמעולם לא היה חסיד של רבי נחמן, וגם מי שלא נמצא קרוב לאומן, יכול לקחת רגע, לפתוח ספר תהילים, ולומר כמה פרקים - מתוך אמונה שדברי תשובה ותפילה שנאמרים בכוונה טובה לעולם אינם הולכים לאיבוד. וביום שבו אנחנו נזכרים בהסתלקותו של צדיק כזה, אולי זה בדיוק הזמן להצטרף ולומר יחד כמה מזמורי תהילים, לעילוי נשמתו ולזכות כל מי שזקוק כרגע לישועה.