50 שקים של כתבי קודש, שוד ונס בביוב: איך ניצלו כתבי הבן איש חי?

בואו לגלות עוד תוכן חדש ומפתיע! התחברו לכל הפלטפורמות שלנו בתהילים בלחיצה כאן >>>​

כתבי יד שיצאו מבגדאד בתוך כ-50 שקים, נשדדו, נשטפו במי ביוב אחרי הפצצה אמריקאית ונמצאו בתוך מכונת תפירה - כך חזרו הביתה כתביו של אחד מגדולי הדורות

בתוך כ-50 שקים ארז רבי דוד חיים את כל כתבי היד של סבו, מרן הבן איש חי, ויצא איתם מבגדאד. שלטונות ההגירה לא הרשו להעלות את כל השקים למטוס - וכל מה שנשאר מאחור הפך להפקר גמור. את המסע עצמו הוא ליווה במילים: "למעלה מ-1,000 פעם אמרתי שיר המעלות עד שהגעתי פה לארץ. לא לקחתי עמי שום דבר, אפילו שטיח קטן לא לקחתי, רק את הכתבים העליתי".

מה שנשאר מאחור בקהילת בגדאד לא שרד בשקט. "התחילו לשדוד כתבי יד, לקרוע כתבי יד, לקחת חתיכות של כתבי יד", מספר הרב יוסף חיים מזרחי, שמנהל כבר יותר מ-40 שנה את מפעל הספרים של הבן איש חי והוציא לאור למעלה מ-60 ספרים מכתביו. התוצאה: קונטרסים וספרים חתוכים בהתחלה, בסוף, ולפעמים גם באמצע. עד היום, לדבריו, יש עדיין מי שסוחרים בכתבי היד ומוכרים אותם דף-דף, "כדי שיהיה יותר כסף" - וכתבים שלמים שאי אפשר לחבר בחזרה, כי כל אחד מהסוחרים לקח דף אחר.

לפני כארבע-חמש שנים פנה הרב מזרחי להרבה אספנים בשוק, וכך הצליח להוציא מהם צילומים של כתבי היד הנסחרים ולהציל את רובם ככולם. עיקר ההצלה נגעה לספר "בן איש חיל" - קרוב ל-40 דרשות שלמות שדרש הבן איש חי בארבע שבתות מיוחדות, שהודפסו ב-9 חלקים אחרי עבודה של יותר משנתיים.

סיפור אחר, אולי המדהים מכולם, נוגע לצורר סדאם חוסיין. הוא ידע את הערך של כתבי היד של הבן איש חי ושל חכמים נוספים מהקהילה, וריכז אותם בבניין המודיעין שלו - ככל הנראה כדי לסחור בהם. כשהאמריקאים הפציצו את הבניין, התפוצצו גם צינורות הביוב, וכתבי הקודש נשטפו ממש בתוך זרם מי הביוב.

רב צבאי אמריקאי שנכח במקום זיהה מה קורה, גייס אנשים לחילוץ הכתבים, וקיבל תרומה גדולה שאפשרה את המבצע. ההוראה שקיבלו המחלצים הייתה לשלוף את הכתבים מהמים ולהניח אותם בשמש לייבוש - אבל זו הייתה טעות: אסור להניח כתב-יד בשמש, כי הכתב דוהה - זה כתב חצי-קולמוס, כמו ספר תורה. למרות זאת ניצלו כתבים רבים, ומהם יצאו לאור הספרים "חסדי אבות", "ברכת אבות" ועוד, וכן כ-70 תשובות הלכתיות מתוך יותר מ-1,000 שכתב הבן איש חי במהלך חייו.

לא כל הכתבים שהגיעו ארצה הגיעו ישר למשפחה. חלקם הושאלו למכרים - ופשוט נתקעו אצלם. כשנודע הדבר, פנו לבאבא סאלי, שהורה לחכם יהושע שהרבני ללכת לאדם מסוים ולדרוש בשמו שיחזיר את הכתבים מיד. הפגישה הייתה מתוחה: האיש טען "אין לי", וחכם יהושע השיב לו "אני יודע שיש לך, אני רוצה לבדוק". או-אז נכנע האיש: "תחפש, מה שתמצא - תיקח". בחדרו נמצאה ערמת כתבים - אבל כשחזר עם השלל אל הבאבא סאלי, הצדיק הפתיע אותו: "תלך עוד הפעם! יש לו עוד, יש לו עוד!"

בסיבוב השני לא נמצא דבר - עד שעינו של חכם יהושע נתקלה במכונת תפירה ישנה, מהסוג שמופעל בדוושת רגליים. הוא לחץ על הדוושה, ופתאום נפתח תא נסתר, ומתוכו נשפכו ערימות שלמות של כתבי יד, וביניהם פירושים על חמש המגילות. אז אמר הבאבא סאלי את המשפט שהפך לתמצית כל הסיפור: "עד כאן אני עשיתי, מכאן רבי יוסף חיים יעשה". מאותו אוסף יצאו בסוף כ-60 ספרים.

קשה שלא לעצור רגע באמצע כל הפרטים האלה ולחשוב כמה השתלשלויות היו צריכות לקרות בדיוק כמו שקרו - אספן שנתקל בכתב יד, עין שנעצרת דווקא על מכונת התפירה הזאת, רב צבאי שנמצא במקום הנכון ברגע הנכון. ואי אפשר שלא לחשוב על הפסוק הפותח את מזמור קכ"א בתהילים:

שיר למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי

מי שמכיר את הפסוק הזה מכיר גם את התחושה שהוא מתאר - שיש מי ששומר, גם כשהדרך נראית אבודה.

כשמי שנגע בכתבים גנובים שילם מחיר

בשנת 1945 נודע שמישהו סוחר בכתבי יד של חיבור אבוד שכתב הבן איש חי על הזוהר הקדוש. בית הדין של רבי יעקב מוצפי זימן את הסוחר להחזיר את הכתבים לנכד הבן איש חי - אבל האיש קרע את ההזמנה לדין, ובאותו רגע ממש חצה את הכביש, נכנס בו רכב והפיל אותו. הוא נותר צולע כל חייו. שני עדים שזומנו להעיד שהוא אכן סוחר בכתבים גם הם סירבו להגיע - ולא עלינו, שניהם נדרסו למוות. מאז, כך מספר הרב מזרחי, בית הדין חדל לתבוע איש בעניין הכתבים: "אם לרבי יוסף חיים כל כך כואב שעושים מסחר בספרים שלו ונענשים ככה - אנחנו לא תובעים שום אדם".

שוד לא פגע רק בכתבי היד עצמם. גם צרור מכתבים אישי ששלח הבן איש חי לרבי אליהו מני בחברון עבר גלגול דומה. לדברי הרב מזרחי, המכתבים המקוריים היו מונחים בישיבת פורת יוסף בעיר העתיקה, וכשכבשו הירדנים את המקום במלחמת השחרור - בעקבות עמדת אצ"ל שהייתה שם - הם פוצצו את הבניין ושדדו את הכתבים ומכרו אותם. היום הם שייכים למוסדות "אהבת שלום", שרכשו אותם בחזרה מהירדנים.

ובכל זאת, אחרי יותר מ-40 שנות עבודה, יש דבר אחד שעדיין חסר: החיבור השלם של הבן איש חי על הזוהר הקדוש, שאותו הוא עצמו מזכיר כמה פעמים בכתביו. "לצערנו לא יצא עדיין ולא התגלה", אומר הרב מזרחי. הבאבא סאלי עצמו, כשנשאל על כך, השיב: "עד כאן אני עשיתי, מכאן רבי יוסף חיים יעשה" - ועד היום הדור עדיין מחכה לגילוי הזה.

תעלומת הקבר והתפילה שנענתה

הבן איש חי נקבר בבגדאד, אך כשהחריב סדאם חוסיין את בית הקברות היהודי, הועברה המשפחה לחלקה אחרת - ובמלחמת המפרץ הופצץ גם המקום הזה, ולא נותר ממנו זכר, מלבד שריד ממצבת אביו. יש דיווחים על חלום מפורסם שחלמו הרב אברהם עדס והרב בן ציון חזן, ובו נראה להם מקום קבורתו של הבן איש חי בהר הזיתים בירושלים. הרב בן ציון חזן היה הולך מדי י"ג באלול להר הזיתים לומר שם קדיש.

באותו מקום בדיוק, על קברי האור החיים והרש"ש, התפלל גם הרב מזרחי - שיזכה למצוא את הספר האבוד "מקבציאל". חודשיים אחר כך הובאו אליו כתבי יד שהתבררו כ-14 קונטרסים של אותו ספר בדיוק.

והגילויים עדיין לא נעצרו. רק לאחרונה, בתוך גמרות אישיות של הבן איש חי שהתגלגלו לידיו של יהודי מרמת גן, התגלו לפתע כתבי יד נדירים שכתב על התלמוד הירושלמי. הם צולמו ושולבו כמעט מיד במהדורות החדשות של הספרים.

אולי זו בדיוק המשמעות שנשארת מכל הסיפור הזה: לא רק שהכתבים ניצלו, אלא שהם ממשיכים לחזור, שוב ושוב, בדיוק לידיים שהיו אמורות לקבל אותם - גם עשרות שנים אחרי, גם דרך גמרא אקראית אצל מישהו ברמת גן. בואו ניקח מזה משהו פשוט אלינו: שגם כשדברים נראים אבודים, אבודים לחלוטין, עוד אפשר להיוושע. אתם מוזמנים לומר היום פרק תהילים, ולשלוח לנו שמות ליקיריכם לתפילה.