מרגש: "הרב כהנמן זצ"ל ישב על הכיסא ומירר בבכי כילד"

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

הרב יצחק זילברשטיין שליט"א, רבה של רמת אלחנן בבני ברק, מספר סיפור מרטיט על הצדיק רבי יוסף שלמה כהנמן זצוק"ל, ראש ישיבת פונוביז'. את הסיפור שלפניכם שמע הרב זילברשטיין מפיו של הרב אליהו פייבלזון, העוסק בקירוב רחוקים ליהדות.

יום אחד שמע הרב פייבלזון נקישות על דלת ביתו, בפתח עמד יהודי מבוגר, כבן שבעים, וביקש את עזרתו. הרב הכניסו לביתו במאור פנים ושאל אותו: "במה אוכל לסייע לך?" ענה לו אותו יהודי: "עד לא מכבר שימשתי כפרופסור באחת האוניברסיטאות הנחשבות בארץ, ולפני זמן לא ארוך יצאתי לפנסיה. לאחרונה גיליתי את אור השבת, והייתי רוצה מאוד שגם רעייתי תתקרב מעט ותתחיל לשמור שבת יחד איתי. מה תוכל לעשות כדי להשפיע עליה?"

הרב פייבלזון השיב בחביבות לפרופסור הנכבד: "בשמחה אעשה ככל יכלתי, אולם קודם לכן שאלה לי לכבודו: מה אירע לפתע שבגיל כזה אתה מתחיל לשמור שבת? שנים כה רבות חלפו עליך בחילולי שבת, מה קרה אם כן?"

הפרופסור השיב: "הסיפור שלי מתחיל לפני כמה עשרות שנים. הייתי אז ילד קטן, דור שני לנצולי שואה. שני הוריי שרדו את מחנות התופת, עלו לארץ ישראל, וכאן הקימו משפחה.

בישראל היה לי דוד שומר תורה ומצוות, שאימי סמכה עליו מאוד. כשהגיע העת לשלוח אותי למקום לימודים, התייעצה איתו אימי להיכן כדאי לשלוח אותי. דודי יעץ לה לשלוח אותי ל"בית אבות" בבני ברק, שייסד הרב יוסף שלמה כהנמן זצוק"ל. אימי החליטה להקשיב לעצתו ואני ארזתי מעט מחפציי ונסעתי  מאשדוד לבני ברק.

הנסיעה מאשדוד לבני ברק באותם ימים ארכה זמן לא מבוטל. ולאימי לא התאפשר להגיע לבקרני במקום לימודיי. באחד הימים היא הגיעה לאיזור המרכז, וניצלה את ההזדמנות להגיע לבקרני. ברגע שהבינה אימי שהמוסד אליו שלחה אותי הינו לא פחות ולא יותר ישיבה של שומרי תורה ומצוות, היא הורתה לי ללא שהיות לאסוף את חפציי ולעזוב עימה את המקום.

הייתי ילד קטן ולא ממש הבנתי על מה כל המהומה, ניגשתי לארוז את חפציי כמצוות אימי, ושמנו את פעמינו בחזרה לביתינו שבאשדוד.  לא חלפו מספר ימים, וקרה דבר שאיני יכול לשכוח", קולו של הפרופסור המכובד נשנק, ההתרגשות העזה ניכרה בפניו. "ביום בהיר אחד נשמעו מספר נקישות על הדלת, בפתח עמד יהודי הדור פנים. הוא נכנס ואמר לנו: 'שלום לכם, שמי יוסף כהנמן, אני מנהל את בית אבות בני ברק. היום נכנסתי לשיעור, ומייד הבחנתי בחסרונו של ילד אחד. שאלתי את חבריו אם הם יודעים מדוע הוא נעדר? והחברים ענו כי לפני מספר ימים הילד עזב עם אימו... 

מייד לקחתי אוטובוס ובאתי הנה כדי להבין, האם קרה משהו? מה היה לא בסדר בבית אבות שנאלצתם לעזוב כך במפתיע? רק אמרו לי במה מדובר, אני מבטיח שאעשה הכל על מנת שהילד ירגיש טוב ויהיה שמח'".

"אימי השיבה לו: "הכל היה בסדר גמור, אין לי שום טענה על התנאים או על הצוות, אבל אני אינני מעוניינת שבני יתקרב ליהדות באיזה שהוא אופן. אני עברתי את השואה, ראיתי בעיני וחוויתי על בשרי מה שעוללו לנו הנאצים יימח שמם, ואני רוצה שבני יגדל רחקו מכל דבר הקשור ליהדות'". 

 "הרב כהנמן בטוב ליבו ניסה לדבר על ליבה בבדברים רכים במשך דקות ארוכות, אך אימי הייתה נחושה בדעתה, ולא הייתה מוכנה לקבל את דבריו. כשנוכח הרב שאימי איתנה בדעתה והוא לא יוכל לשכנע אותה אחרת, הוא ביקש כיסא, התיישב עליו, ואז לפתע החל לבכות... דמעות חמות זלגו מעיניו, אני ואימי היינו מוכי אלם. הרב ישב כך על הכיסא במשך עשר דקות תמימות ובכה כילד קטן. 'בני', הוא אמר לי ברוך, 'אני בוכה כעת על עוד נשמה יהודית שהולכת לאבדון...' לאחר מספר דקות קם הרב ממקומו, בירך אותנו לשלום, ויצא מן הבית".

"חלפו מאז כבר שישים שנה", המשיך הפרופסור לגולל את סיפורו לפני הרב פייבלזון. "הדמעות הללו של הרב כהנמן לא נותנות לי מנוחה. איני יכול לשכוח את דמותו ההדורה כשהוא יושב על הכיסא בביתנו הדל ובוכה בכי תמרורים. כעת חפץ אני שתשכנע אף את אישתי שתלך בעקבותיי".

סיים הרב זילברשטיין את סיפורו המרגש וציין, כי כיום הפרופסור ורעייתו שומרים שבת, והפרופסור אף החל להניח תפילין ולשמור כשרות ושבת".

הרב אילן גוזל - איך הציל הרב כהנמן את הילדים מתוך המנזר?