למה ראש השנה נקרא "כסה" – והקשר לעשרת ימי תשובה

כל שנה מחדש שומעים את הביטוי "בין כסה לעשור" בלי לעצור ולשאול מאיפה הוא בא. הפעם ניכנס פנימה, אל הפסוק בתהילים שמסתתר מאחוריו

מי שנכנס בימים אלה לבית הכנסת, שומע מדי פעם את החזן או הרב משתמשים בביטוי "בין כסה לעשור" כדי לתאר את התקופה שבין ראש השנה ליום הכיפורים. רבים חוזרים על הביטוי הזה שנה אחר שנה בלי לדעת בדיוק מה פירושו, ומאיפה בכלל הגיעו שתי המילים הלא-מוכרות האלה - "כסה" ו"עשור".

מסתבר שהתשובה נמצאת ממש בספר תהילים, בפרק פ"א, ושם היא נשענת על פסוק אחד קצר שמסתיר בתוכו רובד שלם של משמעות.

הפסוק, כפי שהוא מופיע בתהילים פרק פא פסוק ד, אומר כך:

תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ

לכאורה מדובר בפסוק על תקיעת שופר בתחילת החודש, אבל חז"ל בתלמוד מצאו בו הרבה יותר מזה. בגמרא במסכת ראש השנה נשאלת שאלה מדויקת על המילה "כסה": איזה חג בכלל חל בזמן שהירח מכוסה ולא נראה בשמים? והתשובה שמובאת שם היא חד-משמעית: "איזהו חג שהחודש מתכסה בו? הוי אומר: זה ראש השנה".

וכאן נפתח כל הסיפור. בניגוד לרוב החגים בלוח השנה היהודי, שחלים באמצע החודש העברי כשהירח כבר מלא, ראש השנה הוא חג יוצא דופן. הוא חל באחד בתשרי, ממש בתחילת החודש, ברגע שבו הירח עדיין "מכוסה" ולא נראה כלל. מכאן הכינוי "כסה": ראש השנה הוא החג שמתרחש בזמן הכיסוי של הירח, ולא בזמן שהוא גלוי במלוא זוהרו.

גם פרשני המקרא עסקו במילה הזאת. רש"י מסביר שהכוונה למועד וזמן קבוע, ומדמה זאת לביטוי המוכר "ליום הכסא יבא ביתו" מספר משלי, שגם בו המילה מציינת זמן מוגדר מראש. אבן עזרא הולך בכיוון דומה, ומבאר את "בכסה" כזמן קבוע וידוע, כשהוא מוסיף אפשרות נוספת לפיה יש כאן גם רמז לחג הסוכות שחל באותו חודש עצמו. כלומר, שני הפרשנים, כל אחד בדרכו, מגיעים בסופו של דבר לאותה נקודה: המילה "כסה" מציינת זמן קבוע וידוע מראש, לא מקריות.

ומה עם המילה השנייה בביטוי, "עשור"? זו פשוטה יותר להסבר: יום הכיפורים חל בעשירי בחודש תשרי, ומכאן שמו "עשור" - היום העשירי. וכך מתקבל הביטוי השלם "בין כסה לעשור": התקופה שבין ראש השנה, יום ה"כסה", ליום הכיפורים, יום ה"עשור". שני הכינויים האלה, שנראים במבט ראשון כמילים סתומות, מתגלים בסופו של דבר כתיאור מדויק ופשוט: יום שבו הירח מכוסה, ויום שהוא העשירי במניין.

עשרה ימים שהם הרבה יותר ממספר

אבל למה בכלל עשרה ימים, לא פחות ולא יותר? גם לכך יש מקור עתיק. במדרש תנא דבי אליהו זוטא מובאת דרשתו של רבי נהוראי, ובה הוא שואל: "מפני מה ניתנה קורת רוח בעשרת ימים מראש השנה ועד יום הכיפורים? כנגד עשרה נסיונות שנתנסה אברהם אבינו". כלומר, מספר הימים בין שני החגים אינו מקרי - הוא מקביל למספר הניסיונות שבהם עמד אברהם אבינו, כפי שמנויים גם במשנה במסכת אבות: "עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם".

יש בכך מסר מחזק לימים האלה. כשם שאברהם אבינו עמד באמונתו לאורך כל הניסיונות שהוצבו בפניו, כך גם בעשרת הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים, כל אחד ואחת מוזמנים לעמוד מול עצמם, לבחון את דרכם, ולחזור בתשובה שלמה.

מעניין גם להיווכח שהתלמוד מתאר את עשרת הימים האלה כתקופה שבה יש עדיין מקום לתקן. על פי המובא בגמרא, "צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים, רשעים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר למיתה", אבל מי שאינם בקצוות, ה"בינוניים", "תלויים ועומדים מראש השנה ועד יום הכיפורים". כלומר, בדיוק בימים האלה, בין ה"כסה" ל"עשור", עדיין נמצא החלון הפתוח לשינוי.

לצד רעיון הדין, ראש השנה נושא גם משמעות נוספת - הוא יום של "זיכרון". מדובר בזיכרון שהוא לפני ה' עצמו, שעל ידו נזכרים לפניו לטובה, אבל גם בזיכרון שמכוון כלפי פנים: קריאה לכל אחד ואחת להיזכר במי שהם, ולערוך באמת חשבון נפש כן על השנה שחלפה. שתי המשמעויות הללו, הדין וההיזכרות, הן שמלוות את הימים שבין כסה לעשור מתחילתם ועד סופם.

יש בזה גם דימוי יפה שקשור לירח עצמו. כשם שהירח מתכסה בראש חודש ונעלם לגמרי מהשמים, ולאחר מכן הוא חוזר ומתחדש לאט לאט עד שהוא מגיע למילואו - כך גם האדם יכול להיעלם, ליפול, להרגיש שאין לו מה להראות, ועדיין למצוא את הדרך להתחדש מחדש. הכיסוי הזמני אינו סוף הדרך, אלא שלב הכרחי לקראת ההתחדשות.

מה עושים עם זה בפועל

מעבר להסבר המילולי, יש בביטוי "בין כסה לעשור" תזכורת פשוטה: אלה לא ימים "רגילים" בין שני חגים, אלא תקופה שלמה שנועדה לעבודה פנימית. מי שמכיר את המקור, אולי יקשיב אחרת לפיוטים ולתפילות של הימים האלה, וישים לב כמה פעמים חוזרים בהם רעיונות של חשבון נפש, תיקון וחזרה.

דרך יפה להיעזר בימים האלה היא באמירת תהילים. מזמור פ"א, שממנו לקוח הפסוק שדנו בו כאן, מתאים במיוחד לאמירה בימים האלה. גם מזמורים נוספים בספר תהילים, שעוסקים בבקשת סליחה, בחיפוש קרבת ה' ובתחנונים לשנה טובה, יכולים ללוות את עשרת הימים ולתת להם תוכן נוסף.

אין צורך בכמות גדולה או במאמץ מיוחד. אפשר לפתוח כל בוקר בפרק אחד או שניים, לקרוא אותם באיטיות, ולתת למילים להתיישב. דווקא בימים עמוסים כאלה, שבהם יש הכנות לחג, אירוח ומטלות רבות, כמה דקות קבועות עם ספר תהילים יכולות להיות עוגן שמזכיר את המשמעות האמיתית של התקופה. מי שרגילים לומר תהילים באופן קבוע, ימצאו שדווקא בעשרת הימים האלה המילים מקבלות משמעות אחרת - כל בקשת סליחה, כל תיאור של חסד וכל קריאה לקרבת ה' מהדהדים חזק יותר.

בין כסה לעשור, בין הירח המכוסה ליום העשירי, נפרשת תקופה קצרה אך משמעותית. שווה לנצל אותה, ולו במעט תהילים בכל יום, כדי לצאת ממנה מחוזקים.