מי הם שבעת האורחים שנכנסים לסוכה שלנו בכל יום?

בכל יום מימי החג מוביל את הסוכה שלנו אורח אחר, שאיש מאיתנו לא רואה בעיניים. מי הם באמת שבעת האורחים האלה, ומאיפה הגיע המנהג המרגש הזה

יש רגע קטן, בכניסה לסוכה בכל יום מימי החג, שהרבה מאיתנו מדלגים עליו בלי לשים לב - ובכל זאת הוא נחשב לאחד הרגעים העמוקים ביותר של כל החג. לפני שיושבים לאכול, יש הנוהגים לומר נוסח קצר של הזמנה: מזמינים אורחים. לא שכנים, לא קרובי משפחה - אלא אורחים רוחניים, שמסופר עליהם שבאים לבקר אותנו בסוכה, אחד בכל יום, לאורך כל שבעת ימי החג. המנהג הזה נקרא "אושפיזין", ומאחוריו עומד סיפור עתיק שראוי להכיר.

המקור למנהג נמצא בספר הזוהר הקדוש, המובא שם בפרשת אמור - הפרשה שבה מופיעה גם מצוות ישיבה בסוכה. הזוהר מספר שם על חכם בשם רב המנונא סבא, שהיה נוהג לפני כניסתו לסוכה לומר נוסח מיוחד של הזמנה, ולקרוא: "שבו אורחים עילאים, שבו אורחי האמונה" - כלומר, שבו כאן, אורחים עליונים, אורחי האמונה. מעניין לציין שרב המנונא סבא הוא דמות שמוזכרת פעמים רבות בזוהר, אך אינה מופיעה כלל בספרות חז"ל המוכרת לנו - המשנה, התלמוד והמדרשים. הוא נשאר, במידה רבה, דמות ששייכת בעיקרה לעולם הפנימי של תורת הסוד. העובדה הזו מזכירה לנו עד כמה שונה עולם המושגים של ספר הזוהר, שמביא לנו הצצה למסורות פנימיות שלא נשמרו במקומות אחרים.

מי הם, אם כן, האורחים שמוזמנים? על פי המנהג המקובל, שבעה צדיקים גדולים מתולדות עם ישראל: אברהם אבינו, יצחק אבינו, יעקב אבינו, יוסף הצדיק, משה רבנו, אהרן הכהן, ודוד המלך. בכל יום מימי החג נכנס אחד מהם כאורח הראשי של אותו היום, ועימו - כך מסופר - גם ששת האחרים. כלומר, בכל יום נמצאים בסוכה כל שבעת האושפיזין יחד, אלא שאחד מהם הוא זה שמוביל ומאיר באותו היום במיוחד. בכך מבטא המנהג רעיון יסוד: שגדולי האומה אינם רק דמויות היסטוריות רחוקות, אלא נוכחות חיה שממשיכה ללוות אותנו בכל דור ודור. כך, עד תום החג, כל אחד משבעת האושפיזין כבר זכה לתפקיד המרכזי ליום שלם.

הסדר המקובל ברוב המקומות הוא כזה: ביום הראשון מוזמן אברהם אבינו, בשני יצחק אבינו, בשלישי יעקב אבינו, ברביעי יוסף הצדיק, בחמישי משה רבנו, בשישי אהרן הכהן, ובשביעי דוד המלך. יש קהילות שבהן סדר שלושת הימים האמצעיים שונה - משה, אהרן ואז יוסף - וכדאי ללכת בכך אחר נוסח הסידור והמנהג המקובל במקום. עם זאת, העיקרון זהה בכל המנהגים: שבעה אורחים, שבעה ימים. ובמסורת הקבלית-חסידית מקובל לייחס לכל אורח גם מידה פנימית מיוחדת שבה הוא התבטא בחייו - החסד של אברהם, הגבורה של יצחק, התפארת של יעקב, ועוד - כך שכל יום מימי החג מזמין אותנו להתבונן במידה אחרת ולבחון אותה גם בחיים שלנו.

בסידורים רבים מובא נוסח מלא להזמנת האושפיזין, שנפתח במילים החגיגיות "בואו אורחים עליונים קדושים, בואו אבות עליונים קדושים, ושבו בצל האמונה העליונה", ולאחריו הזמנה מפורשת לאורח של אותו יום - למשל, ביום הראשון: "יבוא אברהם האהוב ועמו יצחק, יעקב, יוסף, משה אהרן ודוד". יש הנוהגים לומר את הנוסח הזה מילה במילה בכל יום, לפני הסעודה בסוכה. ויש הנוהגים אחרת: במקום לקרוא את הנוסח כלשונו, הם לומדים ומדברים במעלותיו של האורח המיוחד לאותו יום, ובכך, כביכול, "מארחים" אותו בדברי תורה.

בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים

הפסוק הזה, שממנו לומדים על עצם החיוב לשבת בסוכה שבעת ימים, הוא גם הפסוק שרב המנונא סבא היה נוהג לומר בתוך הסוכה קודם האכילה, על פי המסופר בזוהר. יש בכך רמז יפה: אותם שבעה ימים שבהם אנחנו יושבים בסוכה, הם בדיוק שבעת הימים שבהם - כך מלמד אותנו המנהג - מתארחים אצלנו שבעת האורחים הרוחניים.

לא רק הזמנה רוחנית - גם הזמנה בפועל

מה שיפה במיוחד במנהג האושפיזין הוא שהוא לא נשאר רק ברובד הרוחני. לצד ההזמנה לאורחים הנעלים, נהגו לאורך הדורות גם להקפיד במיוחד על הכנסת אורחים ממשית בסוכה, בשר ודם - עניים, אנשים בודדים, מי שאין לו עם מי לשבת בחג. הרעיון שעומד מאחורי זה פשוט ונוגע ללב: אם אנחנו מכינים מקום לאורחים רוחניים כל כך נעלים, קל וחומר שראוי לפנות מקום ולב גם לאורח האמיתי שדופק בפתח. יש אף הנוהגים, מי ששמו כשם אחד האושפיזין, לערוך מעין "מסיבת חג" קטנה בסוכה - להגיש כיבוד ולהזמין מי שיאמר דברי תורה, לכבודו של אותו אורח. יש בכך משהו מיוחד: הבית הופך לזירה קטנה של שמחה ולימוד סביב האורח הרוחני שדווקא אליו יש לבני הבית זיקה אישית.

מסופר גם, בספרות מאוחרת יותר, על מנהגים שהתפתחו סביב ההכנה לאושפיזין - כמו הקפדה על הכנת כיסא מיוחד ובגד נאה לכבודם, בדומה במידה מסוימת למנהג הידוע של "כיסא אליהו" בברית מילה. לצד המנהג המוכר והרווח, יש גם מסורת קבלית-חסידית שמוסיפה לכל אחד מהאורחים משמעות פנימית נוספת, ומי שרוצים להעמיק בכך - ימצאו בכך עולם שלם. כך או כך, גם מי שאינם בקיאים בכל שכבות המשמעות הפנימיות, יכולים פשוט לעצור לרגע בפתח הסוכה, ולהרגיש שהם לא לבד שם.

מעבר לכל הפרטים, מנהג האושפיזין מזכיר לנו משהו פשוט וגדול: שהסוכה שלנו, הקטנה והזמנית ככל שתהיה, יכולה בכל רגע להתמלא בנוכחות של גדולי האומה. אצלנו במוקד תהילים אנחנו רואים בימי החג הזדמנות להרבות באמירת תהילים - כדי לפתוח את הלב ואת הבית, בדיוק כמו שפותחים את דלת הסוכה לאורחים. מי שרוצים להצטרף לאמירת תהילים משותפת בימי חג הסוכות - מוזמנים להצטרף אלינו ולהמשיך יחד את המסורת היפה הזו, ולתת גם השנה מקום בלב ובסוכה לאורחים הנראים ולאורחים שאינם נראים.