הכתר שהחליק בטעות לגרון – ומה שהתגלה שם הציל חיים

רגע אחד של תקלה בכיסא רופא השיניים הפך להמתנה ארוכה בבית החולים – ובסופו התברר שדווקא הטעות היא שהצילה

כך מספרים את הסיפור: יוסי הגיע לתור אצל רופא השיניים כדי להשתיל כתר באחת משיניו. פעולה שגרתית לגמרי, כזו שרבים מאיתנו עוברים בלי לחשוב עליה פעמיים. אבל ברגע שהרופא ניסה להלביש את הכתר על השן, הכתר החליק היישר אל תוך גרונו של יוסי.

הסכנה הייתה מיידית וממשית. צדו האחד של הכתר היה חד מאוד, ועלול היה לקרוע את הוושט. יוסי נלקח מיד לבית החולים, היישר אל צילום הרנטגן.

בינתיים הגיעה משפחתו של יוסי לבית החולים, וקיבלה את הבשורה על מה שקרה. תוך כדי תפילות לבשורות טובות, אחד מבני המשפחה אמר: "רק יסתיים הטיפול ואני אתבע את הרופא למשפט על רשלנות איומה!" - כך, על פי הדיווח, הוא אמר.

אחרי כמה שעות של המתנה יצא הרופא, וכפי שסופר, אמר למשפחה: "עשינו ליקירכם צילום בגרון. הכתר לא נפל בצד המסוכן, אך עם זאת בעקבות הצילום גילינו ממצא מדאיג - יש לו בגרון גידול! הגידול נמצא בשלביו הראשונים ולכן יהיה קל להוציאו ללא סכנה. אלמלא הצילום לא היה שום סיכוי לגלותו."

יוסי עבר כמה טיפולים, והגידול הוסר. על פי הדיווח, ידיד של יוסי פנה לאותו קרוב משפחה שאיים לתבוע את הרופא, ושאל אותו: "האם כבודו מתכוון עכשיו לתבוע את רופא השיניים או להביא לו זר פרחים...?"

תחשבו רגע כמה מהר אנחנו נוטים להסיק מסקנות. תקלה בכיסא רופא השיניים, כתר שנופל לגרון בטעות - זה נשמע כמו סיפור על רשלנות, על משהו שהשתבש. וזה באמת השתבש, לרגע. אבל מה שנראה כמו נזק, התברר כדרך היחידה לגלות דבר שאף אחד לא חיפש. בלי הצילום הזה, בלי הרגע המפחיד ההוא, איש לא היה יודע על הגידול שגדל בשקט.

וזו בדיוק הנקודה שקשה לנו כל כך לזכור באמצע הרגע הכואב. כשמשהו משתבש - פקק בדרך, תור שמתבטל, טיפול שלא מסתיים כמו שתכננו - הנטייה הטבעית היא לכעוס, להתאכזב, לחפש אשם. לפעמים באמת יש מקום לבירור, לבדוק מה קרה ולמה. אבל יש הבדל בין לברר לבין לשפוט מיד לחובה, לפני שראינו את כל התמונה.

ולפעמים, כמו במקרה של יוסי, אנחנו פשוט לא יכולים לדעת מראש. הרגע שבו הכתר החליק לגרון נראה כמו הרגע הכי גרוע ביום. ורק בדיעבד, אחרי הצילום, אחרי הטיפולים, מתברר שהוא היה בעצם הרגע הכי משמעותי מכולם.

מה שנראה כתקלה, לפעמים הוא בדיוק ההצלה

אי אפשר שלא לחשוב על כך דווקא בימים האלה, ממש לקראת ראש השנה. אלו הימים שבהם רבים מאיתנו עוצרים לרגע ושואלים את עצמם מה באמת קורה בחיים שלנו, ומי מנהל אותם. הסיפור הזה, על כתר שהחליק בטעות ופתח דלת לגילוי שהציל חיים, הוא תזכורת פשוטה וחזקה: לפעמים אנחנו רואים רק את הרגע המפחיד, ולא את מה שעומד מאחוריו.

מזמור ל' בתהלים - "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד" - הוא מזמור של הודיה, ובמילים שבו מדבר מי שזעק ונענה. הוא לא נעצר ברגע הקשה, אלא פונה ישר להודיה על מה שהתברר בסוף:

אֲרוֹמִמְךָ ה' כִּי דִלִּיתָנִי וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי. ה' אֱלֹהָי שִׁוַּעְתִּי אֵלֶיךָ וַתִּרְפָּאֵנִי

אפשר לקרוא במילים האלה תודה של מי שעבר צרה וניצל ממנה. אפשר לקרוא אותן כתפילה של הודיה על מה שכבר קרה, ואפשר לקרוא אותן גם כתפילה קדימה, על מה שעוד יתברר.

כי בסוף, הסיפור על יוסי הוא לא רק סיפור על תקלה בכיסא רופא שיניים. הוא סיפור על כך שלפעמים אנחנו לא רואים את התמונה השלמה. אנחנו רואים רק את הרגע שבו הכתר נופל, ולא את הרגע שבו מתברר שהנפילה הזו היא בעצם מה שהציל. וכשמגיעים ימי הדין, אולי זה בדיוק הזמן לזכור את זה - שגם דברים שנראים לנו קשים או לא מובנים, יכולים להתברר בסוף כחסד גדול.

אולי דווקא בגלל זה, בימים שלפני ראש השנה, יש מי שנוהגים להוסיף עוד קצת תהלים, עוד קצת תפילה, גם על דברים שכבר נראים סגורים, וגם על דברים שעדיין לא ברורים לנו לאן הם הולכים. לא כי אנחנו יודעים בדיוק מה טוב לנו - אלא בדיוק כי אנחנו לא יודעים, ובוחרים לבקש בכל זאת.

אז מה עושים עם זה, בפועל

אין לנו נוסחה שמבטיחה שכל תקלה תתברר בסוף כברכה, ואי אפשר להבטיח לאף אחד תוצאה מסוימת. אבל אפשר לקחת מהסיפור הזה משהו פשוט מאוד: לפני שממהרים לכעוס, לשפוט או להתייאש, כדאי לעצור רגע ולזכור שאנחנו לא רואים את כל התמונה.

זה לא אומר להתעלם מבעיות אמיתיות, וזה גם לא אומר שכל תקלה היא בהכרח סימן לטוב. אבל זה כן אומר שיש מקום להשאיר פתח, לחכות רגע לפני שקובעים מסקנה סופית. בדיוק כמו שבסיפור הזה רק בסוף התבררה התמונה המלאה - כך גם אנחנו, פעמים רבות, צריכים קצת סבלנות כדי לראות אותה.

בימים שלפני ראש השנה, כשכל אחד ואחת מאיתנו עוצרים לבדוק את עצמם, אפשר גם לעצור ולהודות - על מה שכבר התברר לטובה, ועל האמון שגם מה שעדיין לא ברור, בסוף יתברר כך גם הוא. תפילה, פרק תהלים, מילה טובה לאדם אחר - כל אלה דרכים פשוטות לבטא את זה, ולהיכנס לשנה החדשה עם קצת יותר רוגע.

מי שרוצה, מוזמנים לקחת רגע ולומר פרק תהלים - אולי דווקא מזמור ל' - לרפואתם השלמה של כל הזקוקים לכך, גלויה או נסתרת. ומי שיש לו שם של מישהו קרוב שזקוק לישועה, מוזמנים לשתף אותו כאן למטה, כדי שנוכל להתפלל ביחד, כולנו, לקראת השנה החדשה.