לא רק שההשתדלות תצליח - שגם יראו אתכם בעין טובה

רבים מאיתנו מתפללים על פרנסה ועל הצלחה בעבודה, אבל יש עוד דבר שכדאי לבקש בנפרד - ושתי דמויות בתנ"ך מלמדות בדיוק למה

אפשר להיות מוכשרים, לעבוד קשה, ולעשות הכל נכון - ועדיין להרגיש שמשהו לא מסתדר עם הממונים עלינו. שהמאמץ לא באמת נראה. שיש עוד עובד שמקבל את הקרדיט, את החיוך, את ההזדמנות. וזה בדיוק המקום שבו כדאי להבחין בין שתי בקשות שונות לגמרי: בקשה על הצלחה בעבודה, ובקשה נפרדת על חן בעיני מי שממונה עלינו.

ההבחנה הזו לא המצאה מודרנית. היא נמצאת כבר בתורה, בסיפורו של יוסף. כשיוסף מגיע לבית פוטיפר כעבד, נאמר עליו: "וַיְהִי ה' אֶת יוֹסֵף וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ... וַיַּרְא אֲדֹנָיו כִּי ה' אִתּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה ה' מַצְלִיחַ בְּיָדוֹ". עד כאן זו הצלחה - יוסף עושה את עבודתו טוב, ופוטיפר רואה תוצאות. אבל התורה לא עוצרת שם. מיד אחר כך מגיע פסוק נוסף, שמתאר משהו אחר לגמרי: "וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו וַיְשָׁרֶת אֹתוֹ וַיַּפְקִדֵהוּ עַל בֵּיתוֹ וְכָל יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדוֹ".

וַיִּמְצָא יוֹסֵף חֵן בְּעֵינָיו וַיְשָׁרֶת אֹתוֹ וַיַּפְקִדֵהוּ עַל בֵּיתוֹ וְכָל יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדוֹ (בראשית לט, ד)

שני דברים, לא אחד. קודם הצלחה במלאכה - שהיא תוצאה של עבודה ומאמץ. ורק אחר כך, כתוצאה נפרדת, חן בעיני הממונה - שהוא כבר לא עניין של ביצועים, אלא עניין של יחס, של קרבה, של האופן שבו הבוס רואה אותנו. יוסף עצמו לא היה חופשי לבחור באיזו עין יביט בו אדוניו. את זה אפשר רק לבקש.

ולא מדובר במקרה בודד. אותו דבר בדיוק קורה שוב מאוחר יותר, כשיוסף יורד לבית הסוהר. גם שם חוזרת אותה תבנית: "וַיְהִי ה' אֶת יוֹסֵף וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד וַיִּתֵּן חִנּוֹ בְּעֵינֵי שַׂר בֵּית הַסֹּהַר".

וַיְהִי ה' אֶת יוֹסֵף וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד וַיִּתֵּן חִנּוֹ בְּעֵינֵי שַׂר בֵּית הַסֹּהַר (בראשית לט, כא)

כלומר, בכל תפקיד חדש שיוסף נכנס אליו - עבד, אסיר - הוא צריך מחדש את אותה מתנה: לא רק שההשתדלות שלו תישא פרי, אלא שהאדם הממונה עליו יראה אותו בעין טובה. מפרשים מבארים שיוסף עלה בהדרגה שלוש מדרגות: תחילה השפעה פנימית בלבד ("ויהי ה' את יוסף"), אחר כך הצלחה שהחלה להיראות גם כלפי חוץ ("ויהי איש מצליח"), ורק בשלב השלישי, לאחר שהאדון ראה בעיניו את ההצלחה הזו, קרתה התוצאה השלישית: "וימצא יוסף חן בעיניו". מציאת החן היא לא ההצלחה עצמה, אלא ההכרה וההערכה שהאדון נותן בעקבותיה - שני שלבים נפרדים, ולא בהכרח מובן מאליו שהשני יבוא אחרי הראשון.

סיפור דומה קורה גם אצל דניאל, בחצר המלך. דניאל מבקש מהממונה עליו, שר הסריסים, שלא להיטמא במאכל המלך. וכך מספר הכתוב: "וַיִּתֵּן הָאֱלֹהִים אֶת דָּנִיֵּאל לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים לִפְנֵי שַׂר הַסָּרִיסִים".

וַיִּתֵּן הָאֱלֹהִים אֶת דָּנִיֵּאל לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים לִפְנֵי שַׂר הַסָּרִיסִים (דניאל א, ט)

שוב, לא ברכה כללית על מזל טוב או על עתיד מזהיר, אלא חן ורחמים ממוקדים, מול אדם ספציפי שממונה עליו ומחזיק בידיו את גורלו היומיומי. זו בדיוק אותה בקשה שרבים מאיתנו מרגישים היום מול מנהל, מול ממונה, מול מי שמחליט אם נקבל את הקידום, את המשמרת הנוחה, את ההזדמנות הבאה.

למה זו בקשה אחרת מבקשת פרנסה

פרנסה, במובן הפשוט, קשורה למאמץ - כמה עבדנו, כמה השקענו, כמה חכמנו בדרך הפעולה שבחרנו. מובא בשם האור החיים הקדוש ובשם הרב שמואלביץ שחן הוא דבר אחר: קרבה וחסד שה' נותן לאדם למעלה ממה שמגיע לו לפי מעשיו בלבד. במילים אחרות, אפשר לעבוד נכון ובכל זאת להזדקק לתפילה נפרדת שהיחס אלינו יהיה טוב - כי זה לא תלוי רק בנו. זו הסיבה שמקורות רבים מתייחסים למציאת חן כתחום תפילה עצמאי, עם סגולות ומנהגים משלו, נפרד מהתפילה הרגילה על פרנסה.

אחת הדרכים המוכרות שמובאות בשם גדולי ישראל היא לומר, מתוך כוונה ובקשה אישית, את הפסוק "וְנָתַתִּי אֶת חֵן הָעָם הַזֶּה בְּעֵינֵי מִצְרָיִם" (שמות ג, כא) - פסוק שמובא כסגולה למציאת חן בעיני שרים, מלכים וממונים. דרך נוספת שמובאת היא אמירת הפסוק על נח, "וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'", מספר פעמים מסוים מתוך כוונה. ומקור נוסף, בשם החיד"א, מציע לומר את הפסוקים הפותחים את "האזינו השמים" לאחר תפילת שחרית, ולצרף להם בקשה אישית למצוא "חן וחסד בעיני כל רואינו" - ובכלל זה בעיני הממונים בעבודה.

יש הרואים בכך גם עבודה פנימית ולא רק תפילה: השתדלות ללמוד ולתקן מידות, ולנהוג לפעמים לפנים משורת הדין - מעבר לחוק היבש - נזכרת אף היא כדרך שמסייעת לאדם למצוא חן בעיני הבריות. כלומר, התפילה על חן לא באה במקום המאמץ ביחסים עם הסביבה, אלא לצידו.

מקור נוסף שמובא הוא תפילה המיוחסת לרבי נחמן מברסלב, המוגדרת כמסוגלת למציאת חן הן בעיני אנשים והן בעיני ה'. בתורה הזו מובא בשמו הרעיון שגם בקשות ותפילות זקוקות לחן כדי להתקבל: "מה שהבקשות והתפילות לא מתקבלות כי אין להם חן להתקבל". כלומר, החן אינו רק תוצאה שמבקשים בסוף הדרך, אלא גם תנאי שמסייע לכל שאר הבקשות והתפילות שלנו להתקבל מלכתחילה - ועל כן יש מקום לבקש אותו במפורש, כשלב מוקדם ולא רק כמטרה בפני עצמה.

בסופו של דבר, מה שיוסף ודניאל מלמדים אותנו הוא שהמאמץ שלנו והיחס שאנחנו מקבלים הם שני דברים נפרדים, וכל אחד מהם ראוי לתפילה משלו. מי שמרגישים שהם עושים כמיטב יכולתם בעבודה ועדיין מתקשים למצוא חן בעיני הממונים עליהם, לא חייבים להסתפק בתפילה הכללית על פרנסה - אפשר וכדאי לבקש במפורש גם על החן עצמו, בדיוק כפי שהתורה מבחינה בין השניים אצל יוסף ודניאל.

מי שמרגישים שהתפילה הזו נוגעת בהם, מוזמנים לקחת כמה רגעים ולומר כמה פרקי תהלים לכוונה זו - למציאת חן וחסד בעיני הממונים, המנהלים וכל מי שהחיים הציבו על דרכם.