דברו איתנו
מגזין תהילים

מה יעקב אבינו היה עושה בפקק של הבוקר?

הסולם של יעקב בתוך השגרה של כל בוקר


17/11/26 | ז' כסלו התשפ"ז
מה יעקב אבינו היה עושה בפקק של הבוקר?

יעקב יצא לדרך לא מוכרת, בלי ודאות ובלי תוכנית גיבוי. דווקא באמצע שום מקום הוא גילה שמישהו מלווה אותו

פרשת ויצא נפתחת במילים "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה". בלי הרבה הקדמות, יעקב אבינו יוצא לדרך. לא לטיול מתוכנן ולא לדרך מסומנת היטב, אלא לדרך שהוא לא מכיר. כשהשמש שוקעת הוא עוצר ללון במקום אקראי, ושם, בתוך החושך, הוא חולם חלום שמלווה את עם ישראל עד היום.

בחלומו הוא רואה סולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה, ומלאכי אלוקים עולים ויורדים בו. ה' מתגלה אליו ומבטיח לו שמירה וליווי לכל אורך הדרך. כשיעקב מתעורר הוא קורא בהתרגשות "אכן יש ה' במקום הזה ואנוכי לא ידעתי", ומכריז שזהו "בית אלוקים" ו"שער השמיים". תחשבו על זה רגע: המקום שבו נפתח שער השמיים הוא לא מקום מפואר. הוא עצירה בדרך, כי "בא השמש" והוא היה חייב לנוח.

כך מסבירים את הפתיחה של הפרשה. באר שבע מסמלת את המקום המוגן, את אזור הנוחות שלנו. חרן הוא מלשון חרון אף, הכניסה אל תוך סבך ענייני העולם הזה, אל השגרה השוחקת ואל ההתמודדויות המורכבות. כל אדם נדרש מדי פעם לצאת מהמקום המוכר שלו אל מרחבי החיים, ושם לגלות ניצוצות של קדושה. וכן, גם בבוקר שמתחיל בפקק יש משהו מזה.

חכמינו ז"ל מלמדים שגם לאבות האומה היו אתגרים במשפחה. מאברהם יצא ישמעאל, מיצחק יצא עשיו, אבל אצל יעקב אבינו נאמר "מיטתו שלמה". ועם זה, גם הוא יצא לדרך בלי ודאות, ופחד מפני עשיו ליווה אותו בחושך. אם גם אצל מי ש"מיטתו שלמה" הדרך לא הייתה סלולה, אולי נוכל לקבל קצת פרופורציה כשהיום שלנו לא מתנהל בדיוק לפי התוכנית.

הסולם עצמו נותן לנו תמונה מעשית. הוא מוצב ארצה, והבסיס שלו נעוץ באדמה שעליה אנחנו דורכים כל יום, אבל ראשו מגיע השמיימה. כלומר, יש גשר רציף בין המציאות הארצית שלנו לעולמות העליונים, גם כשאנחנו שקועים עד הראש בקניות, בכביסות ובעבודה.

בואו נעצור על זה עוד רגע. החיים, כמו שאומרים, מנחיתים עלינו בלת"מים ומוציאים אותנו מאזור הנוחות. רצינו יום שמתנהל על מי מנוחות, ובמקום זה קיבלנו שינוי של הרגע האחרון. הפרשה מלמדת שבדיוק שם, כשהתוכנית נשברת והתחושה היא של חוסר שליטה, נמצאת ההזדמנות לגלות שמישהו איתנו בדרך. זו לא הבטחה לדרך קלה, אלא הזמנה לראות את הליווי.

הקדושה מחכה בתחנות הביניים

הרבה פעמים אנחנו מחפשים משמעות במקומות רחוקים: בבית הכנסת, בנסיעה לאומן, בביקור על קברות צדיקים. אבל יעקב אבינו לא הגיע למקום קדוש ומפואר. הוא עצר בתחנת ביניים אפרורית, עצירת חירום באמצע שום מקום, בתוך חושך ופחד. ושם בדיוק התגלה שער השמיים.

מכאן קל להבין מה זה אומר על השגרה שלנו. הקדושה יכולה להתגלות בתור ארוך ומייגע בקופת חולים, כשמצליחים לסלוח למישהו שנדחף. היא יכולה להתגלות גם באמצע פקק, עם רמזורים שלא מתחלפים לירוק ומכוניות שלא זזות: במקום להתעצבן, אפשר לבחור להאזין לשיעור תורה וליהנות מהרגע, גם אם שנייה קודם רצינו לצעוק. ברגע שנפקח עיניים, נגלה שאין שום מקום שהוא סתמי.

ובבית, בשיא הלחץ של הבוקר, כשהילד לוקח את הזמן עם הנעליים, אפשר לקחת נשימה עמוקה ולדבר בנחת. זו, אומרים, המהות של הסולם: לקחת מציאות ארצית מעיקה ולהעלות אותה למקום גבוה של מידות טובות. וגם במטבח, אחרי יום של בישולים, כשעייפים וגמורים, אפשר לעצור לרגע ולומר "מזמור לתודה" על השפע שיש לנו ועל האפשרות להזין את היקרים לנו.

והמלאכים? הם לא רק עולים, הם גם יורדים. זה מלמד שהנוכחות האלוקית מלווה ומחזיקה אותנו גם בירידות של החיים ולא רק ברגעי השיא. בתקופות של חוסר ודאות, פחד או כאב, כשמרגישים חסרי אונים וחסרי שליטה, דווקא שם האמונה מתחזקת. היכולת לעצור בתוך התסכול, לקבל את המציאות בענווה ולהגיד "גם זה לטובה", היא קדושה שצומחת מתוך השבר.

יותר מכך, אומרים שדווקא הנפילה עצמה היא זו שמולידה את העלייה הגדולה ביותר. החיבור לבורא עולם נוכח בתוך הקושי, ולא רק בימים הזוהרים ביותר. זה מסר גדול לכל אחד מאיתנו, כי הוא אומר שאין צורך לחכות ליום מושלם כדי להרגיש קרבה.

מי צועד איתנו בחושך?

ההבטחה שניתנה ליעקב מדברת גם אלינו: תמיד נהיה מוקפים בהשגחה וליווי, גם כשהדרך משובשת. יש ערבים שבהם יושבים לבד עם הדאגות ומרגישים שאין אף אחד בעולם שיכול להבין. לפי הפרשנות הזו, הרגע הזה הוא ה"חרן" שלנו, והידיעה שאנחנו עטופים בהשגחה היא המלאך ששומר עלינו.

גם שינויים גדולים, כמו מעבר דירה, התחלת תפקיד חדש או פרידה ממסגרת מוכרת, מביאים איתם תחושת זרות וחשש אמיתי מהלא נודע. בדיוק כמו יעקב שיצא לבד אל מציאות זרה. וכשפתאום מופיע אדם טוב בדרך, או כשמגיעה תחושת ביטחון פנימית מעצמה, אפשר לראות בזה ליווי שמיימי שמזכיר לנו שאנחנו לא צועדים לבד.

ואי אפשר שלא לחשוב כאן על מזמור קכ"א בתהילים, "שיר למעלות", שפותח בשאלה של אדם שנמצא בדרך ומחפש מאין יבוא עזרו:

שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי. עֶזְרִי מֵעִם ה' עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ

המזמור ממשיך במילים "ה' שֹׁמְרֶךָ ה' צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ", וזה קרוב מאוד לרעיון של שמירה וליווי לאורך הדרך. זו פרשנות שלנו, כמובן, אבל היא מתאימה לכל מי שיוצא בבוקר לדרך שלא תמיד נוחה.

אז בפעם הבאה שתעמדו בפקק, בתור או בבוקר שכל התוכניות בו התפרקו, אולי תזכרו שגם יעקב אבינו מצא את שער השמיים דווקא בתחנת ביניים. נשמח אם תקחו עוד רגע ותגידו פרק תהילים, ותשלחו לנו שם של מי שצריך תפילה, כדי שנתפלל יחד.

מגזין תהילים

מה יעקב אבינו היה עושה בפקק של הבוקר?

מגזין תהילים

איך מתמידים באמירת תהילים גם ביום עמוס? חמישה צעדים קטנים

מגזין תהילים

מתפללים בלי לשים לב? 5 עקרונות של הפלא יועץ לתפילה מהלב

מגזין תהילים

הסולח והרופא: הקשר בין סליחה לרפואה בפרק ק"ג

מגזין תהילים

למה אומרים "בלי עין הרע"? מה מספרת הגמרא

מגזין תהילים

קריאה לפני תהילים: התפילה שאומרים לפני שפותחים את הספר

מגזין תהילים

מודה אני: המשפט הקצר שפותח את היום

מגזין תהילים

קוראים לה' בצרה: מה מלמד פרק קכ בתהילים

מגזין תהילים

למה מדליקים נרות שבת, ומה הקשר לשלום בית?

מגזין תהילים

כהרף עין: מה מסתתר מאחורי הביטוי על ישועת ה'

מגזין תהילים

יהי רצון לפני תהילים: התפילה הקצרה שפותחת את הפרקים

מגזין תהילים

למה חודש כסלו נקרא כך? השם שהגיע מבבל והפך לחלק מאיתנו

מגזין תהילים

מה מסתתר מאחורי כל מילה בסידור שאנחנו אומרים?

מגזין תהילים

מזל קשת וחודש כסלו: הסוד שבין החושך לחץ שנורה

מגזין תהילים

אחרית הימים: מה התורה והנביאים באמת מספרים לנו?

עוד מאמרי תוכן בנושא מגזין תהילים
X
  • © כל הזכויות שמורות