כהרף עין: מה מסתתר מאחורי הביטוי על ישועת ה'

כולנו שמענו את המשפט הזה בשעת צרה, אבל מאיפה הוא בא ומה הוא באמת מבטיח. כדאי להכיר את המקור שלו ולמצוא בו נחמה

"ישועת ה' כהרף עין". כמעט כל אחד מאיתנו אמר או שמע את המשפט הזה, בדרך כלל ברגע שבו הכי קשה לחכות. מישהו חולה, מישהו מחפש פרנסה, מישהו מחכה לזיווג, והמשפט מתנגן כמו חיבוק: עוד רגע, הכול יתהפך. אבל אם עוצרים לרגע ושואלים מאיפה הוא מגיע, מתברר שהתשובה מעניינת הרבה יותר ממה שחשבנו.

נתחיל מעובדה שאולי תפתיע אתכם. בתשובה שנכתבה בנושא נאמר במפורש שאין פסוק שכתוב בו שישועת ה' באה "כהרף עין", ושהביטוי מופיע ב"דברי הגאונים". כלומר, זה לא פסוק מהתורה, מהנביאים או מהכתובים, אלא ביטוי שמופיע בדברי הגאונים. מסופר שהשאלה עלתה כשמישהו התקשה בדבר: הרי כתוב בתהילים "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול", ואם כך, אולי הרף עין בעיני הקב"ה הוא אלף שנים בעינינו? ואז, שאל, למה בכלל להתפלל?

התשובה שנתנו לו פשוטה וחכמה. הגאונים לא התכוונו להרף עין לפי זמנו של בורא עולם, אלא לפי זמן שאנו מכנים הרף עין. אפשר להבין מכך שהם דיברו אלינו בשפה שלנו. ייתכן שזה גם מה שהופך את הביטוי לכל כך אהוב: הוא מדבר על ישועה שאפשר לדמיין, כזו שיכולה להגיע בבת אחת.

כדאי לומר את זה בכנות. הביטוי הוא מסורת של ביטחון, ולא הבטחה לשעה מסוימת. אף אחד מאיתנו לא יכול לקבוע מתי תגיע ישועה. מה שכן אפשר לעשות הוא להכיר את מה שהמקורות באמת אומרים על רגעים שבהם הכול משתנה, ולשאוב מהם כוח להמשיך להתפלל.

גם אם הביטוי עצמו לא כתוב בפסוק, המילה "רגע" מופיעה בתנ"ך בדיוק בהקשר הזה, ברגעי מעבר מצער לשמחה. בתהילים פרק ל' נאמר:

כִּ֤י רֶ֨גַע ׀ בְּאַפּוֹ֮ חַיִּ֢ים בִּרְצ֫וֹנ֥וֹ בָּ֭עֶרֶב יָלִ֥ין בֶּ֗כִי וְלַבֹּ֥קֶר רִנָּֽה׃

רש"י מפרש את המילים "כי רגע" פשוט: קטן באפו. כלומר, הכעס הוא קטן, קצר. ומצודת דוד מוסיף: "רק רגע חרה עלי באפו". ובהמשך הוא מסביר שכשהאדם שב מדרכו, יתרצה לו מיד, ובבוקר ישלח עזרתו לשמחו. שימו לב לתנועה בפסוק: ערב של בכי, ובבוקר רינה. הלילה נגמר, והבוקר מגיע.

גם בישעיהו נאמר, בדברי נחמה לעם ישראל:

בְּרֶ֥גַע קָטֹ֖ן עֲזַבְתִּ֑יךְ וּבְרַחֲמִ֥ים גְּדֹלִ֖ים אֲקַבְּצֵֽךְ׃

הפסוק מעמיד זה מול זה רגע קטן ורחמים גדולים. הקושי נמשך רגע, והקירבה חוזרת ברחמים גדולים. זה לא ביטוי של "הרף עין", אבל זו אותה רוח: אצל הקב"ה, ההיפוך יכול להגיע ברגע אחד.

ויש עוד נקודה חשובה. בפסוק מתהילים ל' כתוב "חיים ברצונו". רש"י מסביר: "וחיים ארוכים יש בהרצותו ובהפיסו". הרגע קצר, אבל מה שבא אחריו הוא חיים של ממש. ישועה אמיתית היא לא רק הפסקת הצרה, אלא התחלה של חיים אחרים.

מצודת דוד מוסיף הסבר על המילים "חיים ברצונו": "בעת נתרצה לי הבטיחני החיים בערב". כלומר, ברגע שהקב"ה מתרצה, החיים מובטחים כבר בערב עצמו. והוא ממשיך ואומר שכך דרכו מעולם: כאשר אדם חוטא, הוא לן עם בכי בערב מן הפורענות שבאה עליו, ובשובו מדרכו יתרצה לו מיד, ולבוקר ישלח עזרתו לשמחו. זו מסגרת מנחמת במיוחד: הדרך חזרה פתוחה, והרצון הטוב של הקב"ה קרוב יותר ממה שנדמה לנו.

הישועה היא תהליך של קריאה ותשובה

אחת הכותבות שהתמודדה עם השאלה הזאת העלתה נקודה שנוגעת ללב. היא שאלה: היכן, אם כן, ה'כהרף עין', כשאנחנו מחכים לישועה ימים, שבועות ואפילו שנים? פירוש המילה "הרף" הוא הפסקה ועצירה. כלומר, לפי הביטוי, הישועה מגיעה תוך שניות או שברירי שניות. ומשהו כאן, כדבריה, לא מסתדר.

התשובה שהיא הגיעה אליה מתחילה בפסוק בתהילים קי"ח: "אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי וַתְּהִי-לִי לִישׁוּעָה". מצודת דוד מפרש: "כי ענית לי בעת קראי לך והיית לי לישועה". וכך היא מסבירה: התהליך הוא שאני קורא לה', ה' עונה לי, ומתוך כך מגיעה הישועה. כלומר, הישועה נולדת מתוך קריאה. התפילה היא לא תוספת, היא חלק מהדרך.

היא מוסיפה עוד רעיון יפה: יש גם קריאות שאדם לא יודע שהוא צריך לקרוא, וה' קורא אותן בשמו, וכל הקריאות האלה מביאות ישועות. אם נתבונן ביום רגיל שלנו, נמצא לא מעט רגעים קטנים שבהם משהו הסתדר בדיוק בזמן. אלה ישועות קטנות שאנחנו כמעט לא שמים לב אליהן, ואולי הן חלק מההסבר למה הביטוי כל כך מוכר: בלי שנרגיש, הרבה ישועות כבר מגיעות כהרף עין.

והיא גם לא מתעלמת מהקושי. אם הישועה טרם הגיעה, היא כותבת, אולי לא קראתי מספיק זמן, או מספיק חזק, או שהישועה שאני מייחלת לה איננה טובה לי. זו דעה אישית של כותבת אחת, ואיננה פסק של רבנים, אבל היא מזכירה לנו דבר שנוח לשכוח: אנחנו מבקשים ישועה בדרך שאנחנו מבינים, והקב"ה רואה את התמונה כולה.

ומה אפשר ללמוד מכל זה לעכשיו, כשאנחנו עומדים מול משהו שמכביד עלינו? קודם כול, לא צריך להיבהל מהשאלה "אבל מתי". גם מי ששאל בכנות למה להתפלל אם כל כך הרבה זמן עובר, קיבל תשובה שהגאונים דיברו על זמן שאנחנו מכנים הרף עין, ולא על זמנו של בורא עולם. שנית, כדאי לזכור שבפסוקים שראינו, בתהילים ובישעיהו, המילה "רגע" באה להזכיר שהמצב יכול להשתנות. ושלישית, אפשר לבקש ישועה מיידית ולהתפלל עליה בלב שלם, ועם זאת להאמין שהקב"ה יודע את הזמן הנכון.

כך אפשר לנסח תפילה פשוטה, בשפה שלנו: אבא שבשמיים, אנחנו קוראים אליך. אתה שענית לנו כל כך הרבה פעמים, ענה לנו גם עכשיו. תפתח לנו שער של ישועה ברגע אחד, ברחמים גדולים, ותן לנו כוח להמשיך להאמין גם בזמן ההמתנה. ממש כמו שכתוב: בערב ילין בכי ולבוקר רינה.

ואם יש משהו שאתם מחכים לו כבר זמן רב, אנחנו מזמינים אתכם לומר היום פרק תהילים, פרק ל' למשל, ולבקש מהקב"ה את הישועה, בעיתוי ובדרך הנכונים. אולי דווקא ברגע אחד, כשלא תצפו, יגיע הבוקר.