למה חודש כסלו נקרא כך? השם שהגיע מבבל והפך לחלק מאיתנו

מי שיחפש את המילה כסלו בחמשת חומשי תורה לא ימצא אותה, ובכל זאת היא נשמעת לנו הכי עברית שיש. מאחורי השם מסתתר מסע של גלות, שיבה ותקווה

יש דבר שכמעט אף אחד לא שם לב אליו: המילה "כסלו" לא מופיעה בחמשת חומשי תורה. התורה בדרך כלל אינה מכנה את החודשים בשמות שאנחנו מכירים, אלא מונה אותם במספרים: החודש הראשון, החודש השני, החודש השביעי. ניסן הוא הראשון, ולכן כסלו הוא החודש התשיעי. אז מאיפה הגיע השם שאנחנו אומרים כל שנה, בלי לחשוב פעמיים?

התשובה של חז"ל מפתיעה. בתלמוד הירושלמי מובאים דבריו של רבי חנינה: "שמות חדשים עלו בידם מבבל". כלומר, שמות החודשים שבהם אנחנו משתמשים היום התקבלו בתקופת גלות בבל והשיבה ממנה. גם הרמב"ן מסביר שבתקופה הקדומה נהגו למנות את החודשים ביחס ליציאת מצרים, ראשון, שני, שלישי, ולאחר השיבה מבבל החלו להשתמש בשמות שהיו נהוגים שם. זו הסיבה ששמות כמו ניסן וכסלו מתחילים להופיע רק בספרי התנ"ך המאוחרים.

וכסלו הוא דוגמה מצוינת. בספר זכריה נאמר: "בארבעה לחדש התשיעי בכסלו". הפסוק נותן לנו שתי דרכים לזהות את אותו חודש, השיטה המקראית, "החודש התשיעי", ולצדה השם "כסלו". גם בספר נחמיה מופיע: "ויהי בחדש כסלו שנת עשרים". שני פסוקים שמגלים שהשם שבו אנחנו משתמשים עד היום היה בשימוש כבר לפני אלפי שנים.

ומה היה שמו לפני כן? כאן אין תשובה פשוטה. בתנ"ך מופיעים כמה שמות קדומים של חודשים: אייר נקרא "ירח זיו", תשרי "ירח האיתנים" וחשוון "ירח בול". אבל לכסלו לא נשמר במקרא שם עברי קדום מקביל שאפשר להצביע עליו בביטחון. ייתכן שהיה שם כזה ולא השתמר, וייתכן שהדרך הרגילה לזהות את החודש הייתה פשוט לפי המספר שלו.

מקובל לקשור את השם כסלו לשמו של החודש הבבלי־אכדי המקביל, Kislimu. לגבי המשמעות המדויקת של השם הקדום יש הסברים שונים, ואחת ההצעות קושרת אותו לתקופה של גשמים, עננים ועיבוי השמים. זה מתאים למקומו של כסלו בלוח השנה: תחילת החורף בארץ ישראל, השמים מתכסים בעננים והאדמה ממתינה למים. אבל כשעוסקים במילים בנות אלפי שנים צריך להיזהר, והמשמעות המדויקת של השם האכדי אינה ודאית לחלוטין.

ואולי כסלו קשור דווקא לתקווה? בתנ"ך מופיע השורש כס"ל גם במשמעות הקשורה לביטחון ולמבטח. בספר איוב נאמר: "אם שמתי זהב כסלי", כלומר, אם שמתי בזהב את מבטחי. מכאן נוצר חיבור רעיוני בין כסלו לבין ביטחון, תקווה והישענות. חשוב להגיד בכנות: אין הכרח שזהו המקור ההיסטורי של שם החודש. אבל כרעיון, הוא מתאים להפליא לתקופה.

תחשבו על החקלאי בארץ ישראל בעולם הקדום. הוא היה תלוי בגשם באופן שקשה לנו לתאר היום. אחרי הזריעה הוא לא יכול היה לעשות הרבה מלבד להביט לשמים ולהמתין. שנה שבה הגשם הגיע בזמן הייתה יכולה להביא ברכה ושפע, ושנה שחונה עלולה הייתה להיות קשה מאוד. כך נוצר חיבור יפה: כסלו הוא חודש שבו האדם מביט לשמים, ומקווה.

האות של חודש כסלו

יש לכסלו גם רובד נוסף במסורת. בספר יצירה משויכים חודשי השנה לאותיות שונות, וכסלו משויך לאות סמ"ך. בספרים מאוחרים יותר מצאו בכך רמז לרעיון של סמיכה והישענות. ואי אפשר שלא לחשוב על לשון הפסוק בתהילים:

סומך ה' לכל הנופלים

שוב חוזר אותו רעיון של ביטחון, הישענות ותקווה. חשוב לדעת שזה אינו פירוש לשוני למקור המילה כסלו, אלא רובד שנבנה במסורת סביב החודש.

ולמה בכלל השארנו שמות מבבל? כאן הרמב"ן מציע הסבר מרתק. בתורה מונים את החודשים ביחס ליציאת מצרים, ולכן בכל פעם שאדם מציין את מספר החודש, הוא למעשה מזכיר את יציאת מצרים. אבל לאחר גלות בבל והשיבה לארץ התרחש מאורע נוסף שהיה ראוי לזיכרון. לפי דברי הרמב"ן, השימוש בשמות שעלו מבבל משמר גם את זכר הגאולה הזאת. כך אפילו לוח השנה מספר את סיפורו של עם ישראל: המספור מזכיר את יציאת מצרים, והשמות מזכירים את השיבה מבבל.

ואז הגיע חנוכה

אנחנו קוראים להם היום "החודשים העבריים", אף ששמות רבים מהם הגיעו מהמרחב הבבלי. אבל במשך יותר מאלפיים שנה הם נטמעו עמוק כל כך בחיים היהודיים, שכמעט בלתי אפשרי לחשוב עליהם כמילים זרות. יהודים כתבו "כסלו" בשטרות ובמסמכים, ציינו בו ימי הולדת ופטירה, קבעו בו תאריכים לאירועים ולמנהגים, ובכ"ה בו הדליקו את נרות החנוכה.

וכאן התרחש השינוי הגדול ביותר בזהותו של החודש. כאשר זכריה ונחמיה כתבו את המילה "כסלו", אירועי חנוכה עדיין לא התרחשו. השם כבר היה קיים לפני שהחודש הפך מזוהה עם נרות. רק בתקופה מאוחרת יותר התרחשו אירועי החשמונאים, וכ"ה בכסלו הפך ליום הראשון של שמונת ימי החנוכה. מאותו רגע קיבל החודש שכבה חדשה לגמרי של משמעות: חודש חורפי, חשוך וגשום, הפך לחודש של אור.

דווקא בתקופה שבה הימים מתקצרים והלילות מתארכים, מגיע כ"ה בכסלו ובבית היהודי מתחילים להדליק. בהתחלה נר אחד. למחרת שניים. אחר כך שלושה. עד שהחנוכייה כולה מאירה. מי שמכירים את הרגע הזה, כשהחושך בחוץ והאור בפנים, מבינים למה הרעיון של כסלו כחודש של ביטחון ותקווה נוגע בלב. את הקשר הזה אנחנו מוסיפים כפרשנות, כמובן, אבל הוא מרגיש טבעי כל כך.

אז כשמסתכלים לעומק על המילה "כסלו", מגלים שהיא הרבה יותר משמו של חודש. בתורה הוא עדיין החודש התשיעי. אחרי גלות בבל מופיע השם בספרי התנ"ך. הוא נטמע בשפה היהודית, קיבל במשך הדורות משמעויות של תקווה וביטחון, ובספר יצירה נקשר לאות סמ"ך. ולבסוף הגיע סיפור חנוכה והוסיף לו את הסמל המזוהה איתו יותר מכל: האור.

השם שהגיע מתקופת גלות לא נעלם עם סיום הגלות. עם ישראל לקח אותו איתו, הכניס אותו אל תוך לוח השנה שלו, העניק לו משמעות חדשה והעביר אותו מדור לדור. עד שהיום, אלפי שנים אחרי, אנחנו פותחים את לוח השנה ואומרים בפשטות: ראש חודש כסלו.

בחודש שמתחיל בעננים ובימים קצרים, בואו נאמר יחד פרק תהילים, ונשלח שמות של אנשים יקרים לתפילה. שתפו אותנו מי צריך חיזוק, ונתפלל יחד שהאור יגיע.