"לפתע נכנסו שני שומרים חמושים באקחים שלופים..."

סיפר הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:

"פעם אחת הזדמן לי להגיע לבית החולים 'תל השומר' כדי ללוות חולה. בעת ההמתנה הארוכה במסדרונות המחלקה נכנסו לפתע מספר שומרים עם אקדחים שלופים בידיהם, חמורי סבר, ובמבט נוקשה דרשו מאיתנו לפנות את המקום. לא העלינו על דעתנו כלל לסרב- מבטם החמור לא הותיר לנו מקום לתהיות... פינינו את המקום והבטנו במעשיהם.

על חולצתם הופיע הסמל של חברת 'ברינקס'- האחראית על העברת והובלת כסף מזומן. שניים מעובדי החברה עסקו בפתיחת מכשיר ה'כספומט' ושניים אחרים שמרו לבל יתקרב איש לאיזור. 
לפתע הגיע אדם אחד אל אחד מהצעירים חמורי הסבר, טפח על כתפו בחברות ושאל לשלומו בקול לבבי. ניכר היה כי אותו אדם מכיר את השומר הקשוח היכרות רבת שנים.

השומר לא הניד עפעף, הוא הדף את אותו בחור ובמבט קשוח הורה לו לעמוד על מקומו ולא להתקרב לאיזור. המחזה היה לפלא בעיני כל מי שראה אותו- בא אדם ושואל בידידות כה רבה לשלומך- וזו הדרך שבה אתה בוחר להגיב לו?

הבחור ההמום נותר נטוע על מקומו ללא ניע. השניים סיימו את מלאכתם בזריזות, ואותו שומר חמור סבר ניגש אל חברו, הפעם חיוך מרוח על פניו והוא מתעניין בחום בשלומו ובשלום משפחתו...

הבחור התקשה להכיל את המעבר החד ביחסו של החבר... לפני רגע הוא הדף אותו מעליו, לא עוברות מספר דקות והוא מתייחס אליו כאל ידידו הטוב...

אלא שדבריו של השומר הקשוח הבהירו לו ולכולנו את התמונה: 'קודם שניגשת אליי הייתי בעת מילוי תפקידי, ולכן חייב הייתי לשמור על קור רוחי ולא לענות לך גם שמאוד שמחתי לראותך, כעת מלאכתי הסתיימה ואני שמח מאוד לראותך ולדרוש בשלומך...'

"ומכאן למדתי מוסר השכל עצום", סיים הרב זילברשטיין את סיפורו, "לעיתים אדם ניגש אלינו באמצע תפילה או קריאת התורה, מתעניין בלבביות בשלומנו, או סתם כך מפטפט שיחת חולין בתוך בית הכנסת... האם אין עלינו להגיב כאותו שומר? להדוף אותו מעלינו עד לסיום מילוי תפקידנו?  

מהיום נאמץ את הנהגתו של עובד חברת 'ברינקס', וכאשר ייגש אלינו מאן דהוא בעיצומה של התפילה- לא נשתתף בשיחה, אלא נמתין עד שנסיים לשוחח עם מלך מלכי המלכים..."

כך תשמרו על קדושת בית הכנסת: