דברו איתנו
צדיקים

איך מהמקום הכי חשוך מגיעים לאמונה?

מהרגע שהמחבלים פרצו לביתה ועד שמירת שבת וכשרות - המסע שסיפרה


04/10/26 | כ"ג תשרי התשפ"ז
איך מהמקום הכי חשוך מגיעים לאמונה?

הילולת הבת עין בשידור חי מהציון, מוצאי שבת בשעה 21:00. שלחו שמות לתפילה בחינם: לשליחה בוואטסאפ לחצו כאן >>>

מהרגע שהמחבלים פרצו לביתה ועד שמירת שבת וכשרות - המסע שסיפרה

היא איבדה את בעלה. בנה נותר מעבר לגבול, בלי שידעה אם הוא בחיים. הבית שנשרף כבר לא היה בית. ובתוך כל זה, שורדת השבי ילנה טרופנוב מקיבוץ ניר עוז מספרת שדווקא מהמקום הכי נמוך והכי חשוך היא הגיעה לאמונה.

טרופנוב, ששוחררה משבי חמאס בעוד בנה סשה הוחזק ברצועת עזה ובעלה ויטלי נרצח בקיבוץ ניר עוז, פתחה את סגור ליבה בריאיון מיוחד לאליה אביב במשדר "צו החיים". בשיחה גוללה את רגעי השבר המוחלטים שבהם נותרה ללא בית וללא משפחה, את חוסר האונים בצינוק של חמאס, ואת המסע הרוחני המפתיע שהחל ברגע שבו פרצו המחבלים לביתה.

"שואלים אותי הרבה איך מהמקום הכי נמוך והכי חשוך הגעתי דווקא לאמונה, ואני אומרת שזה הדבר הכי טבעי והכי הגיוני שיש", אמרה בהתרגשות. "כשאין לך על מי לסמוך ואין לאן לפנות – פונים לקדוש ברוך הוא. כשיצאתי מהשבי ונודע לי שבעלי נרצח, שהבן היחיד שלי עדיין חטוף, שהבית נשרף ושאין לי כלום ושום דבר בעולם, על מי יכולתי להישען בבקשות חוץ מהשם? זה מה שהחזיק אותי".

כשנשאלה מה היה הקושי הגדול מכל בימי השבי, היא הפתיעה: לא הרעב, לא הצמא, לא הפחד מהמחבלים. "בשבילי אישית הדבר הכי נורא היה חוסר הוודאות המוחלט לגבי המשפחה שלי", סיפרה. "ברגע שלא ידעתי מה עלה בגורלם, כבר לא היה אכפת לי מה קורה איתי. לא הרגשתי רעב, לא הפריעו לי התנאים הפיזיים הקשים ולא היו לי שום ציפיות מהמחבלים, כי לא הייתה להם שום סיבה להתייחס אלינו יפה. רק התפללתי לשלומם, וההודיה שלי לקדוש ברוך הוא על כך שבסופו של דבר כולנו ניצלנו היא אינסופית".

על פי הדיווח, היא התייחסה גם לחיסולי מחבלי חמאס הבכירים, והצהירה שגורלם כלל לא מעסיק אותה. "הם לא מעניינים אותי בכלל, מה שחשוב זה מה שקורה איתנו", אמרה. "בשבעה באוקטובר קיבלנו תזכורת חדה מהקדוש ברוך הוא על ההתנהגות הלא טובה שהייתה בינינו לפני כן. אנחנו חייבים להבין את הרמז, להפסיק עם שנאת החינם ולהיות מאוחדים וסבלניים". כפי שסופר, היא אף קשרה בדבריה את הצלת המטוס הישראלי של פליי דובאי לנחיתת אונס מוצלחת, וציינה: "מי שראה את מה שקרה במטוס ראה נס גלוי משמיים, סימן שהקדוש ברוך הוא סולח לנו ומראה שלמדנו משהו".

אבל החלק המפתיע והמרגש ביותר בריאיון נגע דווקא לנקודת ההתחלה. "גדלתי ברוסיה הסובייטית בלי שום זכר ליהדות, עליתי ישר לקיבוץ של השומר הצעיר שגם בו לא היה שום קשר לדת, ולא צמתי אפילו ביום כיפור", סיפרה. מי שגדלה כך, בלי שום חיבור למסורת, מתארת רגע מדויק אחד שבו הכול השתנה: "הרגע שבו נדלקה בי האמונה היה כשראיתי את המחבלים נכנסים לחדר של סשה ושל ספיר. בראש חשבתי שהם נרצחו, אבל בלב התפללתי לנס".

משם, חזרה הביתה

"מאז שהשתחררתי התחלתי לנסוע למקומות קדושים, לשמור שבת ולשמור כשרות", סיפרה טרופנוב. "כל מה שעברתי נועד להחזיר אותי לשורשים היהודיים שלי, וזה בדיוק המסר שאני רוצה להעביר הלאה – שילדים יגדלו עם הידיעה והמשמעות של מה זה להיות יהודי". המילים האלה, שנאמרות על ידי מי שלא ידעה דבר וחצי דבר על שמירת מצוות עד לפני זמן לא רב, מקבלות משקל אחר לגמרי כשזוכרים מאיפה היא באה.

כזכור, משפחת טרופנוב מקיבוץ ניר עוז חוותה את אחת הטרגדיות הקשות והמטלטלות ביותר במתקפת הטרור של 7 באוקטובר 2023. אב המשפחה ויטלי נרצח באכזריות בידי המחבלים, בעוד האם ילנה, הסבתא אירנה, כלתו ספיר כהן ובנו סשה נחטפו לעזה. שלוש הנשים שוחררו בעסקה הראשונה, בעוד סשה הוחזק חודשים ארוכים בשבי חמאס, כאשר תיעודים שלו שהופצו שימשו חלק ממערך הטרור הפסיכולוגי של הארגון. מאז שובה, מובילה ילנה פעילות ציבורית ענפה ומחברת בין כאב אישי עמוק לתעצומות נפש ואמונה.

קשה שלא לעצור רגע על המילים "על מי יכולתי להישען בבקשות חוץ מהשם". יש משהו בהן שנוגע בכל אחד מאיתנו, גם מי שמעולם לא עבר שבי וגם מי שהחיים שלו נראים רגועים לגמרי מבחוץ. כי האמת היא שכולנו, בדרך זו או אחרת, מכירים את הרגע שבו אין יותר על מי לסמוך חוץ מהקדוש ברוך הוא. ואי אפשר שלא לחשוב על הפרק שבו דוד המלך, שגם הוא ידע לא מעט ימים של פחד ומנוסה, כתב את המילים הפשוטות והחזקות האלה:

ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא, ה' מָעוֹז חַיַּי מִמִּי אֶפְחָד

זה בדיוק מה שטרופנוב מתארת במילים שלה: ברגע שאין יותר שום דבר להיאחז בו, לא ביטחון כלכלי ולא יציבות ולא אפילו ודאות שהיקרים לנו בחיים, נשאר רק מקום אחד לפנות אליו. היא לא המציאה את זה, היא פשוט חיה את זה על בשרה בצורה הכי קשה שיש.

אנחנו לא יודעים מה היה עובר עלינו במקומה, ורובנו מקווים שלעולם לא נצטרך לגלות. אבל אפשר ללמוד ממנה דבר אחד פשוט: שגם כשהכול קורס בבת אחת - הבית, המשפחה, הביטחון הבסיסי ביותר - עדיין אפשר למצוא נקודת אחיזה. זה לא קורה אצל כולם באותה צורה ולא באותו קצב, ולפעמים זה לוקח זמן ארוך, אבל האפשרות הזאת קיימת גם במקום הכי שחור. שגם מתוך החושך הכי עמוק אפשר לצמוח מחדש, לקחת על עצמנו שבת, כשרות, תפילה - ולהגיד שזה "הדבר הכי טבעי והכי הגיוני שיש".

אנחנו מזמינים אתכם לקחת רגע עכשיו, לומר פרק תהילים לשלומם ולרפואתם של כל מי שעדיין נושאים את הפצעים של אותם ימים, גלויים וסמויים כאחד. ואם יש לכם שם של מישהו שזקוק לתפילה, שתפו אותו עם הסובבים אתכם - לפעמים זה כל מה שצריך כדי שהתפילה תתחבר לעוד תפילה, ועוד אחת, עד שהיא הופכת למשהו גדול באמת.

עוד מאמרי תוכן בנושא צדיקים
X
  • © כל הזכויות שמורות