דברו איתנו
צדיקים

סעודת הבת עין בי"ב בכסלו: למה עושים אותה ומה מבקשים בה

מנהג מדור לדור: סעודה בי"ב בכסלו לזכר הצדיק מצפת, ומה מבקשים בה


16/11/26 | ו' כסלו התשפ"ז
סעודת הבת עין בי"ב בכסלו: למה עושים אותה ומה מבקשים בה

בי"ב בכסלו רבים נוהגים לערוך סעודה לזכרו של הצדיק מצפת, בעל ספר "בת עין". נספר לכם מאיפה המנהג, מה הרעיון שמאחוריו ומה מבקשים ביום הזה

יום י"ב בכסלו הוא יום ההילולא של רבי אברהם דב מאווריטש, מחבר הספר "בת עין". מי שמכיר את המנהג יודע שזה לא יום רגיל: מקיימים בו סעודה לעילוי נשמת הצדיק, ומבקשים בו ישועה ורחמים. בואו נבין מאיפה זה בא ומה כדאי לדעת לפני שמצטרפים.

הרב יאשיהו פינטו, ראש אבות בתי הדין במרוקו, שלח קריאה מיוחדת בהקלטה, שבה הוא מפרט את מעלת סעודת ההילולא לזכרו של ה"בת עין" ומבקש לערוך סעודות כאלה בבתי המדרש של "שובה ישראל" ברחבי תבל. בהקלטה הוא אומר שזה מנהג שעובר מדור לדור: "כך קבלו רבותינו מדורי דורות ביום י"ב בכסלו לעשות הלולה וסעודה לעלוי נשמת הצדיק גדול בעל ה"בת עין".

שימו לב לנקודה חשובה. המקורות שעיינו בהם מציגים את המנהג כמסורת שקיבלו הרבנים מדורות קודמים, ולא כהלכה שנכתבה בספר מסוים. לכן אין כאן "חובה" אלא מנהג יקר שנהוג לשמור עליו, ואפשר להצטרף אליו בפשטות ובלב שלם.

ומי היה הצדיק שאנחנו מציינים? רבי אברהם דב נולד בין השנים תק"כ לתקכ"ה בחמעלניק שבפולין, לאביו רבי דוד אויערבאך, אב"ד ומגיד מישרים בעיר. הוא כיהן כאב"ד אווריטש וזיטומיר, ובשנת תק"ץ לערך עלה לארץ ישראל כדי להשתקע בה. בארץ הוא קבע את משכנו בצפת, עיר המקובלים, ושם יסד בית מדרש שנעשה מרכז לחסידי העיר.

את דרשותיו, שנאמרו לפני הקהל מדי שבת בשבתו, רשמו תלמידיו, והן נאספו בספרו המפורסם "בת עין" על התורה ועל המועדים. הוא עצמו סיפר למה בחר בשם הזה: "מפני שהכנסתי בהכתבים קדושת ארץ ישראל אשר עיני ה' אלוקיך בה תמיד". כלומר, כל הספר נושא בתוכו געגוע וקדושה של הארץ שהוא כל כך אהב.

יש גם סיפור שמלמד על הקשר שלו לארץ ישראל, והוא קשור דווקא לסעודה. מסופר שבתקופה שישב בצפת הסתגר בחדרו שלושה שבועות. לפי הסיפור, הוא התאכזב כשגילה שאבני הארץ הן סתם אבנים, והתחנן לפני הקב"ה שיאיר את עיניו לראות את מעלת הארץ. בסוף שלושת השבועות יצא מחדרו, אמר שזכה להכיר ברום מעלתה של ארץ ישראל, והורה לערוך סעודה של מצווה. זה סיפור שמסופר על הצדיק, ואנחנו מביאים אותו כפי שהוא מסופר, בלי להוסיף עליו.

הוא הנהיג את העדה בצפת גם ברגעים קשים. בשנת תר"א פרצה מגיפה בעיר והפילה חללים רבים, ועל פי המסופר הוא קיבל על עצמו להיפטר כדי להציל את יושבי העיר. ביום י"ב בכסלו תר"א עלתה נשמתו השמימה, ולפני פטירתו אמר, כך מסופר, שהוא "הקרבן האחרון ממגיפת הדבר ואחריו לא תהא עוד מגיפה בעיר זו". מאז מציינים את היום הזה כיום ההילולא שלו.

עוד סיפור שמסופר עליו קשור לצפת. בכ"ד בטבת תקצ"ז הייתה בעיר רעידת אדמה, בשעה שהוא והמתפללים עמדו בבית מדרשו בין מנחה למעריב. על פי המסופר, החלק של בית המדרש שבו עמד הוא ומסביבו המתפללים נשאר שלם, ו"לא קרה מאומה ויהי לנס".

מה הרעיון שמאחורי סעודת הילולא

כדי להבין למה עושים סעודה לצדיק, כדאי להקשיב להסבר של הרב פינטו. הוא מתאר שבשמיים יש בית דין של מעלה, שדומה לבית דין של מטה, עם דיינים, סנגוריה וקטגוריה. הקב"ה רוצה טוב לעם ישראל, ולכן מוסיף לבית הדין הזה צדיק וחסיד גדול שקשורות בו נשמות ישראל, "והיה מליץ ישר על עם ישראל ומבין את מאוי הנפש של עם ישראל".

ומה עושה הסעודה? לדבריו, "בכח ההלולה שבה נעשה סעודה וכו' אותם צדיקים מקבלים יותר הבנה, ומקלים יותר את הדין מעל כלל עם ישראל". הוא מוסיף שהסעודה שעורכים לכבוד הצדיק, בלשונו, "ממתקת את הדינים ומשפיעה לכל אחד מאתנו ישועה ושמחה גדולה". זו דרך המסורת להסתכל על הדברים, ואנחנו מביאים אותה כדברי הרב פינטו ולא כהבטחה.

חשוב לא פחות לדעת למי פונים. הרב פינטו מדגיש שמתפללים לקב"ה בלבד: "אנו מתפללים לקב"ה ומבקשים שהצדיק יהיה מליץ ישר בעדנו שתתקבל תפלתנו לרצון". ובמפורש הוא אומר: "אסור להתפלל לצדיק שימלא בקשתינו". הצדיק הוא מליץ, לא מי שעונה לבקשות. כל הפנייה היא לה' יתברך.

והוא מוסיף נקודה שנוגעת ללב של כל אחד מאיתנו: כשבאים להשתטח על קבר צדיק, מקבלים על עצמנו "תשובה מתוך חרטה גמורה ורצון לתקן את דרכינו". כלומר, לא רק מבקשים, אלא גם מתחילים משהו חדש. ונראה לנו שאפשר לאמץ את הרוח הזו גם ביום הסעודה.

איך עושים את זה בבית, בלי סדר קבוע

האמת היא שבמקורות שמצאנו אין תיאור של סדר קבוע לסעודה, תפריט מוגדר או נוסח מיוחד. מה שכן כתוב הוא שעושים "הלולה וסעודה לעלוי נשמת הצדיק", ושאפשר לעשות זאת בבית המדרש. לכן אנחנו לא ממציאים מנהגים. מי שרוצה לדעת איך נוהגים אצלו במשפחה או בקהילה, כדאי לשאול את הרב שלכם.

ומה אפשר לקחת מכל מה שלמדנו? סעודה פשוטה, בשמחה ובכוונה, לעילוי נשמתו של רבי אברהם דב. לפני שמתחילים אפשר לחשוב על מה שרוצים לבקש, ולפנות לקב"ה בלבד, כשהצדיק הוא מליץ בעדנו. ואפשר לקבל על עצמנו החלטה אחת קטנה לתיקון, כדי שהיום לא יעבור רק בשולחן ערוך.

בסיכום, יום י"ב בכסלו הוא הזדמנות לעצור, להיזכר בצדיק שאהב את ארץ ישראל והקריב את עצמו למען אנשי עירו, ולהתחזק. מנהג הסעודה עבר אלינו מדורות קודמים, והוא עדיין חי וקיים. בואו נצטרף אליו, כל אחד בדרכו.

ואם אתם רוצים להוסיף משהו לסעודה, אתם מוזמנים לומר תהילים לפניה או אחריה, ולבקש מה' ישועה לכם ולכל עם ישראל. תפילה פשוטה, מהלב, היא תמיד נכונה.

עוד מאמרי תוכן בנושא צדיקים
X
  • © כל הזכויות שמורות