כמה פעמים מותר לבקש מה' את אותו הדבר? התשובה מפרשת השבוע

בואו לגלות עוד תוכן חדש ומפתיע! התחברו לכל הפלטפורמות שלנו בתהילים בלחיצה כאן >>>​

משה רבנו התפלל את אותה הבקשה 515 פעמים ולא התבייש אף לא פעם אחת. פרשת השבוע חושפת למה זה בדיוק מה שה' רוצה מאיתנו

בפתיחת פרשת ואתחנן, אחרי שמשה רבנו מתפלל ומתחנן שוב ושוב להיכנס לארץ ישראל, הוא פונה אל העם ואומר עליהם משפט שנשמע כמו סתם תיאור, אבל מסתתרת בו הפתעה של ממש: "כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּה' אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו". מי עם גדול שיש לו אלוהים קרובים אליו, בכל קריאה אליו.

שימו לב לניסוח - "אלוהים קרובים אליו", בלשון רבים. לא "קרוב", כמו שהיה מתבקש כשמדברים על ריבונו של עולם היחיד. השאלה הזאת מטרידה כבר דורות, ומי שעונה עליה בצורה שממש נוגעת ללב הוא המגיד מדובנא, שמביא כדרכו משל פשוט וחכם.

המגיד מספר על אדם שהיה לו קרוב משפחה עשיר. יום אחד נקלע למצוקה כלכלית ופנה לקרוב שלו בבקשת עזרה, וזה נענה לו ברצון. כך קרה שוב, ושוב, ובכל פעם קיבל תשובה חמה ויד פתוחה. אבל כשהפניות הפכו לשגרה, הקרוב העשיר החל להרגיש שהעניין נהיה לו למעמסה, והחליט להפסיק לעזור.

אבל תארו לעצמכם מישהו אחר, שיש לו לא קרוב אחד עשיר אלא הרבה קרובים ומכרים. כשהוא נקלע לצרה, הוא לא מטריח כל פעם את אותו אחד. הוא מחלק את הפניות שלו - פעם פונה לזה, פעם לזה. ומכיוון שכל אחד מהם מקבל ממנו רק פנייה אחת, מבחינתו זו הבקשה הראשונה, והוא נענה בשמחה ובלב שלם.

וזה בדיוק הרעיון שהתורה רומזת אליו. הקב"ה מתייחס אלינו כאילו יש לו, כביכול, לא "קרוב" אחד שחוזר ומטריח, אלא קרובים רבים וחדשים - כל פעם שאנחנו פונים אליו, זו עבורו כאילו הפנייה הראשונה שלנו. אין מכסה, אין תור, ואין רגע שבו אנחנו "כבר ביקשנו את זה". כל תפילה מתקבלת כשלעצמה, טרייה ואישית, ממש כמו שהמשל מתאר.

מכאן אפשר להבין גם למה חז"ל לימדו שאצל הקב"ה, בניגוד למלך בשר ודם, אין בכלל מושג של עומס או טורח מריבוי בקשות. אצל מלך אנושי, פנייה חוזרת עלולה להיראות כמו טרחנות. אצל בורא עולם זה הפוך לגמרי - הוא, אם אפשר לומר כך, מתאווה לתפילה שלנו, וכל שיחה שאנחנו שופכים לפניו מתקבלת באהבה, כאילו מעולם לא פנינו אליו קודם.

ומכאן גם היסוד החשוב שכדאי לזכור בכל פעם שמתעורר הספק אם בכלל שווה להתפלל על עוד דבר: לעולם אל יימנע אדם מלבקש ולהתפלל, בין אם מדובר בצורך גדול וגורלי ובין אם מדובר בעניין קטן שנראה כמעט לא ראוי להטריח עליו את שמיים. אין "קטן מדי" ואין "כבר ביקשנו את זה" - כל בקשה, גדולה כקטנה, מוצאת אצלו מקום.

גם כשהתשובה חלקית, התפילה לא הולכת לאיבוד

הדוגמה הכי חזקה לרעיון הזה נמצאת אצל משה רבנו עצמו, באותה הפרשה ממש. אף על פי שנגזר עליו שלא יעבור את הירדן ולא ייכנס לארץ ישראל, משה לא אמר נואש. הוא המשיך להתפלל, ולפי המובא בפרשה הוא העתיר לפני הקב"ה 515 תפילות - בדיוק כמניין המילה "ואתחנן".

הגזירה עצמה לא בוטלה, משה לא נכנס לארץ. אבל התפילה לא הלכה לאיבוד. הקב"ה אמר לו לעלות אל ראש הפסגה ולהביט מכל הכיוונים אל הארץ, ורש"י מבאר את זה כתשובה ישירה לבקשה: "ביקשת ממני ואראה את הארץ הטובה, אני מראה לך את כולה". כלומר, גם כשהתשובה לא באה בדיוק בצורה שביקשנו, היא כן מגיעה - לפעמים בדרך אחרת לגמרי ממה שציפינו.

סיפור נוסף שממחיש עד כמה תפילה יכולה לפעול גם ברגעים שנראים אבודים לגמרי, הוא סיפורו של חזקיהו המלך. כשהוא חלה במחלה קשה, הגיע אליו ישעיהו הנביא ומסר לו הודעה שקשה לשמוע יותר ממנה - שהוא עומד למות, ולא יחיה.

כֹּה אָמַר ה' צַו לְבֵיתֶךָ כִּי מֵת אַתָּה וְלֹא תִחְיֶה

חזקיהו לא נכנע. הוא הפנה את פניו אל הקיר, התפלל אל ה' ובכה בכי גדול. ובמסכת ברכות מסופר שהוא אף השיב לישעיהו הנביא בנחרצות, כשהוא נשען על מסורת שקיבל מבית דוד המלך: אפילו כשחרב חדה מונחת כבר על הצוואר, אסור לאדם למנוע את עצמו מן הרחמים ולהפסיק להתפלל.

והתפילה הזאת, שיצאה מעומק הלב, שינתה את הגזירה. ה' אמר לו:

שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתֶךָ רָאִיתִי אֶת דִּמְעָתֶךָ הִנְנִי יוֹסִף עַל יָמֶיךָ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה

חמש עשרה שנים נוספות, אחרי שהדין כבר נראה חתום וסגור.

ואי אפשר שלא לחשוב, לאור כל זה, על כל אחת ואחד מאיתנו שמתלבטים אם "כבר ביקשנו את זה יותר מדי פעמים". מי שמכיר את הרעיון הזה - שכל תפילה מתקבלת כאילו היא הראשונה - מבין שאין שום סיבה להתבייש לחזור ולבקש, גם על אותו דבר, גם בפעם העשירית וגם במאה. השערים לא ננעלים, וגם כשהתשובה מתעכבת או מגיעה בצורה אחרת, כמו אצל משה שראה את הארץ בלי להיכנס אליה, הפנייה שלנו לא הולכת לאיבוד. וגם כשהמצב נראה חתום וסגור, כמו אצל חזקיהו, עוד אפשר לפעול ולשנות דרך תפילה כנה מעומק הלב.

אולי דווקא בימים כאלה, כשיש לכולנו בקשות שאנחנו חוזרים ומעלים בתפילה - על בריאות, על פרנסה, על שלום בית, על ישועה שמתעכבת - שווה לקחת רגע ולומר יחד פרק תהילים, או לשלוח שם של מי שזקוק לרחמים, בלי לחשוב פעמיים אם זו כבר הפעם המיותרת. אין צורך לבחור בין הבקשות ולתעדף רק את הגדולות שבהן - אפשר וכדאי להביא לפניו גם את הדברים הקטנים שמעיקים על הלב. כי מסתבר שאצלו, למעלה, כל פנייה כזאת היא תמיד הפעם הראשונה.