לאיזה כיוון מתפללים בקצה העולם? כולם אל מקום אחד

תחשבו על יהודי בניו יורק, על יהודי באוסטרליה ועל יהודי בדרום אפריקה, שכל אחד מהם פונה לכיוון אחר לגמרי. ובכל זאת הלב של כולם מופנה לאותה נקודה אחת

בכל מקום שבו נמצא יהודי בעולם, מוטל עליו לכוון את הלב והתפילה לעבר בית קודש הקודשים שבירושלים. זה נשמע פשוט, אבל מאחורי המשפט הזה עומדת הלכה עתיקה שהשפיעה על האופן שבו בנויים בתי הכנסת, ועל האופן שבו מתפללים גם היחיד וגם הציבור, בכל קצוות תבל.

אם תעצרו רגע ותדמיינו את המפה, תבינו מיד מה מיוחד כאן. מי שעומד באירופה פונה לכיוון אחד, מי שעומד בסין או באוסטרליה פונה לכיוון ההפוך, ומי שעומד בדרום אפריקה פונה לצפון. ובכל זאת, כפי שנאמר בהלכה, כל ישראל מכל מקום שהם מכוונים את תפילתם למקום אחד.

המקור הקדום ביותר לתפילה לעבר ירושלים נמצא בדברי המלך שלמה, בחנוכת בית המקדש הראשון. שלמה מנה את המצבים שבהם עם ישראל יימצא בגלות או במלחמה, וציין כיצד עליהם להתפלל. הוא אמר: "וְהִתְפַּלְלוּ אֵלֶיךָ דֶּרֶךְ אַרְצָם אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבוֹתָם, הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנִיתִי לִשְׁמֶךָ" (מלכים א', ח', מ"ח). כלומר, כבר בראשית הדרך ברור שגם מי שרחוק מהארץ פונה אליה בתפילתו.

את ההמשך של המסורת הזו אפשר לראות בספר דניאל, שם מתואר כיצד דניאל התפלל בבבל. הכתוב מספר על חלונות פתוחים בעלייתו, כנגד ירושלים: "וְכַוִּין פְּתִיחָן לֵהּ בְּעִלִּיתֵהּ נֶגֶד יְרוּשְׁלֶם" (דניאל ו', י"א). גם שם, במרחק גדול מהעיר, הפנים מופנות אליה.

ומה קבעו חכמים להלכה? במשנה ובגמרא (מסכת ברכות ל' ע"א) נקבע כלל שמסודר כמו שלבים. מי שעומד בחוץ לארץ מכוון את לבו כנגד ארץ ישראל. מי שעומד בארץ ישראל מכוון את לבו כנגד ירושלים. מי שעומד בירושלים מכוון כנגד בית המקדש, ומי שעומד בבית המקדש מכוון כנגד בית קודש הקודשים. ומכאן המסקנה: כל ישראל, מכל מקום שהם, מכוונים את תפילתם למקום אחד.

מרן השולחן ערוך פוסק את דברי הגמרא להלכה (אורח חיים, סימן צ"ד, סעיף א'). מי שעומד במזרח מחזיר את פניו למערב, מי שעומד במערב מחזיר את פניו למזרח, מי שעומד בדרום פונה לצפון, ומי שעומד בצפון פונה לדרום. ובלשונו: "נמצאו כל ישראל מכוונים לבם למקום אחד".

המשמעות, לפחות כפי שאנחנו מבינים אותה: לא משנה באיזו יבשת מתפללים. מי שעומד לפני ה' פונה אל אותו מקום שאליו פונים כל אחיו, ובכך כל ישראל מתפללים אל מקום אחד.

מה זה אומר בפועל? לאיזה כיוון פונים

בואו נרד מהכללים אל המפה. רוב מדינות אירופה וצפון אמריקה נמצאות צפונית-מערבית לישראל, ולכן המתפללים שם מכוונים את פניהם לכיוון מזרח, ליתר דיוק דרום-מזרח. זו הסיבה שבבתי כנסת רבים באירופה ובאמריקה ארון הקודש קבוע בקיר המזרחי, ומכאן גם הביטוי "כותל המזרח".

מדינות כמו סין, יפן ואוסטרליה, וגם ארצות המזרח התיכון כמו עיראק ואיראן, נמצאות מזרחית לישראל. המתפללים שם מכוונים את פניהם לכיוון מערב, או צפון-מערב. מדינות שנמצאות מדרום לישראל, כמו דרום אפריקה, מכוונות את התפילה לצפון, ובמדינות הצפון, כמו רוסיה הצפונית וסקנדינביה, מכוונים לדרום.

בעידן המודרני, כשהעולם הוכר ככדור, עלתה בין הפוסקים שאלה מרתקת: איך מחשבים את הכיוון לירושלים ממרחקים עצומים, למשל מארצות הברית? ישנן שתי שיטות. לפי שיטת המפה השטוחה, קו ישר מניו יורק לירושלים עובר בכיוון דרום-מזרח. לפי שיטת כדוריות הארץ, המרחק הקצר ביותר בין שתי נקודות על הגלובוס הוא קשת של "מעגל גדול", ולפי זה המסלול הקצר ביותר מניו יורק לירושלים מתחיל דווקא לכיוון צפון-מזרח.

להלכה, רוב הציבור והפוסקים נהגו להתפלל לפי הכיוון הכללי שנראה במפות, כלומר מזרח או דרום-מזרח בארצות הברית. עם זאת, יש פוסקים, כמו בעל "פאת השולחן" ואחרים בדורות האחרונים, שהדגישו שיש ללכת לפי המסלול האמיתי על פני הכדור. ואפליקציות ומצפני תפילה מודרניים מתוכנתים כיום לרוב לפי חישוב המעגל הגדול, כדי להצביע בדיוק על המרחק הקצר ביותר לירושלים.

ומה אם לא יודעים לאן לפנות?

לא תמיד אפשר לדעת את הכיוון, ולא תמיד אפשר לפנות אליו. לכך יש תשובה ברורה בגמרא ובשולחן ערוך: "לא ידע לכוון הרוחות – יכוון לבו לאביו שבשמיים". כלומר, מתפללים לכל כיוון שבו נמצאים, וחושבים בלב שעומדים מול קודש הקודשים. ההלכה מבינה שהעיקר הוא הלב.

ומה אם נכנסתם לבית כנסת ותפסתם שהציבור מתפלל לכיוון שגוי, למשל בגלל אילוץ של המבנה? נפסק להלכה שאין לפרוש מהציבור ולהתפלל לכיוון אחר, משום "לא תתגודדו" ומשום מראית עין של מחלוקת. מה שעושים הוא לעמוד עם הציבור באותו כיוון, ולהטות את הראש מעט לכיוון הנכון של ירושלים. כאן שוב רואים שעיקר העבודה היא הכוונה שבלב.

ואי אפשר שלא לחשוב כאן על מה שאנחנו אומרים בתהילים, בפרשנות שלנו ולא כחלק מהדיווח:

שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית ה' נֵלֵךְ (תהילים קכ"ב, א')

אולי זה בדיוק מה שמסביר למה ההלכה הזו נוגעת לכל אחד ואחת מאיתנו, גם למי שלא חשב עליה מעולם. כל תפילה, בכל מקום, נושאת איתה את הכיוון של כלל ישראל. קשה להתעלם מהתמונה: מכל קצוות העולם, בכל שפה ובכל מזג אוויר, יהודים פונים לאותה נקודה, והלבבות מתחברים זה לזה דרך המקום האחד.

בפעם הבאה שתעמדו להתפלל, נסו לעצור לשנייה ולחשוב לאן אתם פונים ועם מי אתם מתפללים. יהודים רבים, במקומות רחוקים, מכוונים באותו רגע את הלב לאותו מקום. הזמינו את עצמכם ואת יקיריכם לומר היום פרק תהילים, ושלחו לנו שם של מישהו שצריך תפילה, כדי שנתפלל עליו יחד.