הכנסת אורחים: מה למדו חז"ל מאברהם אבינו

הרמב"ם כותב שהכנסת אורחים גדולה מקבלת פני שכינה, ומי שעומד בפתח הבית יודע שיש כאן הרבה יותר מארוחה

יש מצוות שנעשות בבית הכנסת, ויש מצוות שנעשות בסלון, ליד השולחן ובמטבח. הכנסת אורחים היא מהסוג השני. היא לא דורשת ידע מיוחד ולא מקום מיוחד, אבל חז"ל הציבו אותה במקום גבוה מאוד. הרמב"ם (הלכות אבל פרק י"ד הלכה ב') כותב: "וגדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה, שנאמר וירא והנה שלשה אנשים".

מה פירוש הדבר? אברהם אבינו ישב בפתח אוהלו, ולפי המסופר הוא ישב שם ומחפש אורחים לארח. כשראה שלושה אנשים הוא פנה אל ה' בבקשה שלא יעבור מעליו.

אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ

מהפסוק הזה לומדת הגמרא במסכת שבת (קכז.) את מעלת הכנסת האורחים. רש"י מפרש שאברהם ביקש מהקב"ה להמתין עד שיכניס את האורחים. כלומר, אברהם לא רואה סתירה בין האירוח לבין הקרבה לה'. האירוח הוא הדרך.

כדאי לעצור רגע על המילים האלה. אברהם לא חיכה שיקישו על דלתו. הוא ישב בפתח, ועיניו חיפשו מי שצריך מקום. המצווה מתחילה אפוא עוד לפני שהאורח הגיע: במוכנות, ברצון לפתוח את הבית, ובעין שמחפשת את מי שזקוק לנו. וכשהרמב"ם מצטט את הפסוק "וירא והנה שלשה אנשים", הוא מזכיר לנו שהכול התחיל בראייה, בלב שפנוי לראות מישהו אחר.

כשאנחנו קוראים את דברי הרמב"ם, קל לפספס כמה הם נועזים. קבלת פני שכינה היא רגע של התעלות, והכנסת אורחים היא עבודה פשוטה: לפתוח את הדלת, להניח צלחת, להקשיב למי שהגיע. ובכל זאת, הרמב"ם מעמיד את הפשוטה מעל הנעלה. מי שמארחים בלב שלם, מקיימים משהו גדול ממה שנדמה להם.

והרמב"ם ממשיך עוד צעד. הוא כותב על הלוויה: "שכר הלויה מרובה מן הכל", ואומר "ולוויים יותר מהכנסתן". כלומר, ליווי האורח ביציאתו חשוב אף יותר מהכנסתו. ובלשון חריפה שהוא מביא מחז"ל: "כל שאינו מלוה כאילו שופך דמים". מכאן אנחנו רואים שהמצווה לא נגמרת כשהאורח אוכל. היא כוללת גם את רגע הפרידה.

מה זה אומר בפועל? הפלא יועץ מתאר זאת כך: בפרידה המארח נותן לאורח "צידה לדרך", ומלווה אותו. לא חייבים לחשוב על מזוודות ועל מסעות. אפשר ללוות עד הדלת, עד החניה, עד התחנה, ולהוסיף משהו קטן לדרך. העיקר שהאורח ירגיש שלא סתם נפטרו ממנו.

כל זה נשמע גדול, ובכל זאת הוא מתחיל בדברים קטנים. חיוך בפתח, כיסא נוסף ליד השולחן, שאלה כנה על שלומו של האורח. מי שמארחים מתוך שמחה, גם בלי שולחן מפואר, כבר נמצאים בתוך המצווה. וזה גם מה שהופך אותה לנגישה לכל אחד ואחת מאיתנו, בכל בית ובכל תקציב.

איך מכינים את הבית ואת הלב

הפלא יועץ כותב: "מצות הכנסת אורחים היא מצוה רבה, שמנו אותה בכלל דברים". ומיד אחר כך הוא עובר לשאלה מעשית מאוד: באיזה מצב רוח מארחים? לדבריו, ההלכה דורשת "שיהא מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות". לא מספיק להגיש. צריך גם לקבל.

והוא מוסיף משפט שכדאי לתלות על המקרר: עדיף "פת חרבה עם יפה עיניים" על פני "פטומות בפנים זועפות". כלומר, שולחן עם מאכלים משובחים והבעה קפואה לא משיג את המצווה, ושולחן צנוע עם פנים טובות כן משיג.

כל אחד מאיתנו מכיר את היום שבו האורחים מגיעים דווקא כשיש כעס, עייפות או לחץ. גם על זה יש תשובה. הפלא יועץ כותב שגם מי שיש לו כעס או צער צריך "להסיר כעס מלבו" ולהראות לאורח "פנים שוחקות". זה לא קל, וזו בדיוק הסיבה שזו מצווה גדולה. אפשר לעזור לעצמנו בעצה נוספת שלו: "ולעולם אל יזוז ממחשבתו גודל המצווה וגודל שכרה, למען לא יכבד עליו". כשזוכרים כמה המצווה גדולה, הטירחה נעשית קלה יותר.

ומה עם ההוצאה? הרבה פעמים מה שעוצר אותנו מלהזמין הוא החשש מהעלות. הפלא יועץ מתייחס לזה ישירות: אם קשה למארח להוציא הרבה, "אל ירבה בהוצאה". ולדבריו, הרבוי בהוצאה הוא עצת היצר הרע, שרוצה למנוע מהאדם מצווה גדולה. ומצד שני, עדיף להוציא מעט יותר מהרגיל, כדי שהאורח לא ירגיש שהוא מכביד עלינו.

כבוד האורח, וגם כבוד המארחים

ההלכה לא מדברת רק אל המארחים. גם לאורח יש חלק במצווה, וכך הוא נעשה שותף לה. לפי הפלא יועץ, האורח לא יישאר בבית המארח אם הוא יכול לשהות במלון, ולא יכביד על בעל הבית. הוא לא ישאל את בעל הבית על עסקיו או על רכושו, והוא יראה כבוד לבעל הבית ולבני הבית. ובסיום הסעודה הוא יברך את המארח בברכת האורח שבברכת המזון.

כך נוצר מעגל יפה: המארחים מקבלים בפנים יפות, והאורח מחזיר כבוד ותודה. כשהאורח ער לטרחה של הבית, וכשהבית ער לצורכי האורח, הבית מתמלא באווירה אחרת.

שימו לב לפרט קטן: הפלא יועץ כותב על אורח עני שאין לו מקום ללון בו, שאם ימצא מי שיאסוף אותו, "חיה יחיה ממש". כלומר, לפעמים אנחנו לא יודעים כמה גדולה הטובה שאנחנו עושים. מה שנראה לנו כמו מיטה נוספת וצלחת נוספת, עשוי להיות בשביל מישהו הפרש גדול מאוד.

בכל פעם שמישהו עומד אצלנו בפתח, אנחנו נמצאים בסצנה שאברהם אבינו הכיר היטב. לא צריך אוהל ולא שלושה מלאכים. צריך לב פתוח, פנים טובות, שולחן לפי היכולת, ובסוף גם ללוות את האורח בדרכו. כך למדו חז"ל מאברהם, וכך אנחנו יכולים לקיים את המצווה בבתינו.

וכשאנחנו מתכוננים לאורחים, כדאי לצרף לזה כמה פרקי תהילים, לבקש שהבית יהיה פתוח ושהשלום יישרה בו. נזמין אתכם לומר תהילים יחד איתנו, ולבקש מהקב"ה שנזכה לקיים את מצוות הכנסת האורחים מתוך שמחה, ושכל מי שנכנס לביתנו ייצא ממנו ברכה.