להפנות גב לכותל? מה ההלכה אומרת על היציאה מהרחבה
חובה או מעלה? מה ההלכה אומרת על היציאה מהרחבה

הילולת הבת עין בשידור חי מהציון, מוצאי שבת בשעה 21:00. שלחו שמות לתפילה בחינם: לשליחה בוואטסאפ לחצו כאן >>>
מי שהתפלל בכותל מכיר את המראה: אנשים שמסיימים להתפלל והולכים לאחור, פנים אל האבנים. האם זו חובה, או מעלה שמי שרוצה יכול לקיים
אתם עומדים בכותל, מסיימים את התפילה, וצריכים לצאת מהרחבה. יש מי שפשוט מסתובבים והולכים, ויש מי שנסוגים לאחור צעד אחרי צעד, עם הפנים אל הכותל, עד שהם מחוץ לרחבת התפילה. מה נכון? השאלה הזאת נדונה בספרו של הרב ירון אשכנזי, "הלכה למעשה", והתשובה שם מעניינת במיוחד, כי היא מפרידה בין מה שחובה לבין מה שיפה ונכון.
נתחיל מהתשובה בקצרה, כפי שהיא מובאת שם. מעיקר הדין מותר להפנות את הגב לכותל המערבי בעת היציאה ממנו, משום ששטח זה אינו חלק מבית המקדש. ובכל זאת, יש מעלה שלא להפנות את הגב כלפי כל רחבת התפילה שבכותל. מי שרוצה לקיים את המעלה הזאת, הופך את גופו והולך אחורנית עד שהוא יוצא מרחבת התפילה. כלומר, אף אחד לא צריך להרגיש שהוא עובר על משהו, ומי שמקפיד, יודע למה הוא עושה זאת.
מאיפה בכלל בא הרעיון של ללכת אחורה? המקור הוא בבית המקדש עצמו. הרמב"ם בהלכות בית הבחירה כותב על מי שסיים את עבודתו במקדש: "אינו יוצא ואחוריו להיכל, אלא מהלך אחורנית מעט מעט ומהלך בנחת על צדו, עד שיצא מן העזרה". כל כהן שסיים את עבודתו ויצא מבית המקדש היה צריך ללכת כך, עד שיצא מהעזרה. אפשר לדמיין את זה: לא ממהרים, יוצאים בנחת ובהדרגה, כמו מי שלא רוצה להפנות עורף לקדושה.
והנה החידוש שעושה את הנושא רלוונטי גם לנו, היום. הרמב"ם כותב שם שהדין הזה נוגע גם אחרי החורבן: "אף על פי שהמקדש היום חרב בעונותינו, חייב אדם במוראו כמו שהיה נוהג בו בבניינו". והוא מביא מקור מהתורה:
את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו
ומסביר: מה ששמירת שבת נשארת לעולם, כך גם מורא מקדש נשאר לעולם, "שאף על פי שחרב, בקדושתו עומד". כלומר, גם מקדש שחרב נשאר בקדושתו, ולכן נשאר גם החיוב לנהוג בו מורא. מכאן מבואר שגם בזמננו אסור לצאת מבית המקדש כשהגב אליו. אבל אם כך, מדוע הכותל לא נכלל בחיוב הזה?
התשובה נמצאת בספר "אשר השיב". לפי הכתוב שם, הדין של ללכת אחורנית הוא דווקא למי שיוצא מבית המקדש עצמו. מי שיוצא מהכותל המערבי אינו חייב לנהוג כך, מפני שהכותל הוא חלק מחומת העזרה, ואינו חלק מבית המקדש. זו הסיבה שמעיקר הדין מותר להפנות את הגב.
ובכל זאת, למה נוהגים ללכת אחורה
אבל המעלה נשארת. בספר "סובו ציון" מובא שהגר"א נבנצאל נשאל אם יש חיוב גמור לצאת כשהפנים אל הכותל או אל ההיכל, או שרק ראוי לעשות כך. והוא השיב: "אינני יודע, אבל ודאי שכך נהוג לעשות". כלומר, הוא לא קבע שיש חיוב גמור, אבל גם לא פקפק במנהג.
הוא נשאל גם שאלה מעשית: האם ההקפדה היא רק באזור היציאה, או בכל שטח הרחבה? והוא השיב: "בכל השטח, וכן אני נוהג ללכת עם הפנים אליו עד סוף רחבת התפילה". וזה מתיישב עם מה שנכתב בתשובה בקצרה: לא רק בצעד האחרון, אלא עד שיוצאים מרחבת התפילה כולה.
יש עוד נקודה באותה תשובה, והיא מעניינת גם מי שלא מתכנן להגיע לכותל השבוע. המהרי"ל למד מדברי הרמב"ם שגם מי שיוצא מבית הכנסת יהפוך את פניו כנגד ההיכל ויצא. הרמ"א הביא את הדין הזה, והמשנה ברורה כתב שהדין נלמד מהמקדש. כלומר, גם לבית הכנסת השכונתי יש קשר לדין הזה, ואפשר לראות בו הרגשה אחת: מקום שמתפללים בו, יוצאים ממנו בכבוד.
כדאי לשים לב לאיזון שיש כאן. מצד אחד, התשובה לא מכריחה אף אחד, ומי שיוצא בגב לכותל פועל לפי עיקר הדין. מצד שני, היא גם לא מזלזלת במנהג, והוא מוזכר בדברי הגר"א נבנצאל, שנשאל על כך. בדיוק בין שני הקצוות האלה נמצאת המעלה: לא חובה שמכבידה, ולא מנהג שמבטלים בהינף יד.
איך אפשר לקיים את המעלה בפועל
מה זה אומר בפועל? מי שרוצה לקיים את המעלה, אחרי שסיים להתפלל, פשוט לא מסתובב מיד. הוא הופך את גופו והולך אחורנית עד שהוא מחוץ לרחבת התפילה. אין צורך בהכרזות ואין צורך לעשות מזה מופע. ומי שמתקשה, אפשר לזכור שמעיקר הדין אין חיוב, ולכן אין סיבה להילחץ.
ואם מרשים לנו לשים כאן פרשנות משלנו: יש בתנועה הקטנה הזאת משהו שמדבר ללב. כשאדם נפרד מאדם יקר, הוא לא מפנה עורף מיד. ואי אפשר שלא לחשוב על הפסוק בתהילים:
וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ
יראה, בעברית של אנשים אמיתיים, היא לא פחד. היא תחושה של כבוד למקום שיש בו משהו גדול מאיתנו. זה כמובן לא פירוש של הפוסקים, אלא מחשבה שלנו על הדברים. ומי שיודע מה זה להישאר עוד כמה שניות מול האבנים גם אחרי שהתפילה נגמרה, יבין למה יש מי שמעדיפים לצאת לאט, עם הפנים אל הכותל, ולא להסתובב ולהמשיך הלאה. זה לא חובה, וזו לא מדרגה שמודדת מי אוהב את המקום יותר. זו דרך אחת להראות שהמקום חשוב לנו.
אז אם שואלים אתכם פעם "למה אתם הולכים אחורה?", עכשיו יש לכם תשובה מדויקת: מעיקר הדין לא חייבים, יש מעלה לעשות כך, והמקור שלה הוא מורא מקדש שנשמר גם אחרי החורבן. ומי שלא מקפיד, לא עשה שום דבר אסור.
ובפעם הבאה שתעמדו מול הכותל, או שתשבו בבית ותחשבו עליו, אולי תקדישו דקה לפרק תהילים. ואם יש מישהו שאתם רוצים להתפלל עבורו, שלחו לנו את השם, ונאמר גם עבורו פרק, יחד איתכם.
להפנות גב לכותל? מה ההלכה אומרת על היציאה מהרחבה
למה אומרים "שבת היא מלזעוק" כשמבקשים על חולה בשבת?
ברכת השחר לאישה: למה אנחנו אומרים "שעשני כרצונו"
חזרתם למקום שבו קרה הנס? מה אומרים כשרואים אותו
קדיש יתום: מי אומר, עד מתי, ומה כשאין בן?
קניתם כלים חדשים? מה חשוב לדעת לפני הטבילה והברכה
נר נשמה: מאיפה בא המנהג ומתי מדליקים
ברכה לבר מצווה קצרה: מה אומרים, מי מברך ומה המשמעות
שכחתם להדליק נרות שבת? כך נוהגים לפי ההלכה
קונים מזוזה? מה חשוב לבדוק לפני שמחליטים
מעשר כספים: מאיפה זה מגיע ומה בעצם צריך לתת
ברכת הנהנין: למה מברכים לפני שנהנים מהעולם
תהילים בטלפון: מה עושים כשנכנסים איתו לשירותים?
ברכת בורא נפשות: על מה בעצם מודים בה, ומתי מברכים אותה?
נרות שבת בבית חולים: מה עושים כשאסור להדליק אש?
- © כל הזכויות שמורות
