חלמה על חייל שמעולם לא פגשה – איך זה קשור ללידת בנה?

אישה מבית שמש חלמה על חייל שמעולם לא פגשה, ולאחר בדיקה גילתה שהוא אכן היה קיים ונפל בקרב בעזה. מה שקרה בהמשך, כשבנה נולד, הפתיע את כל מי שהכיר את הסיפור

ערב סוכות. אישה חרדית מבית שמש, הגב' פרידמן, מתעוררת משנתה מטולטלת. בחלום הופיע בנה לוי, וסיפר לה על חייל בשם שחר פרידמן שנפל בקרב בעזה ומבקש שיעשו למענו דברים טובים. חלום כזה יכול היה להישאר סתם חלום. אבל הוא לא נשאר.

בהתחלה היא נרתעה. סיפורי נשמות וחלומות הם לא דבר שקל להתמודד איתו, והיא בעצמה הטילה ספק במה שראתה. אבל משהו לא נתן לה מנוח, והיא החליטה לבדוק. ואז התברר לה: אכן היה חייל בשם שחר פרידמן שנפל. לא סיפור, לא דמיון - מציאות. וברגע הזה, אפשר לשער, החלום הפסיק להיות "סתם חלום" עבורה, והפך למשהו שדורש תשובה.

ככל שחקרה, גילתה גם את יום פטירתו. וככל שיום האזכרה התקרב, כך גברו בה רגשות האשמה - על כך שעדיין לא עשתה דבר בעקבות מה שראתה בחלומה. היא שיתפה את אחיה, וזה דרבן אותה לפעול: גם אם יש רק סיכוי קטן שהחלום אמת, אמר לה, זו עדיין זכות גדולה לעשות משהו לזכרו של חייל שנפל על קידוש השם.

וכך היא פעלה. היא ערכה סעודת אמנים לעילוי נשמתו של שחר, ובמהלכה הוקראה "צוואתו" - מכתב שכתב ימים ספורים לפני שנכנס לעזה. במכתב קרא שחר לחבריו ולקרוביו לשאוף להיות אנשים טובים יותר, לחייך גם ברגעים הקשים, להעריך את הפרטים הקטנים, ולשים לב לאנשים ה"קטנים" - אלו שנופלים בדרך ואיש לא רואה אותם.

מכתב שנכתב ימים ספורים לפני כניסה לקרב הוא לא מכתב רגיל. יש בו איזושהי בהירות שקשה להסביר במילים - כאילו מי שכתב אותו ידע בדיוק מה הוא רוצה שישאר אחריו.

המילים האלה חדרו ללבה של הגב' פרידמן. היא ובני משפחתה החלו להתחזק במידות של בין אדם לחברו לעילוי נשמתו של שחר. היא הנחתה את ילדיה לתרגל ויתור והתגברות, ומהר מאוד ראתה שינוי אמיתי בהתנהגותם. ומשם זה רק התרחב - המסר עבר ממשפחה למשפחה, ומיד ליד, עד שסיפורים על מעשים טובים לזכרו של שחר החלו להגיע אליהם מכל עבר. אחד מהם היה על ילד שוויתר על האופניים החדשים שלו למען חברו.

באחד הימים, היא הרתה. ובלבה גמלה החלטה: להנציח את דמותו של שחר בביתה. השם "שחר" לא היה מקובל במשפחתה, אך היא חשה שהוא כבר הפך לחלק בלתי נפרד מחייהם - כאילו נכנס פנימה בלי רשות, ונשאר שם. היא ביקשה אז בקשה מיוחדת - "אות" משמיים, שצבע השיער של התינוק שייוולד יהיה זהה לצבע שיערו של שחר.

האות שחיכה ברגע הלידה

כשהגיעה עת הלידה, בבית החולים ובתוך מתח רב, קרה משהו שהשאיר את כולם ללא מילים: צבע שיער התינוק אכן תאם בדיוק לסימן שהיא ביקשה. גם אנשי הצוות הרפואי, שלא היו שותפים לסיפור מראש, עמדו מול מה שהם הבינו כקידוש ה' של ממש.

לא הרבה זמן אחרי, משפחתו של שחר יצרה קשר עם הגב' פרידמן. וכשהשוו בין תמונות, התברר דמיון מפליא בתווי הפנים - בין התינוק שנולד לבין תמונותיו של שחר עצמו כשהיה תינוק. דמיון שחיזק את כולם בהחלטה שהתקבלה עוד לפני שהתינוק בא לעולם.

נשארה שאלה אחת שהדהדה: למה דווקא שחר זכה למעמד המיוחד הזה? בשיחה עם אימו של שחר נחשף שמדובר בדמות נדירה - נער שהקדיש את חייו להעצמת האחר. לדברי אימו, שחר העניק לכל אדם שפגש את התחושה שהוא חברו הטוב ביותר, ודיבר איתו בגובה העיניים. הוא נהג לגשת דווקא לבודדים שבחבורה, לשאול לשלומם ולגרום להם להרגיש שייכים. הוא ליווה ילדים קטנים בחושך, סייע לבעלי מוגבלויות, והקפיד על יראת כבוד גדולה כלפי הוריו - עד כדי כך שאפילו כילד קטן נזהר שלא להטריד את שנתם.

ואי אפשר שלא לחשוב, כשקוראים את הסיפור הזה, על דברי הגאון מווילנה, שהבחין בין מי שזכה להיות "טוב לשמיים" לבין מי שזכה להיות גם "טוב לבריות". שחר, כפי שהוא מצטייר מהסיפור, זכה כנראה לשתי המעלות גם יחד - הוא נפל על קידוש השם, והיה גם מסור בכל נימי נפשו לחבריו ולסובבים אותו. אולי זה מה שהעניק לו את אותה סייעתא דשמיא נדירה, שהפכה חלום של אישה שלא הכירה אותו לכלי שדרכו התפשט הטוב הלאה, גם אחרי לכתו.

יָקָר בְּעֵינֵי ה' הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו (תהלים קטז, טו)

מי שמכירים את הפסוק הזה יודעים כמה עמוקה המשמעות שבו: גם ברגע הכי כואב, יש משהו שנשמר ונצור. ואולי זה בדיוק מה שקרה כאן - חלום שהפך לבדיקה, בדיקה שהפכה למעשה חסד, ומעשה חסד שהתגלגל למעגל שלם של טוב, עד לרגע הלידה שבו הכל התחבר.

מה שמתחיל כחלום אחד, של אישה אחת, בלילה אחד - הופך בסיפור הזה לשרשרת ארוכה של מעשים: סעודת אמנים, מידות שהתחזקו בבית אחד, אופניים שוויתרו עליהם למען חבר, ולבסוף תינוק שנולד עם סימן שלא ניתן להסביר אחרת. כל חוליה בשרשרת הזו נראית, בפני עצמה, כמו פרט קטן. יחד, היא מספרת סיפור אחר לגמרי.

הסיפור של שחר מזכיר לכולנו כמה חלום אחד, גם אם קשה להאמין בו בהתחלה, יכול להוביל למעגלי חסד שלמים שממשיכים הרבה אחרי שהאדם עצמו כבר לא איתנו. אתם ודאי מכירים גם בחייכם רגעים שבהם משהו קטן - מילה, זיכרון, ואפילו חלום - הוביל לשינוי גדול. אולי זה הזמן לעצור לרגע, לומר פרק תהילים לעילוי נשמתו של שחר פרידמן הי"ד ושל כל חיילי ישראל שנפלו על קידוש השם, ולשתף את מי שיוכל להוסיף עוד קול לתפילה.