מעשר כספים: מאיפה זה מגיע ומה בעצם צריך לתת

הכול התחיל בנדר של יעקב אבינו. מה אומרת ההלכה, ואיך נוהגים בפועל

מעשר כספים הוא נוהג יהודי של הפרשת עשירית מהרווחים הכספיים לצדקה. רבים מאיתנו שמעו עליו, ורבים מתלבטים: האם זו חובה או מנהג, וממה מחשבים את העשירית. בואו נעבור על הדברים לפי הסדר, מהמקור הקדום ועד החיים בפועל.

מקור קדום לנוהג הזה נמצא כבר בספר בראשית. אברהם אבינו נתן מעשר משלל המלחמה למלכי-צדק מלך שלם, כהן לאל עליון. זה עדיין לא נדר, אבל כבר כאן אנחנו פוגשים את העשירית כחלק ממה שאדם נותן.

הנקודה המרכזית היא אצל נכדו של אברהם. יעקב אבינו מבטיח להפריש עשירית מנכסיו, ובלשונו:

וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך

הפסוק נמצא בספר בראשית, פרק כ"ח, פסוק כ"ב. שימו לב לניסוח: יעקב לא מדבר על סכום קבוע, אלא על "כל אשר תתן לי". כל מה שמגיע, מקבל חלק לנתינה. מכאן אפשר להתחיל להבין למה העשירית נקשרת אצלנו דווקא לנדר הזה, ולא רק לחוק יבש.

גם על יצחק אבינו מסופר בדברי חז"ל. בפרקי דרבי אליעזר דורשים מן הפסוק "וימצא בשנה ההיא מאה שערים" שגם יצחק הפריש מעשר כספים. כלומר, לפי המסורת הזו, גם האבות הכירו את הנתינה מתוך מה שנתן להם הקב"ה.

ומה עם התלמוד? המקור ההלכתי הראשון הוא מהספרי, המובא בדברי התוספות במסכת תענית, על דברי רבי יוחנן בתלמוד, הדורש את הפסוק בספר דברים על מעשרות תבואה: "עשר תעשר - עשר בשביל שתתעשר". יש לדעת שהציטוט הזה אינו נמצא במהדורות הספרי שלפנינו, ולכן ברוב ספרי ההלכה, כולל השולחן ערוך, הוא לא הובא כמקור מחייב למנהג.

ויש גם עידוד מפורש מהנביאים. בספר מלאכי, פרק ג', נכתב:

הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארבות השמים והריקתי לכם ברכה עד בלי די

כדאי להסתכל על הדברים בענווה: אלה דברי הנביא על המעשר, ואנחנו לא קובעים מהם הבטחה לתוצאה מסוימת עבור אדם מסוים. מה שאפשר ללמוד הוא שהנתינה והברכה קשורות זו בזו בתודעה של עם ישראל מימי הנביאים.

לפני שנמשיך להלכה, שווה לעצור רגע ולהבין מה כל זה אומר לנו. המנהג שלנו אינו המצאה מודרנית, והוא אינו טריק של ניהול כספים. הוא נשען על שרשרת ארוכה: אברהם, יצחק, יעקב ועד הנביאים. מי שמפריש עשירית, ממשיך בפועל דרך שעוברת בין הדורות.

מה ההלכה בקצרה

הדבר הראשון שצריך לדעת: תוקפו של הנוהג הזה נתון במחלוקת פוסקי ההלכה. רוב הפוסקים רואים במעשר כספים מנהג ולא חיוב הלכתי מחייב.

גם בין האחרונים יש מחלוקת. בעל הבית חדש, הב"ח, טוען שמעשר כספים הוא בגדר מידת חסידות בלבד ואינו חובה הלכתית. לעומתו בעל הטורי זהב רואה במעשר כספים דין מחייב, כחלק ממצוות מעשר עני. ולכן, כמו בהרבה עניינים, מי שרוצה לדעת מה מחייב אותו אישית צריך לשאול רב.

ומה בשולחן ערוך? בסימן רמ"ט ביורה דעה, העוסק בצדקה, הפוסקים כתבו שנתינת עשירית הנכסים מוגדרת כמידה בינונית לצדקה. מי שלא הביא דין נפרד של מעשר כספים סבור, שכדי לצאת ידי חובת הצדקה במידה בינונית, כשפחות מזה נחשב כעין רעה, יש להפריש עשירית למטרה הזו.

גם בשאלה ממה מחשבים יש כמה דעות. הדעה המחמירה סוברת שיש להפריש מהברוטו, ללא שום ניכוי. הדעה המקילה סוברת שמכיוון שמעשר כספים הוא מדרבנן, אפשר להפריש לאחר ניכוי כל ההוצאות החודשיות. והדעה המקובלת ביותר בין הפוסקים מחלקת: הוצאות העסק מנכים לפני החישוב, אבל הוצאות המחייה הפרטיות אין מנכים.

איך נוהגים בפועל

בפועל, השיטה המקובלת היא להפריש משכר הנטו. ניכויי חובה, כמו מס הכנסה וביטוח לאומי, וכן החזרי הוצאות, אינם נכנסים לחישוב. בעל עסק יכול להוריד את הוצאות העסק לפני החישוב. על קצבה, לעומת זאת, נותנים מעשר.

מי שאין לו הכנסות המספיקות לקיומו פטור ממעשר. זה חשוב לזכור, כי מעשר כספים לא נועד להכביד על מי שמתקשה לסגור את החודש.

עוד נקודות שעולות מהדברים: מתנות אי אפשר לתת מכסף המעשר, אלא אם כן מדובר במשפחה נזקקת. יש מקורות שמזהירים מלקחת הלוואה לצורך המעשר, ומציעים להקדים תנאי מראש. כדאי להתנות בתחילת הנתינה שאפשר לתת בשנה אחת עבור שנה אחרת. ויש הממליצים לתת חומש ולא רק עשירית.

כל אלה פרטים שנאמרו בכלליות, ובמקרים מורכבים, כמו עסק עם הוצאות שונות או הכנסה לא קבועה, כדאי לשאול רב באופן אישי ולא להסתפק בכללים כלליים.

כדאי לשים לב גם לחילוק שחוזר בדברי הפוסקים: יש הבדל בין מה שחובה לבין מה שנהוג. מי שמקבל על עצמו מעשר כספים מתוך מנהג, יכול להתחיל בצעדים קטנים וברורים, לקבוע לעצמו סדר קבוע, ולהתייעץ עם רב בכל שאלה שעולה בדרך, כי ככלל מומלץ לשאול רב אישית במקרים מורכבים, ובמיוחד כשיש הכנסות מכמה מקורות או עסק עם הוצאות רבות. ומי שמתקשה כלכלית, אינו צריך להרגיש שהוא מפספס משהו, כי כאמור מי שאין לו הכנסות המספיקות לקיומו פטור.

מה אפשר לקחת מכל זה? שהנתינה מתחילה בהכרה שמה שיש לנו הוא מתנה. יעקב אבינו אמר "כל אשר תתן לי", ומכאן אנחנו לומדים להתבונן במה שהקב"ה נותן לנו ולהחזיר ממנו הלאה, כל אחד ואחד לפי יכולתו ולפי הוראת רבו.

אנחנו מזמינים אתכם לומר היום פרק תהילים, ולבקש שנדע לתת בלב טוב, ושתהיה לכולנו פרנסה בכבוד ולב רחב לתת. תהילים יש לנו, ונשמח אם תצטרפו אלינו.