השכינה שמעל מיטת החולה: כך מבקרים נכון

מתי באים, כמה נשארים ומה הכי חשוב לעשות שם. ההלכה על ביקור חולים מפתיעה בפשטותה ובעומקה

ביקור חולים הוא מצווה גדולה, ויש לה הלכות מדויקות: מתי נכון לבוא, איפה יושבים, ומה בעצם עושה את הביקור למצווה ולא רק לביקור נימוסין. בואו נעבור על זה יחד, בפשטות, ונראה כמה מהדברים שאנחנו עושים מתוך הרגל מקבלים משמעות חדשה כשמכירים את המקור שלהם.

נתחיל מהעיקר. לפי השולחן ערוך, מי שביקר חולה ולא ביקש עליו רחמים לא קיים את המצווה. הלשון שם ברורה: "וכל שביקר ולא ביקש עליו רחמים, לא קיים המצוה". כלומר, לא מספיק להביא פרחים, להתעניין ולהחליף מילים טובות. לב הביקור הוא התפילה. הנקודה הזאת שווה לעצור עליה, כי היא משנה את המבט על כל מה שמסביב. הביקור אינו אירוע חברתי שבו אנחנו מסמנים וי, אלא רגע של פנייה אל ה' בשביל אדם שאנחנו מכירים. וכשמבינים את זה, הרבה שאלות מתיישבות מאליהן.

מכאן אפשר להבין גם את ההלכות על הזמן הנכון לבקר. ההלכה קובעת: "אין מבקרין החולה בג' שעות ראשונות של יום", והטעם הוא שבבוקר החולה מרגיש קל יותר, והמבקר לא יחוש לבקש עליו רחמים. מצד שני, גם בשלוש השעות האחרונות של היום אין לבקר, "שאז מכביד עליו חליו ויתייאש מלבקש עליו רחמים". שימו לב: שתי ההגבלות האלה נשענות על אותה שאלה, האם המבקר יבקש רחמים. הבוקר עלול להטעות אותנו לחשוב שהכול בסדר, ושעות סוף היום עלולות להפיל אותנו לייאוש. ההלכה רוצה שנגיע בשעה שבה הלב פתוח לתפילה.

והאם צריך לחכות? לא תמיד. לפי ההלכה, קרובים וחברים נכנסים מיד, ואילו מכרים רחוקים יותר מבקרים אחרי שלושה ימים. ואם החולי תקף פתאום, כולם נכנסים מיד, קרובים ורחוקים כאחד. ובלשון ההלכה: "הקרובים והחברים נכנסים מיד והרחוקים אחר ג' ימים ואם קפץ עליו החולי אלו ואלו נכנסים מיד".

ומה לגבי מספר הביקורים ומשך הביקור? התשובה בהלכה מרגיעה: אפשר לבקר "אפילו כמה פעמים ביום", ו"כל המוסיף הרי זה משובח", אבל בתנאי אחד חשוב, "ובלבד שלא יטריח לו". התנאי הוא שהביקור לא יכביד על החולה. ההלכה מדגישה זאת בלשונה: "ואפילו כמה פעמים ביום ואפילו בן גילו וכל המוסיף ה"ז משובח ובלבד שלא יטריח לו". ואין צורך לשהות זמן ממושך, אלא אם כן החולה עצמו מבקש. אפשר להבין מכאן שהמצווה אינה נמדדת בשעות ישיבה. מה שחשוב הוא שהמבקר הגיע וביקש רחמים.

ומה אומרים? כאן חשוב להיות כנים: המקורות שלפנינו לא קובעים נוסח קבוע לשיחה עם החולה או עם משפחתו. הדבר היחיד שמובא במקורות הוא שיש לבקש על החולה רחמים. אם תרצו נוסח מסוים לתפילה או ברכה למשפחה, כדאי לשאול רב מוסמך.

למה לא יושבים גבוה מהחולה

עכשיו להלכה שממנה נולדה הכותרת. השולחן ערוך (יורה דעה סימן שלה) קובע שהמבקר לא ישב על מיטה, כיסא או ספסל, אלא יתעטף וישב לפני החולה, משום שהשכינה למעלה מראשותיו של החולה. כלומר, כשאנחנו נכנסים לחדר חולה, אנחנו נכנסים למקום שבו, לפי ההלכה, שורה השכינה מעל ראשו.

הרמ"א מוסיף שהדין הזה נאמר כשהחולה שוכב על הקרקע, כי אז המבקר היושב נמצא גבוה ממנו. אם החולה שוכב על מיטה, מותר לשבת על כיסא או ספסל, וכך נוהגים. אז אין צורך להיבהל: ההלכה כפי שהיא נוהגת היום מאפשרת לשבת ליד המיטה על כיסא או ספסל.

את מקור הדין לומדים חכמים מהפסוק שבו נאמר שישראל השתחווה על ראש המיטה, ורש"י מסביר שהשכינה למעלה מראשותיו של החולה. אדם שוכב חלש ומוגבל, ודווקא מעל ראשו, כך לפי הדברים האלה, השכינה. ואנחנו מזמינים אתכם לזכור זאת בכל פעם שאתם נכנסים לחדר חולה, ולהיכנס אליו בשקט ובענווה.

ויש בביקור גם ממד נוסף. הגמרא בנדרים אומרת שהמבקר נוטל חלק מכאבו של החולה. כשאנחנו יושבים ליד חולה, אנחנו נושאים איתו משהו מהמשא. הבה"ג אף מנה את ביקור חולים במניין המצוות.

ועוד פרט קטן ומעניין: לגבי ביקור חולים בשבת, הגמרא אומרת "בקושי התירו". לפרטים למעשה כדאי לשאול רב מוסמך.

אנחנו מזמינים אתכם לעצור לרגע ולחשוב על הביקור האחרון שלכם אצל חולה. האם הייתם שם בגוף ובלב? האם עלתה בכם בקשה אמיתית לרפואה שלו? אין כאן ביקורת אלא הזדמנות. כל ביקור הוא פתח חדש לתפילה, וההלכות שראינו עוזרות לנו לא לפספס אותו, גם כשאנחנו נבוכים, מהוססים או לא יודעים מה לומר.

אז אם לסכם בקצרה, כך נראה ביקור נכון: באים בשעה מתאימה, לא בשלוש השעות הראשונות של היום ולא בשלוש האחרונות. קרובים באים מיד ורחוקים אחרי שלושה ימים, אלא אם המחלה התפרצה פתאום. אפשר לבקר כמה פעמים, ובלבד שלא מטריחים את החולה. נשארים כמה שהחולה מבקש, ויושבים מתוך הכרה בכך שהשכינה למעלה מראשותיו. ובעיקר, לא יוצאים בלי לבקש עליו רחמים.

ואם יש בכם חשש שתטרידו, או שלא תדעו איך להתנהג, קחו את זה כך: ההלכה נתנה לנו כמה כללים ברורים, ואת השאר אנחנו משלימים בתפילה ובכוונה טובה. מי שמגיע בשעה הנכונה, יושב בענווה ומבקש רחמים, עשה את מה שהמקורות מזכירים.

הדברים האלה פשוטים, ואפשר ליישם אותם כבר בביקור הבא. כשאנחנו יודעים מה עומד בלב המצווה, קל יותר להיכנס לחדר בלי מבוכה, בלי חשש מה להגיד, ועם כוונה ברורה: להיות שם בשביל מי שזקוק לכך, ולבקש עליו רחמים מהקב"ה.

ומכיוון שהתפילה היא לב המצווה, אתם מוזמנים לומר פרק תהילים לרפואת חולה שאתם מכירים, לפני הביקור או אחריו. יהי רצון שנזכה לבקר רק בשמחות, ושכל חולי עמנו ישראל ירפאו רפואה שלמה.