הרופא, ה' והניתוח: מה התורה אומרת על הרשות לרפא

מתכוננים לניתוח או מלווים אדם קרוב, ושואלים את עצמכם אם מותר להיעזר ברופא כשהכול בידי שמים? התורה, חז"ל והשולחן ערוך עונים על כך בבהירות

כשמגיעה הודעה על ניתוח, יש מי שמרגישים בלבם שאלה שקשה להגיד בקול: אם הכול מה' ואם הוא שלח את החולי, האם נכון שנתערב בידיים אנושיות? התשובה של התורה פשוטה ומרגיעה, והיא טמונה בשתי מילים: "ורפא ירפא".

בגמרא, במסכת בבא קמא פה א, מובאת דרשתו של רבי ישמעאל על שתי המילים האלה: "מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות". כלומר, התורה עצמה נתנה לרופא את הרשות לרפא. הרופא אינו נכנס לתחום שאינו שלו, והפנייה אליו אינה חוסר אמונה.

במאמר מקיף של הרב ד"ר יעקב גניזי בכתב העת אסיא נאסף מה שאמרו על כך הראשונים והאחרונים, ומתוכו אנו למדים כמה דברים שכדאי להכיר לפני שנכנסים לחדר הניתוח.

נתחיל ביסוד. ההלכה, כך מובא שם, מטילה על האדם אחריות לשמירת בריאותו, ואף מחייבת אותו, לדעת רוב הפוסקים, לדאוג לרפואתו כשהוא חולה. כפי שמובא במאמר: "מי שכואב לו ילך אל הרופא". כלומר, מי שחולה אמור לפנות לרופא, ואין בכך שום פגם.

הרמב"ן, בספרו תורת האדם, מסביר מדוע הייתה צריכה להיאמר "רשות". לדבריו, הרופא עלול לומר לעצמו: "מה לי בצער הזה, שמא אטעה ונמצאתי הורג נפשות בשוגג". לכן, כתב הרמב"ן, "נתנה לו תורה רשות לרפאות". כך אין הרופא נשאר בצד מחשש לטעות.

עוד נימוק שמביא הרמב"ן: שלא יאמרו "הקב"ה מוחץ והוא מרפא", כלומר שלא ייראה כאילו הרופא מתנגד למה שה' גזר. רש"י ותוספות אומרים בדומה שרבי ישמעאל בא להתיר לרפא מחלה "אף על פי שהקב"ה הוא שהביאה". הרשב"א הוסיף שבין מכה שבאה מיד אדם ובין חולי שבא משמים, "נתנה התורה רשות לרפאות".

הרשב"א מסביר גם מדוע הכתוב כופל את הלשון: "ורפא ירפא". לדבריו, אילו נכתב רק "ירפא", היינו חושבים שהתורה התירה לרפא רק מכה הבאה בידי אדם, אבל חולי הבא בידי שמים היה אסור, כי מי שמשתדל לרפאו נראה "כמבטל מה שנגזר מן השמים". לכן כפלה התורה את הלשון, כדי ללמדנו שמותר לרפא כל מחלה.

גם בפירושו לתורה מדגיש הרמב"ן שהכתוב מכוון דווקא לרופא. משבא החולה לבקש רפואה, "אין לרופא לאסור עצמו". כלומר, משבא החולה לבקש רפואה, אין לרופא להימנע מלטפל בו.

והנה, בניגוד למה שאולי חשבנו, המילה "רשות" אינה אומרת "אפשר, אבל לא חובה". הרמב"ן עצמו מדגיש: "רשות של מצווה היא לרפאות ובכלל פיקוח נפש הוא". ובהמשך דבריו הוא כותב שכל רופא היודע במלאכה זו חייב לרפא, ו"אם מנע עצמו הרי זה שופך דמים".

מה פסק השולחן ערוך בסימן של"ו

את הדברים האלה אימץ השולחן ערוך ביורה דעה, סימן של"ו, סעיף א. כך הוא כותב:

נתנה תורה רשות לרופא לרפאות ומצוה היא ובכלל פיקוח נפש הוא ואם מונע עצמו הרי זה שופך דמים

שימו לב לשני חלקי המשפט. הראשון, "רשות", מרגיע אותנו שאין בפנייה לרופא שום פגם. השני, "מצוה היא ובכלל פיקוח נפש", מלמד שהטיפול הרפואי הוא עצמו קיום מצווה.

הט"ז, שכתב על דברי השולחן ערוך, שאל שאלה יפה: אם באמת מצווה היא, למה נקראת תחילה "רשות"? בלשונו: "קשה, כיוון דבאמת מצווה היא למה קרא ליה תחילה רשות". תשובתו היא שהאדם צריך "לעשות רפואה על פי דרך טבע העולם", והקב"ה "הסכים על זה". זו, אפוא, רשות שנתן הקב"ה עצמו, ומשהגיע האדם למצב כזה, חלה על הרופא חובה לטפל בו. את ההסבר הזה אנו יכולים לקחת איתנו: הטיפול הרפואי הוא דרך שהקב"ה הסכים לה.

יש גם נקודה שחשוב להכיר. מדברי המאמר עולה שלפי רוב המקורות, המצווה לרפא כוללת גם "את החולה המסוכן" וגם "את החולה שאין בו סכנה". כלומר, אין צורך להמתין עד שהמצב יהיה מסוכן כדי שהטיפול ייחשב דבר ראוי ורצוי.

כדאי לדעת שבין המפרשים יש גם הבדלי גישה. כפי שמסכם הרב גניזי, לפי הרמב"ן, הרשב"א, תוספות הרא"ש ועוד ראשונים, דרשת רבי ישמעאל אינה מקור לחיוב הרופא לרפא אלא היתר, "שלא נחשוב שהדבר אסור". לדברי הרמב"ן, החיוב לרפא נובע מכך שזהו פיקוח נפש.

ומה אם הרופא טעה חלילה? בתוספתא נאמר ש"רופא אומן שריפא ברשות בית דין פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים". הרמב"ן הסביר שהפטור שניתן לרופא הוא מעונש בידי אדם, אך לא מדיני שמים.

עוד מובא שלפי תוספות הרא"ש, בשם ר' יעקב מאורליאנס, הרשות שניתנה לרופא היא גם לרפאות "בשכר". כלומר, אין פסול בכך שהרופא מקבל תשלום על עבודתו.

ובכתבה אחרת על הפרשה מובא עיקרון יפה שנוגע לרופאים ולקרובים כאחד: "ניתנה לך רשות לרפא, אך לא לייאש". הרשות לטפל אינה רשות לשלול תקווה. גם אנחנו, כשאנחנו מלווים אדם קרוב, נשמור על תקווה ועל דיבור טוב.

מה לוקחים מכאן לפני ניתוח

ראשית, אפשר ללכת לרופא בלב שקט. התורה נתנה את הרשות, והשולחן ערוך הוסיף שזו מצווה. אין סתירה בין בטחון בה' לבין טיפול רפואי, שהרי הטיפול נעשה ברשותו.

שנית, מובא באחת הכתבות שהחולה צריך לסמוך על ה' לישועה ולשמור על שמחה ככל האפשר, שכן מצב הרוח עשוי להשפיע על ההחלמה. מי שמלווים אדם קרוב יכולים לעזור בדיוק בכך: בדיבור רגוע, בנוכחות ובמילים טובות.

שלישית, אפשר לבקש גם את הרופא וגם את ה'. אין צורך לבחור בין השניים. הרופא עושה את שלו, ואנחנו מוסיפים תפילה.

לשאלות מעשיות מסוימות, כמו טיפול מסוים או ניתוח בזמן מיוחד, פנו לרב שאתם סומכים עליו ופעלו על פי הוראתו. כאן הבאנו את העיקרון, ולא פסיקה לכל מקרה ומקרה.

אנו מזמינים אתכם לומר היום פרק תהילים לרפואתם של כל החולים, לרפואתו של מי שעומד לפני ניתוח, ולהצלחת ידי כל רופא ששליחותו להציל חיים. יהי רצון שנשמע רק בשורות טובות, ושנזכה לרפואה שלמה לכל חולי עמנו.