איזה תהילים אומרים לחולה, ומה ידוע על המנהג?

ספרי תהילים רבים מביאים בסופם רשימה של פרקים לחולה. מה ידוע על הרשימה הזאת, ומה נאמר על המנהג בהלכה

כשמישהו קרוב חולה, כמעט כולנו מושיטים יד לספר התהילים. לפעמים זה קורה באמצע הלילה, לפעמים בחדר המתנה בבית חולים, ולפעמים בבית, ליד המיטה. ואז עולה השאלה: איזה פרקים אומרים? ולמה דווקא הם? בכתבה הזאת נעבור על מה שאפשר לומר בבטחה, ונגיד ביושר גם היכן אין בידינו תשובה ברורה.

נתחיל מהבסיס. תהילים הוא ספר שנהוג לקרוא בו בשעת רצון, בשעת סכנה, וליד מיטתו של חולה. זה לא מנהג של קהילה אחת בלבד, אלא דבר שרבים מאיתנו גדלנו עליו. כשמדובר בחולה, נהוג לבחור פרקים מסוימים.

בסופי ספרי התהילים רבים מופיעה רשימה של 36 פרקים הנהוגים לאמירה עבור חולה. מי שמחזיק בבית ספר תהילים יכול לפתוח את הספר בסופו ולראות אילו פרקים מופיעים שם. כדאי לומר כאן בכנות: בחומר שבידינו אין הסבר שמפרט למה נבחר כל פרק ופרק ברשימה, ולכן איננו מציעים הסבר כזה. מי שרוצה להעמיק במקור של פרק מסוים מוזמן לפנות לרב שלו.

אין רשימה אחת שמוסכמת על כולם, ובמקומות שונים מופיעים פרקים שונים, כמו פרק ו׳, פרק כ׳ ופרק ק״ל. באחת התשובות מופיעים כפרקים מומלצים לחולה פרקים כ׳, מ״א, קכ״א וק״ל. בדף אחר שמוקדש לתהילים לרפואה מופיעים פרקים 1, 6, 13, 20, 102 ו-130. כלומר, מי שמחפש רשימה סופית אחת לא ימצא אותה, ויש בכך גם משהו מרגיע: אין כאן דרך אחת נכונה, ואפשר להתחבר לפרק שמדבר אל הלב.

פרק ו׳ הוא דוגמה בולטת. אומרים עליו שהוא טוב במיוחד שיאמר החולה על עצמו, אך אפשר גם להתפלל בו על אחרים. הפרק פותח במילים ״יְהוָה אַל בְּאַפְּךָ״, ובהמשכו מופיעה בקשה ישירה:

חָנֵּנִי יְהוָה כִּי אֻמְלַל אָנִי רְפָאֵנִי יְהוָה כִּי נִבְהֲלוּ עֲצָמָי

זו קריאה אישית, ואפשר להרגיש בה את קולו של אדם שמבקש מהקב״ה בלי הסתרים. זו כמובן קריאה שלנו, כעורכים, ולא מקור שמסביר מדוע הפרק נכלל ברשימות.

גם פרק כ׳ מופיע בין הפרקים המומלצים לחולה. לפי התשובה שמצאנו, הוא כולל בקשה לה׳ בעת צרה. הפרק פותח כך:

יַעַנְךָ יְהוָה בְּיוֹם צָרָה יְשַׂגֶּבְךָ שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב

ופרק ק״ל, שגם הוא מופיע ברשימות, פותח במילים שאפשר להזדהות איתן בקלות כשנמצאים בשעה קשה:

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ יְהוָה

דבר נוסף שיש לשים לב אליו הוא אותיות שם החולה. אחרי אמירת הפרקים נוהגים לומר את האותיות שבפרק קי״ט שמרכיבות את שם החולה. הסיבה שנמסרת למנהג הזה היא שתוכן הפסוקים הללו הוא ישועה ממוות ומרע. זו אמירה שנמסרת בשם המנהג, ואיננו מוסיפים עליה יותר ממה שנאמר.

האם מותר לומר תהילים לרפואה? מה שנאמר בהלכה

יש גם צד הלכתי שחשוב להכיר, כדי שלא להיות מופתעים. לפי דעות מסוימות, אסור ללמוד תורה או לומר תהילים כדי לרפא מחלה קיימת, מחשש ״שמא תהא רשות למלאך המוות להיכנס״. מצד שני, נאמר שתהילים שנאמר כלימוד ותפילה מותר, כי זכות הלימוד והאמירה מגנה על החולה. כלומר, ההבדל הוא בכוונה: לא להתייחס לפסוקים כאל קסם, אלא כאל תפילה ולימוד.

באחת התשובות מובא גם שבעל תפארת ישראל התיר לומר זאת כחלק מלימוד קבוע, אך לא פסוק מסוים לרפואה. כך שמי שרוצה להקפיד יכול לשלב את האמירה בלימוד קבוע שלו, ולהתפלל עם זה על החולה. כדאי לשאול את הרב שלכם מה מתאים למשפחה שלכם ולקהילה שלכם.

ומה לגבי מי שברך? נאמר כי מותר לומר ״מי שברך״ גם כשקוראים לבד, כך שאין צורך לחכות למניין כדי לסיים את האמירה בבקשה על החולה בשמו.

נסכם מה אנחנו יודעים ומה לא. אנחנו יודעים שנהוג לקרוא תהילים ליד מיטת חולה. אנחנו יודעים שבסוף ספרי תהילים רבים מופיעה רשימה של 36 פרקים. אנחנו יודעים שנוהגים להוסיף את אותיות שם החולה מפרק קי״ט. ואנחנו יודעים שיש בהלכה דיון על הדרך הנכונה לומר זאת. מה שאיננו יודעים הוא מדוע נבחר כל פרק ופרק ברשימה, ואין טעם להמציא תשובה במקום שאין בו מקור.

הנקודה הזאת חשובה גם לעומק. כשאומרים תהילים ליד חולה, אין צורך בהבטחות ובנוסחאות. מה שמבקשים הוא קרבה: להישאר ליד האדם, להתפלל בשמו, ולתת למילים הקדומות לשאת את מה שקשה לנו לומר בעצמנו. מי שמגיע עם לב פתוח ומילים של תפילה, ואומר פרקים מתהילים ליד חולה, עושה מעשה שיש לו מקום בעם ישראל מדורות.

אז בפעם הבאה שמישהו קרוב לכם זקוק לרפואה, קחו ספר תהילים, פתחו בפרק שמדבר אל הלב, אולי פרק ו׳, אולי פרק מהרשימה שבסוף הספר, ואמרו אותו בקול. בואו נאמר תהילים יחד, לרפואה שלמה לכל חולי עמנו.